תרום
צור קשר
מהלך הפעולה:1. תקציר הפרשה:
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה..." (דברים כט, ט): בתחילת פרשת 'ניצבים', מסופר כי משה מכנס את העם לפני ה': "רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ..." (דברים כט, ט-י). מטרת הכינוס הייתה להכניסם בברית עם ה': "לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים..." (דברים כט, יב)בהמשך הפרשה, מסופר על העונשים החמורים שיבואו לעובד עבודה זרה, וכן מבאר הכתוב שכל יושבי תבל שיראו את הפורענות העתידה יכירו וידעו שלא במקרה באה, אלא בהשגחת ה': "וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (דברים, כט, כד).
לקראת סופה של הפרשה, אנו קוראים על מצוות התשובה, ועל הברכות שיזכו העם בזכותה. התורה אומרת כי מצוות התשובה היא בהישג יד כולם: "לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא...כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל, יא-יד).
בסיומה של הפרשה, הכתוב אומר כי לאדם ניתנה הבחירה, אם ירצה יבחר בטוב ואם ירצה יבחר ברע. הקב"ה אומר לעם ישראל כי אם יבחרו בטוב, דהיינו, ישמרו את המצוות, יזכו לחיים בעוה"ז ולטובה בעוה"ב, ולהפך, אם יעברו עליהם: "וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע"
2. מתחלקים לחברותות, קוראים את הפסוקים ולאחריהם, יש כמה שאלות לדיון:
ספר דברים, פרק ל' פסוקים י"א-י"ד:
א. איזה מסר מנסה הכתוב להעביר לנו?
ב. מדוע הכתוב משתמש דווקא המילים "בפיך" ו"בלבבך"?
לאחר מכן, חוזרים לקבוצה הגדולה ושואלים אם עלה משהו מעניין מתוך הלימוד בחברותו, או שלמישהו היה נקודת מבט חדשה או מעניינת שהם רוצים לשתף עם כל הקבוצה.
3. בחלק הבא, נקריא את דבריו של הגאון רבי צבי מליסקא ונדבר על הנקודה שלאחריה עם כולם:
"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ... כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים פרק ל' פסוקים י"א – י"ד).
מסביר הגאון רבי צבי מליסקא, בספר המוסר שלו – "הישר והטוב":
אם אדם הולך בדרך התורה, אז הוא מקיים את מצוות הקב"ה [בכל דבר שעושה], אפילו באכילה ובשינה. שהרי דברים בסגנון אלו (לא דווקא אכילה ושינה, גם לשחק/לטייל למשל) עוזרים לאדם שעבודתו תהיה יותר טובה.
אם אדם זקוק למנוחה (כמובן – רק הוא יודע אם באמת או בעצלות), תהיה זאת מצווה אם ינוח.
וזה נרמז בפסוק שקראנו: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" – אפילו כשאתה אוכל בפיך, [בלבבך] (= במחשבות ליבך) זה לשם שמיים, לעשיית מצוות.
כל אדם יכול לאכול ולשתות, זה לא "נפלא" מבני אדם.
נקודה לדיון:
איך דבריו של הגאון עוזרים לנו להבין את הנאמר בפסוקים? מה הגאון מנסה ללמד אותנו?
אדם שחי את חייו לפי דרך התורה, כל פעולה קטנה יכולה להחשב כמצווה.
אפילו דברים שנראים יום יומיים ולא חשובים, או אפילו גופניים ופיזיים יכולים להחשב כמצווה. כמו: לישון, לאכול, ללכת...
אנחנו צריכים להבין שהתורה והמצוות הם לא משהו רחוק מאיתנו שאנחנו צריכים לעבוד קשה כדי להשיג או שהם לא בהשגתנו. התורה היא חלק מאיתנו, ולכן איך שאנחנו חיים, היא דרך התורה. אנחנו חיים את התורה והיא חלק מחיינו גם כאשר אנחנו הולכים לשירותים.
שבת שלום!
**קובץ להדפסה לשימוש בפעולה עם המקורות מצורף**
