פורסם: 21/01/2018, 10:39לא יודע אם הסיפור אמיתי או לא אבל בכל זאת...
דיוויד מילר, איש עסקים חרדי צעיר היה טס מעת לעת ברחבי ארצות הברית לפגישות עסקים. מלבד מזוודת המסמכים שלו, הוא החזיק צמוד אליו את תיק התפילין שלו.
באחד הבקרים אמור היה דיוויד לטוס במטוסה של חברת "יונייטד" טיסה 175, לפגישה עסקית ממנה היה עתיד להרוויח סכום נכבד. הוא המתין בטרמינל לאיתות לעלות למטוס.
האיתות הגיע, ודיוויד רץ בזריזות לכיוון המנהרה המובילה לכבש המטוס. לפתע צלצל הפלאפון שהיה בכיס חולצתו. דיוויד נעצר, על הצג הופיע שמה של אשתו. "כן, רבקה" השיב, הניח את תיק התפילין על כיסא שניצב סמוך לכניסה למנהרה והמשיך לצעוד.
השיחה הסתיימה, דיוויד עלה בזריזות לכבש ונכנס למעבה המטוס.
"להדק חגורות" ביקש הקברניט. לפתע הבחין דיוויד שתיק התפילין איננו מונח על ברכיו. ואז נזכר, התיק מונח לא רחוק מכאן. המטוס התחיל לנוע.
דיוויד הנסער פנה לדיילת וביקש: "אנא בקשי מהטייס להמתין לי דקה. שכחתי את התפילין שלי בכניסה למנהרה המובילה למטוס". הדיילת השיבה לו בנימוס: "סליחה אדוני, יש לוח זמנים קפדני. הדלת כבר סגורה".
דיוויד לא ויתר והרים את קולו: "אני מבקש לשוחח עם הטייס".
הטייס התעקש: "סליחה אדוני, אתה לא ממונה פה על לוח הזמנים, ועם כל הכבוד לתפילין שלך, יש כללים וחוקים... אנחנו תלויים בלוחות הזמנים של נמלי התעופה בעולם ובנתיבי טיסה..."
דקות ארוכות התחנן דיוויד וקיבל סירוב. בשלב מסוים נכנע הטייס והודיע לדיוויד: "ידידי אני פותח לך את הדלת, רוץ לתפילין שלך,
אבל לא תוכל לחזור. אני נועל את הדלת וטס".
דיוויד יצא מן המטוס ושעט לעבר המנהרה, בכניסה היה מונח תיק התפילין על אותו כיסא. הוא פנה בריצה חזרה לעבר המטוס... אך מאוחר מדי. מנועי הסילון הרעישו ובתאוצה קלה החל המטוס להמריא. הבעת אכזבה ניכרה על פניו, העיסקה בסכנה.
אותה הטיסה, 175 של "יונייטד" מעולם לא הגיעה ליעדה המקורי. מחבלים השתלטו על צוות המטוס באמצע הטיסה, וניווטו אותו לעבר בנייני התאומים.
על פי התוכניות המדוקדקות היו אמורים שני המטוסים להתנגש בעת ובעונה אחת במגדלי הענק, ולגרום לנזק עצום.
18 דקות נמשך הויכוח בין דיוויד מילר העקשן, לבין צוות המטוס. באותן 18 דקות, מן הבהלה עקב פגיעת המטוס הראשון בבניין הראשון, הספיקו רבבת אנשים להימלט מן הבניין השני כאשר אף אחד עדיין לא העלה בדעתו שמטוס שני עומד להתרסק. הפאניקה עשתה את שלה... רבבת בני אדם שנמלטו משם ניצלו מן התופת...
"וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם" (שמות יג', טז')
מצוות התפילין היא אחת המצוות המייחדת את היהודי וקושרת אותו אל בוראו, מצוות התפילין היא אות ביננו לבין בוראנו, מעלת מצוות התפילין עצומה ביותר עד כדי שאמרו חז"ל שהיא יכולה להטות את כף המאזניים לזכותו של האדם.
אך לא רק מצוות התפילין, כל מצווה שאדם עושה יוצרת סביבו חומת מגן, שומרת עליו ובעתיד תבוא ותעיד עליו, כפי שאמר רבי יהושוע בן לוי: "כל המצוות שישראל עושים בעולם הזה באות ומעידות להם לעולם הבא" (עבודה זרה ב'.)
דיוויד, יהודי צעיר שמסר נפשו על מצוות תפילין, גם אם על פניו הוא עמד להפסיד סכום כסף גדול זכה להציל את עצמו ועוד רבבת אנשים...
כל אדם המוסר נפשו על מצוות הבורא, מקיים אותם בשמחה, לא מניח אותן בקרן זווית יזכה ודאי להציל את נפשו... מצווה אחת יכולה לשנות לעיתים גורל של עולם שלם...
דיוויד מילר, איש עסקים חרדי צעיר היה טס מעת לעת ברחבי ארצות הברית לפגישות עסקים. מלבד מזוודת המסמכים שלו, הוא החזיק צמוד אליו את תיק התפילין שלו.
באחד הבקרים אמור היה דיוויד לטוס במטוסה של חברת "יונייטד" טיסה 175, לפגישה עסקית ממנה היה עתיד להרוויח סכום נכבד. הוא המתין בטרמינל לאיתות לעלות למטוס.
האיתות הגיע, ודיוויד רץ בזריזות לכיוון המנהרה המובילה לכבש המטוס. לפתע צלצל הפלאפון שהיה בכיס חולצתו. דיוויד נעצר, על הצג הופיע שמה של אשתו. "כן, רבקה" השיב, הניח את תיק התפילין על כיסא שניצב סמוך לכניסה למנהרה והמשיך לצעוד.
השיחה הסתיימה, דיוויד עלה בזריזות לכבש ונכנס למעבה המטוס.
"להדק חגורות" ביקש הקברניט. לפתע הבחין דיוויד שתיק התפילין איננו מונח על ברכיו. ואז נזכר, התיק מונח לא רחוק מכאן. המטוס התחיל לנוע.
דיוויד הנסער פנה לדיילת וביקש: "אנא בקשי מהטייס להמתין לי דקה. שכחתי את התפילין שלי בכניסה למנהרה המובילה למטוס". הדיילת השיבה לו בנימוס: "סליחה אדוני, יש לוח זמנים קפדני. הדלת כבר סגורה".
דיוויד לא ויתר והרים את קולו: "אני מבקש לשוחח עם הטייס".
הטייס התעקש: "סליחה אדוני, אתה לא ממונה פה על לוח הזמנים, ועם כל הכבוד לתפילין שלך, יש כללים וחוקים... אנחנו תלויים בלוחות הזמנים של נמלי התעופה בעולם ובנתיבי טיסה..."
דקות ארוכות התחנן דיוויד וקיבל סירוב. בשלב מסוים נכנע הטייס והודיע לדיוויד: "ידידי אני פותח לך את הדלת, רוץ לתפילין שלך,
אבל לא תוכל לחזור. אני נועל את הדלת וטס".
דיוויד יצא מן המטוס ושעט לעבר המנהרה, בכניסה היה מונח תיק התפילין על אותו כיסא. הוא פנה בריצה חזרה לעבר המטוס... אך מאוחר מדי. מנועי הסילון הרעישו ובתאוצה קלה החל המטוס להמריא. הבעת אכזבה ניכרה על פניו, העיסקה בסכנה.
אותה הטיסה, 175 של "יונייטד" מעולם לא הגיעה ליעדה המקורי. מחבלים השתלטו על צוות המטוס באמצע הטיסה, וניווטו אותו לעבר בנייני התאומים.
על פי התוכניות המדוקדקות היו אמורים שני המטוסים להתנגש בעת ובעונה אחת במגדלי הענק, ולגרום לנזק עצום.
18 דקות נמשך הויכוח בין דיוויד מילר העקשן, לבין צוות המטוס. באותן 18 דקות, מן הבהלה עקב פגיעת המטוס הראשון בבניין הראשון, הספיקו רבבת אנשים להימלט מן הבניין השני כאשר אף אחד עדיין לא העלה בדעתו שמטוס שני עומד להתרסק. הפאניקה עשתה את שלה... רבבת בני אדם שנמלטו משם ניצלו מן התופת...
"וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם" (שמות יג', טז')
מצוות התפילין היא אחת המצוות המייחדת את היהודי וקושרת אותו אל בוראו, מצוות התפילין היא אות ביננו לבין בוראנו, מעלת מצוות התפילין עצומה ביותר עד כדי שאמרו חז"ל שהיא יכולה להטות את כף המאזניים לזכותו של האדם.
אך לא רק מצוות התפילין, כל מצווה שאדם עושה יוצרת סביבו חומת מגן, שומרת עליו ובעתיד תבוא ותעיד עליו, כפי שאמר רבי יהושוע בן לוי: "כל המצוות שישראל עושים בעולם הזה באות ומעידות להם לעולם הבא" (עבודה זרה ב'.)
דיוויד, יהודי צעיר שמסר נפשו על מצוות תפילין, גם אם על פניו הוא עמד להפסיד סכום כסף גדול זכה להציל את עצמו ועוד רבבת אנשים...
כל אדם המוסר נפשו על מצוות הבורא, מקיים אותם בשמחה, לא מניח אותן בקרן זווית יזכה ודאי להציל את נפשו... מצווה אחת יכולה לשנות לעיתים גורל של עולם שלם...