מה המסר של ערב שוקולד?

מחפשים עצה? זקוקים לעזרה? המדור הזה מכיל מאמרים רבים ומצוינים עם עצות החל מבניית פעולה ועד המצאת סיפורים ויצירת קשר אישי עם החניכים! יש פה גם עזרים נוספים, כמו שירונים וחידות. תהנו!

מה המסר של ערב שוקולד?

הודעהעל ידי כפיר ורהפטיג מנהל ראשי » 13 ספטמבר 2016, 11:00

מאמר זה הוא חלק מסדרת מאמרים מתוך "פרויקט המדריכים של צבי", פרויקט נפלא ששולח מדי כמה ימים מאמר עזר למדריכים. אם ברצונכם להרשם לפרויקט, לחצו כאן.

זה קורה לכל מדריך.
אחרי מחשבות, התייעצויות וחיפושים בגוגל מצאת את הפעולה המושלמת – ערב שוקולד.
משחקים מצחיקים, שוקולד בכמויות בלתי סבירות ובעיקר אווירה טובה.
אבל יש חוסר נוחות שמתלווה כל פעם לפעולות האלו…
אין מסר.
אז מה עושים? לא רק לגביי ערב שוקולד אלא לגביי כל הפעולות הכיפיות – המחנות, הטיולים, הערבים השונים וההופעות. לכולם אין מסר ברור, ואנחנו מרגישים רע עם עצמנו.
המדריך המשקיען לא אוהב פעולות בלי מסר, והוא לא רוצה להרגיש כאילו הוא סתם מפעיל בקייטנה. אז הוא מחפש פתרון כדי להשקיט את המצפון.
ברוב הפעמים הוא בוחר באחת מבין שתי האופציות הבאות:
1. להמציא מסר דחוק ולחבר אותו בכוח לפעולה.
2. להגיד שהפעולה היא פעולת גיבוש.
לצערנו, זה נראה כאילו אף אחד מהפתרונות הללו לא באמת עובד.

1. מסר דחוק – מסר שאתם לא ממש סגורים על ההקשר שלו, החניכים כנראה לא יפנימו. ואפילו אם המסר לא ממש דחוק, האם החניכים נמצאים בכלל במצב של להקשיב למסר? האם הם באמת יזכרו אותו? אחד העקרונות הבסיסיים בהדרכה הוא להבין את המצב שבו החניכים שלך נמצאים. באמצע ערב שוקולד, טיול או הכנות להופעה החניכים שלך לא במצב של להקשיב למסר. חבל על הזמן.
2. גיבוש – רעיון יפה, אבל במבחן התוצאה הוא לא באמת עומד. אחרי כל כך הרבה 'פעילויות גיבוש' (כ50% מהפעולות שהחניכים עוברים), היינו מצפים שכל החניכים בארץ כבר יהיו מגובשים. הרי אחרי שהם עברו: ערב במבה, ערב שוקולד, ערב שיאים, ערב שירים ואגדות, ערב אכלת אותה, ערב מסטיק, ערב פוליטיקה וערב נסיכות ופונפונים – איך אפשר לא להתגבש? בהתחשב בעובדה שזה לא המצב – כנראה שגם זה, לצערנו, לא ממש עובד.

בעיה. נחזור לזה בהמשך.

אתם מחנכים
לא לכולם זה ברור אבל המדריך הוא מחנך. אתם מחניכים.
לא חברים, לא מפעילים, לא אחים, לא בייביסיטר – מחנכים.

איך מחנך מחנך?
המחנך יכול להעביר פעולות, להראות סרטים ולדבר עם החניכים על נושאים שחשובים לו, אבל רק לדבר על נושאים זה כמו לנסות ללמוד שחייה מקריאת ספרים בלי להיכנס לבריכה אפילו פעם אחת.
נגיד שלחניכים שלי יש בעיה גדולה של שפה ירודה, ובדיוק העברתי פעולה על קללות, האם זה מספיק? לא. מה קורה כשנגמרת הפעולה? מה קורה כשעשר דקות אחר כך, באמצע משחק, אחד מהחניכים מקלל? אני חייב להגיב. התהליך החינוכי ממשיך גם אחרי הפעולה.
תהליך חינוכי כזה יגיע רק לאחר חשיבה חינוכית.

חשיבה חינוכית
חשיבה חינוכית היא הבסיס לכל דבר שאנחנו עושים בהדרכה. לפני כל פעולה שאנחנו עושים, לפני כל שיחה אישית שאנחנו מבצעים עם חניך, לפני כל תהליך שאנחנו מעבירים – אנחנו חייבם לבצע חשיבה חינוכית.

ככה זה עובד בשטח:
לחניכים של יש בעיה גדולה מאוד של חוסר כבוד אחד לשני, ויש לזה המון השלכות. הם קמצנים, כל הזמן רבים אחד עם השני, מקללים המון,  משפילים חלשים, מחולקים לתתי-קבוצות ועוד ועוד. אני כבר לא יודע מה לעשות! 
במקרה כזה מדריך טוב צריך לחשוב חינוכית, ככה זה קורה:

שלב א' – הגדרת הבעיה ובניית מערך פעולות
בתור התחלה, צריך לחשוב מהי באמת הבעיה של החניכים, מה הבעיה השורשית. לאחר שנגדיר את הבעיה, נבנה מערך מסודר של פעולות בנושא. לדוגמא בנושא כבוד האדם נעשה פעולה אחת על שפה וקללות, פעולה אחרת על יצירת סביבה חברתית נעימה, עוד אחת על אכפתיות וכו'.

שלב ב' – המשך התהליך מול החניכים
אם בדיוק דיברנו על קללות, המדריך חייב להוות דוגמא ולהיות הרבה יותר רגיש לנושא הזה. העלמת עין מחניך שמקלל מיד אחרי הפעולה היא מתן אישור לחניכים לקלל. הם יבינו שהמדריך לא באמת רציני. שזה סתם 'דברים שאומרים בפעולות'. אם בדיוק דיברנו על כוחה של קבוצה ועכשיו המדריך רואה את כל החניכים משתפים פעולה – גם לזה הוא צריך לשים לב, ולהעיר משהו חיובי בנושא.

שלב ג' – עבודה פרטנית
גם ברמה הפרטית, מול כל חניך בנפרד אנחנו חייבים להמשיך את התהליך. לצורך העניין ניקח שוב את הדוגמא שלנו.
אחרי הפעולה המוצלחת על קללות, ליוויתי את חניך שלי דניאל לבית. הרגשי שהוא באמת פתוח איתי ומרגיש בנוח, אז שאלתי אותו איך הייתה הפעולה ומה הוא חושב עליה, והוא ענה לי בכנות מפתיעה. הוא אמר שהוא מסכים עם כל מה שאמרתי ושהוא מבין איך קללות ושפה זולה יוצרים אווירה לא נעימה ושהוא באמת רוצה להתקדם בנושא, אבל הוא גם אמר שזה ממש קשה לו. הקללות פשוט נפלטות לו מהפה בלי שהוא שם לב בכלל…
במקרה כזה, נצטרך לבנות תהליך חינוכי אישי עם אותו חניך ספציפי ואפילו לעשות איתו איזה הסכם קטן. משהו בסגנון 'אם לא תקלל אפילו פעם אחת בפעולה הקרובה, אתן לך צ'ופר'.
***הערה: ייתכן וחלק מהחניכים יצטרכו תהליך אישי בעניינים שונים, שלא קשורים בהכרח לתהליך של כלל החניכים, זה בסדר גמור.

לסיכום עד כה:
כל חניך וחניך, כל חניכה וחניכה עוברים תהליך אישי חינוכי עם המדריכים בכל רגע נתון
.
זו חשיבה חינוכית.
(תתכוננו טוב, עוד מעט משימה מגניבה! ;) )

ומה עם פעולות שלא קשורות לנושא?
מה קורה מעבר למערך הפעולות? ומה קורה סתם כשמשחקים? או אפילו כשיש פעולה של כל החניכים בסניף, או פעולה אחרת לא רלוונטית, האם פה התהליך עוצר? ממש לא. תהליך זה עניין שלוקח זמן ולכן הוא ממשיך גם כשלא מדברים בדיוק על הנושא. בכל זמן, בכל מצב, בכל הקשר אם איתי רואה שדניאל עושה משהו שמצדיק הערה/חיזוק – הוא צריך להעיר לו או לחזק אותו. גם אם זה בטיול, בערב שוקולד או באמצע חזרות להופעה. התהליך ממשיך תמיד.

לכל מדריך צריכה להיות 'מפה' בראש (או אפילו יותר טוב – על דף) שבה הוא יודע איזה תהליך הוא עובר עם כלל החניכים, ואיזה תהליך הוא עובר עם כל חניך וחניך בנפרד.
מבולבלים? בואו נעשה סדר.

תרשים.png
(20.88 KiB) עדיין לא הורד


אז מה באמת המסר של הערב שוקולד?
בחזרה לערב שוקולד.
לא, המסר הוא לא גיבוש. וגם לא כדאי לתקוע מסר לא קשור. הם לא יקשיבו.
לפעולות כמו ערב שוקולד אין מסר. אבל זה לא אומר שאין להן ערך חינוכי.
כשאני כמדריך חושב חינוכית ובונה תהליכים עם כל חניך בנפרד וגם עם כולם ביחד, אני כל הזמן מתקדם. אז נכון, במהלך הערב הם רק משחקים ונהנים. אבל בזמן המשחק…
אני מקדם את יוסי בלקחת אחריות,
אני מקדם את עידית במנהיגות,
אני מקדם את קובי בנושא הקללות,
ואת שירה אני מעודד שתהיה יותר מעורבת חברתית.
אני דואג שיואב וגיא ישחקו ביחד ויתחברו,
ושמשה לא ישב סתם בצד.
אני לא מבזבז רגע. אני לא סתם נמצא איתם. אני מתקדם בכל דקה ודקה. אני מחנך.
***מומלץ מאוד לפני אירועים גדולים כמו טיולים או אירועי שיא אחרים, לכתוב מטרות חינוכיות להתקדמות עם החניכים בזמן הזה, זאת אחלה הזדמנות***

אם נדע מה התהליך החינוכי שלנו עם החניכים – אנחנו נראה את ההזדמנויות לקדם אותם.
חשוב מאוד שיהיו לנו מטרות מוגדרות כדי שכשיגיעו ההזדמנויות – נוכל לנצל אותן. והחלק העצוב הוא, שאם לא נהיה מוכוונים – פשוט נפספס את ההזדמנות. פשוט נפספס את המטרה שלשמה אנחנו פה. ערב שוקולד סתם יהיה ערב שוקולד. טיול יהיה סתם טיול. הופעה תהיה סתם הופעה. גם אם יגיעו הזדמנויות ענקיות להתקדמות – אנחנו נפספס אותן.

חשיבה חינוכית היא הדרך שבה אנחנו מקדמים את המטרות שהצבנו לעצמנו. חשיבה חינוכית מלווה אותנו לאורך כל הדרך. בפעולות הערכיות, בפעולות הכיפיות, בשיחות אישיות ובדברים הבלתי-פורמליים. חשיבה חינוכית היא עושה אותנו למשמעותיים. הוא שהופכת אותנו למחנכים באמת.
בהצלחה!  :-)
צבי.

תגובה מהירה:


חזור אל עזרים למדריך