פורסם: 17/06/2018, 09:34קטע על הגשמה-
כשהמדריכות יום אחד דפקו בדלת,
וברגע אחד מילדה לחניכה אני הופכת,
ובתוכי אני ממש אבל ממש מתרגשת.
יצאתי מהבית לפעולת הפתיחה,
וברגע שהגעתי המדריכה היתה דמות להערצה.
לא הפסדתי אף פעולה,
ונשארתי כל שבוע עד ההבדלה.
בחודש ארגון את הקירות אני צבעתי,
כל השבט מרח עלי צבעים ואני תאמת קצת פחדתי.
בשבט ניצנים כבר הרגשתי גדולה,
אז לפעמים העזתי להפסיד קצת מהפעולה.
שלא נדבר על שבט מעלות,
שפתאום בסניף התחילו להיות קצת קללות.
ובשבט מעפילים דווקא אז כבר נהיה קצת יותר נעים,
אבל אז פתאום הגיעו הבנים,
וזה השלב שבו כל פעולה הפכה לריכולים.
ושעשינו את הקיוסק לא נשכח את כל המריבות,
שעד שלא נגמר חודש ארגון כל רגע היו צרחות.
בשבט הרא"ה נכנסו אלינו מדריכות חדשות שבסך הכל היו די נחמדות,
אבל אנחנו רצינו רק לעשות הכתרה,
וכל מילה שלהם בדרך היתה נראת לנו רק הפרעה.
פתאום בשבט החדש כבר היינו קבוצה מאוחדת,
אף אחת בשבט לא היתה מיותרת.
ושנכנסנו להגשמה פתאום הכל נגמר,
וזהו אין יותר שבט מחר,
והסניף הוא מקום של ילדים,
ואנחנו אליו עכשיו ממש לא קשורים,
ונכון זה עצוב ונורא,
ואין מה לעשות זה מה שקרה.
אבל אם נסתכל אחרת על המצב נראה שבסוף זה היה מובן מאליו,
כי הגענו לסניף בשביל כיף וצחוקים,
וחלקנו גם ללמוד קצת ערכים ולפעמים להרגיש דוסים,
אבל אף פעם לא הבנו באמת בשביל מה,
ו *"להיות חלק ממשהו גדול"* היה נראה לנו פשוט קלישאה!
לא הכרנו אפילו קצת את התנועה,
ולא פעלנו מתוכה כי הסניף שלנו הכיר לנו בועה,
בועה גדולה וחזקה שפשוט הרסה את הדרך להגשמה,
בועה שבתוכה רק ידענו שיש את הסניף שלנו,
וכל שאר התנועה היא ממש אבל ממש לא עיניננו.
טוב אולי זאת קצת הקצנה,
הרי בכל זאת ידעתי שאת הסניף הזה חייבים לשנוא כי במסע הם הציקו לנו בהסעה.
ועכשיו יקרים,
אני מפסיקה את החרוזים,
והופכת הכל לדברים רציניים..
אנחנו חלק מתנועה שרק רוצה להביא גאולה!
שמחפשת לעשות פשוט טוב בכל פינה!
אנשים כבר לא מבינים שהדרך להגשמת האידיאלים היא בקבוצה,
וככה יש לנו הרבה יותר כח!
הפסקנו לחקור על התנועה, על השורש שלנו,
הפסקנו את הרצון שלנו להיות חלק!
אנחנו תנועה שיש בה מקום להכל,
כל אחד יכול לתרום במה שהוא טוב!
ובשביל ההדגמה ניתן קצת דוגמאות שהן באמת ממש ממש מעטות..
בתקופת החב"ב יש את המקום הגדול
אם זה בנחשון בהתנדבויות חשובות שהם פשוט שליחות ענקית, הפנים של התנועה!
אם בארגון שזה להחזיק סניף שלם הרגליים פשוט חברה תותחים!
אם זה בהדרכה שזה פשוט להדריך אנשים לתנועה, לדרך שלנו ולהביא אותם להגשמה של המשמעות של החיים!
בתקופת החב"ג עוד יותר
קומונה, מב"ע, ש"ש, רכזות, כפרי סטודנטים, גרעינים,בני עקיבא בתפוצות ועוד מספר בלתי נתפס של התנדבויות!
אני רוצה שנהפוך לתנועה של אנשים עם אור בעיינים!
אור של אנשים שחיים את החיים כל יום!
ואיך עושים את זה?
*פשוט מתחברים לתנועה*
לומדים עליה, על הדרך שלה!
לומדים על יחיאל אליאש, על הרב נריה ועל עוד גדולי דור ומקימי התנועה!
גם אם זה קצת משעמם.. כי הם גדולי דור שפשוט שינו את העם!
ואז פשוט מתחילים לפעול ולתרום איפה שצריך
והכי חשוב,
מתוך התנועה!
ולמה? למה זה חשוב להיות חלק?
כי להיות חלק ממשהו גדול זה הרבה יותר מסתם לתרום לעם ישראל,
זה לחיות עם ישראל!
זה להוביל לשינוי עם עוד אלפי נשמות טהורות מתוך התנועה!
אנחנו תנועה מיוחדת
תנועה עם סוגים שונים של אנשים
אנחנו נרגיש הרבה יותר מאוחדים שתהיה לנו מטרה משותפת ונפעל יחד גם אם נהיה שונים מאוד!
אולי אז נתחיל לתפוס את כוחו של גודל!
ונכון,
יש חסרונות בתנועה היא עדיין לא מושלמת..
אבל בואו לא נשב בבית ונגיד שקשה לי עם האמירה הזאת הזאת..
אלא נדאג לקיים כי אנחנו באמת אנשים טובים
כולנו, אין אחד שרע!
וגם אם יש דבר רע שאנחנו מבינים את הגודל של הטוב הוא נראה לנו פתאום כ"כ קטן ולא חשוב
בואו ניתן לשש שנים שלנו בתור חניכים לא להגימר אלא רק להיתגבר
ואחרי שש שנים שקיבלנו ממדריכים תותחים!
נתחיל באמת לתת!
בואו פשוט נחיה בני עקיבא!
ולא כל אחד לבד!
זה נשמע קלישאתי אבל תנסו
תראו מזה להיות חלק ממשהו גדול
תקדישו רבע שעה מהחיים, תכנסו לאתר של בני עקיבא ותראו ממה זכיתם להיות חלק!
איזה תנועה ענקית של פשוט עשיית טוב!
איזו תנועה עם כוחות!
בני עקיבא זה מפעל חיים עם כוחות מטורפים!
בואו נהפוף אותו למשמעותי הרבה יותר!
רק עכשיו היה לנו את כל הפיצוץ על העסקים שפתוחים בשבת,
כל זה רק מראה כמה כח יש לתנועה!
בלב אמיץ בעזרת ה' עלה נעלה!
ה' עמכם!
כשהמדריכות יום אחד דפקו בדלת,
וברגע אחד מילדה לחניכה אני הופכת,
ובתוכי אני ממש אבל ממש מתרגשת.
יצאתי מהבית לפעולת הפתיחה,
וברגע שהגעתי המדריכה היתה דמות להערצה.
לא הפסדתי אף פעולה,
ונשארתי כל שבוע עד ההבדלה.
בחודש ארגון את הקירות אני צבעתי,
כל השבט מרח עלי צבעים ואני תאמת קצת פחדתי.
בשבט ניצנים כבר הרגשתי גדולה,
אז לפעמים העזתי להפסיד קצת מהפעולה.
שלא נדבר על שבט מעלות,
שפתאום בסניף התחילו להיות קצת קללות.
ובשבט מעפילים דווקא אז כבר נהיה קצת יותר נעים,
אבל אז פתאום הגיעו הבנים,
וזה השלב שבו כל פעולה הפכה לריכולים.
ושעשינו את הקיוסק לא נשכח את כל המריבות,
שעד שלא נגמר חודש ארגון כל רגע היו צרחות.
בשבט הרא"ה נכנסו אלינו מדריכות חדשות שבסך הכל היו די נחמדות,
אבל אנחנו רצינו רק לעשות הכתרה,
וכל מילה שלהם בדרך היתה נראת לנו רק הפרעה.
פתאום בשבט החדש כבר היינו קבוצה מאוחדת,
אף אחת בשבט לא היתה מיותרת.
ושנכנסנו להגשמה פתאום הכל נגמר,
וזהו אין יותר שבט מחר,
והסניף הוא מקום של ילדים,
ואנחנו אליו עכשיו ממש לא קשורים,
ונכון זה עצוב ונורא,
ואין מה לעשות זה מה שקרה.
אבל אם נסתכל אחרת על המצב נראה שבסוף זה היה מובן מאליו,
כי הגענו לסניף בשביל כיף וצחוקים,
וחלקנו גם ללמוד קצת ערכים ולפעמים להרגיש דוסים,
אבל אף פעם לא הבנו באמת בשביל מה,
ו *"להיות חלק ממשהו גדול"* היה נראה לנו פשוט קלישאה!
לא הכרנו אפילו קצת את התנועה,
ולא פעלנו מתוכה כי הסניף שלנו הכיר לנו בועה,
בועה גדולה וחזקה שפשוט הרסה את הדרך להגשמה,
בועה שבתוכה רק ידענו שיש את הסניף שלנו,
וכל שאר התנועה היא ממש אבל ממש לא עיניננו.
טוב אולי זאת קצת הקצנה,
הרי בכל זאת ידעתי שאת הסניף הזה חייבים לשנוא כי במסע הם הציקו לנו בהסעה.
ועכשיו יקרים,
אני מפסיקה את החרוזים,
והופכת הכל לדברים רציניים..
אנחנו חלק מתנועה שרק רוצה להביא גאולה!
שמחפשת לעשות פשוט טוב בכל פינה!
אנשים כבר לא מבינים שהדרך להגשמת האידיאלים היא בקבוצה,
וככה יש לנו הרבה יותר כח!
הפסקנו לחקור על התנועה, על השורש שלנו,
הפסקנו את הרצון שלנו להיות חלק!
אנחנו תנועה שיש בה מקום להכל,
כל אחד יכול לתרום במה שהוא טוב!
ובשביל ההדגמה ניתן קצת דוגמאות שהן באמת ממש ממש מעטות..
בתקופת החב"ב יש את המקום הגדול
אם זה בנחשון בהתנדבויות חשובות שהם פשוט שליחות ענקית, הפנים של התנועה!
אם בארגון שזה להחזיק סניף שלם הרגליים פשוט חברה תותחים!
אם זה בהדרכה שזה פשוט להדריך אנשים לתנועה, לדרך שלנו ולהביא אותם להגשמה של המשמעות של החיים!
בתקופת החב"ג עוד יותר
קומונה, מב"ע, ש"ש, רכזות, כפרי סטודנטים, גרעינים,בני עקיבא בתפוצות ועוד מספר בלתי נתפס של התנדבויות!
אני רוצה שנהפוך לתנועה של אנשים עם אור בעיינים!
אור של אנשים שחיים את החיים כל יום!
ואיך עושים את זה?
*פשוט מתחברים לתנועה*
לומדים עליה, על הדרך שלה!
לומדים על יחיאל אליאש, על הרב נריה ועל עוד גדולי דור ומקימי התנועה!
גם אם זה קצת משעמם.. כי הם גדולי דור שפשוט שינו את העם!
ואז פשוט מתחילים לפעול ולתרום איפה שצריך
והכי חשוב,
מתוך התנועה!
ולמה? למה זה חשוב להיות חלק?
כי להיות חלק ממשהו גדול זה הרבה יותר מסתם לתרום לעם ישראל,
זה לחיות עם ישראל!
זה להוביל לשינוי עם עוד אלפי נשמות טהורות מתוך התנועה!
אנחנו תנועה מיוחדת
תנועה עם סוגים שונים של אנשים
אנחנו נרגיש הרבה יותר מאוחדים שתהיה לנו מטרה משותפת ונפעל יחד גם אם נהיה שונים מאוד!
אולי אז נתחיל לתפוס את כוחו של גודל!
ונכון,
יש חסרונות בתנועה היא עדיין לא מושלמת..
אבל בואו לא נשב בבית ונגיד שקשה לי עם האמירה הזאת הזאת..
אלא נדאג לקיים כי אנחנו באמת אנשים טובים
כולנו, אין אחד שרע!
וגם אם יש דבר רע שאנחנו מבינים את הגודל של הטוב הוא נראה לנו פתאום כ"כ קטן ולא חשוב
בואו ניתן לשש שנים שלנו בתור חניכים לא להגימר אלא רק להיתגבר
ואחרי שש שנים שקיבלנו ממדריכים תותחים!
נתחיל באמת לתת!
בואו פשוט נחיה בני עקיבא!
ולא כל אחד לבד!
זה נשמע קלישאתי אבל תנסו
תראו מזה להיות חלק ממשהו גדול
תקדישו רבע שעה מהחיים, תכנסו לאתר של בני עקיבא ותראו ממה זכיתם להיות חלק!
איזה תנועה ענקית של פשוט עשיית טוב!
איזו תנועה עם כוחות!
בני עקיבא זה מפעל חיים עם כוחות מטורפים!
בואו נהפוף אותו למשמעותי הרבה יותר!
רק עכשיו היה לנו את כל הפיצוץ על העסקים שפתוחים בשבת,
כל זה רק מראה כמה כח יש לתנועה!
בלב אמיץ בעזרת ה' עלה נעלה!
ה' עמכם!