פורסם: 21/06/2018, 14:44משלוח המנות שלי \ הרב אלי שיינפלד -מיוחד לפורים:
אחד הזיכרונות החזקים שלי מחג פורים בישיבת ההסדר קשור דווקא במשהו השונה לחלוטין מהשמחה הגדולה ושתיית היין. מדובר במשלוח המנות. ליל פורים שהיה תמיד חוויה אדירה שפעלה רבות בנפש ואותותיה נשארו זמן רב, הביא אותי ואת חברי לחדר, עמוק בלילה שדודים והלומים. בקושי רב ובמאמצים אדירים הצלחנו לקום למחרת לתפילת שחרית ולקריאת המגילה.
לאחר התפילה אכלנו מיני מזונות ולאחריהם חזרנו לחדר לקיים מצוות משלוח מנות ומייד אחר כך התכוונו ללכת לבתי הרבנים לקיים מצוות משתה והשמחה. (את כספי מתנות לאביונים כבר הפקדנו בידי רב היישוב שיחלק אותם לעניים בו ביום).
אני הגעתי לחדר ראשון ולהפתעתי הרבה ראיתי כי רוב בחורי הישיבה כבר השכימו קום והקדימו אותי ואת חברי לחדר במצוות משלוח המנות. על מיטתי חיכו כמה משלוחי מנות. על מיטתו של חבר אחר לחדר היו מונחות עשרות רבות (!!!) של משלוחי מנות. אולם גורלו של חברינו השלישי לא שפר, ומיטתו ניצבה ריקה ומיותמת. הוא לא קיבל ולו משלוח מנות אחד. החבר המדובר לא היה (בלשון המעטה) אחד מהמקובלים שבחבורה, מה שהסביר את המיטה הריקה. החבר השני שלי לחדר היה בחור מאוד מוכשר, וכמעט כל תלמידי הישיבה רצו בקרבתו ולשמוח יחד אותו. לקחתי את אחד ממשלוחי המנות שקיבלתי הוספתי לו מספר אוזני המן, הכנסתי גם בקבוק יין, כתבתי כמה מילים חמות והנחתי על המיטה המיותמת.
באותה שנה הלכתי לסעודת פורים בהרגשה חצויה. שמחתי על שהצלחתי לשמח אדם, אבל כאבה לי העובדה שמשלוחי המנות לא מחולקים בצורה הגיונית ושווה. אותה חוויה גרמה לי לקבל החלטה משמעותית לפיה בכל שנה, אתן לפחות משלוח מנות אחד למישהו שבאמת זקוק לחום, אהבה ותשומת לב. הכי קל לתת משלוח מנות לחברים קרובים. הכי טבעי להמשיך ולזרום בסבב משלוחי המנות האינסופי, אבל צריך וכדאי לנצל את מצוות החג בכדי לחשוב על מישהו, לפחות אחד, שבאמת ישמח אם יקבל את משלוח המנות ובעיקר את המכתב המצורף.
זה יכול להיות מנקה המדרגות, משפחה חדשה בבניין. אלו יכולים להיות עולים חדשים שזה עתה נחתו, הנהג הקבוע של האוטובוס שעובר בשכונה (לא מסובך כל כך לברר איפה הוא גר...), העובדת בחדר האוכל, אדם נכה או כזה הסובל מפיגור וזה יכול להיות גם סתם חבר, אבל כזה שבאמת יופתע וישמח מן העניין ובזכותך יהיה לו חג פורים אחר.
במצוות מתנות לאביונים אנו עוזרים באמצעות גבאי הצדקה לאנשים עניים, אבל במשלוח מנות אנו חייבים להשקיע מחשבה ולתת לפחות לאדם אחד משלוח לא בגלל שהוא אביון ומסכן בחומר, אלא בגלל שהוא עני בחברה, בודד, חסרה לו הכרת הטוב או שהוא זקוק למילה טובה או סתם תשומת לב.
השנים עברו וכיום גם אני חלק מסבב המשלוחים אינסופי. בסבב הזה אני מחוייב לתת וגם לקבל, אבל בתוך כל הבלגן אני משתדל לזכור את אותה חוויה משמעותית מחג הפורים בישיבה. וכשאני נזכר אני מכין משלוח מנות אחד, כזה שבאמת יגרום לאיחוד לבבות וירבה אהבה ושלום, ושולח אותו למישהו שישמח וכלל לא מצפה לקבל אותו.
אז שיהיה חג שמח ובהצלחה!
הרב אלי שיינפלד הוא ר"מ בישיבה התיכונית במעלה אדומים.
אחד הזיכרונות החזקים שלי מחג פורים בישיבת ההסדר קשור דווקא במשהו השונה לחלוטין מהשמחה הגדולה ושתיית היין. מדובר במשלוח המנות. ליל פורים שהיה תמיד חוויה אדירה שפעלה רבות בנפש ואותותיה נשארו זמן רב, הביא אותי ואת חברי לחדר, עמוק בלילה שדודים והלומים. בקושי רב ובמאמצים אדירים הצלחנו לקום למחרת לתפילת שחרית ולקריאת המגילה.
לאחר התפילה אכלנו מיני מזונות ולאחריהם חזרנו לחדר לקיים מצוות משלוח מנות ומייד אחר כך התכוונו ללכת לבתי הרבנים לקיים מצוות משתה והשמחה. (את כספי מתנות לאביונים כבר הפקדנו בידי רב היישוב שיחלק אותם לעניים בו ביום).
אני הגעתי לחדר ראשון ולהפתעתי הרבה ראיתי כי רוב בחורי הישיבה כבר השכימו קום והקדימו אותי ואת חברי לחדר במצוות משלוח המנות. על מיטתי חיכו כמה משלוחי מנות. על מיטתו של חבר אחר לחדר היו מונחות עשרות רבות (!!!) של משלוחי מנות. אולם גורלו של חברינו השלישי לא שפר, ומיטתו ניצבה ריקה ומיותמת. הוא לא קיבל ולו משלוח מנות אחד. החבר המדובר לא היה (בלשון המעטה) אחד מהמקובלים שבחבורה, מה שהסביר את המיטה הריקה. החבר השני שלי לחדר היה בחור מאוד מוכשר, וכמעט כל תלמידי הישיבה רצו בקרבתו ולשמוח יחד אותו. לקחתי את אחד ממשלוחי המנות שקיבלתי הוספתי לו מספר אוזני המן, הכנסתי גם בקבוק יין, כתבתי כמה מילים חמות והנחתי על המיטה המיותמת.
באותה שנה הלכתי לסעודת פורים בהרגשה חצויה. שמחתי על שהצלחתי לשמח אדם, אבל כאבה לי העובדה שמשלוחי המנות לא מחולקים בצורה הגיונית ושווה. אותה חוויה גרמה לי לקבל החלטה משמעותית לפיה בכל שנה, אתן לפחות משלוח מנות אחד למישהו שבאמת זקוק לחום, אהבה ותשומת לב. הכי קל לתת משלוח מנות לחברים קרובים. הכי טבעי להמשיך ולזרום בסבב משלוחי המנות האינסופי, אבל צריך וכדאי לנצל את מצוות החג בכדי לחשוב על מישהו, לפחות אחד, שבאמת ישמח אם יקבל את משלוח המנות ובעיקר את המכתב המצורף.
זה יכול להיות מנקה המדרגות, משפחה חדשה בבניין. אלו יכולים להיות עולים חדשים שזה עתה נחתו, הנהג הקבוע של האוטובוס שעובר בשכונה (לא מסובך כל כך לברר איפה הוא גר...), העובדת בחדר האוכל, אדם נכה או כזה הסובל מפיגור וזה יכול להיות גם סתם חבר, אבל כזה שבאמת יופתע וישמח מן העניין ובזכותך יהיה לו חג פורים אחר.
במצוות מתנות לאביונים אנו עוזרים באמצעות גבאי הצדקה לאנשים עניים, אבל במשלוח מנות אנו חייבים להשקיע מחשבה ולתת לפחות לאדם אחד משלוח לא בגלל שהוא אביון ומסכן בחומר, אלא בגלל שהוא עני בחברה, בודד, חסרה לו הכרת הטוב או שהוא זקוק למילה טובה או סתם תשומת לב.
השנים עברו וכיום גם אני חלק מסבב המשלוחים אינסופי. בסבב הזה אני מחוייב לתת וגם לקבל, אבל בתוך כל הבלגן אני משתדל לזכור את אותה חוויה משמעותית מחג הפורים בישיבה. וכשאני נזכר אני מכין משלוח מנות אחד, כזה שבאמת יגרום לאיחוד לבבות וירבה אהבה ושלום, ושולח אותו למישהו שישמח וכלל לא מצפה לקבל אותו.
אז שיהיה חג שמח ובהצלחה!
הרב אלי שיינפלד הוא ר"מ בישיבה התיכונית במעלה אדומים.