מנעי קולך רחל, בית המקדש

מנעי קולך רחל, בית המקדש

הקטע המלא:
מדרש איכה רבה, פתיחת, כד

בְּשָׁעָה שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּא אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹכֶה וּמְמָרֵט זְקָנוֹ וְתוֹלֵשׁ שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ וּמַכֶּה אֶת פָּנָיו וְקוֹרֵעַ אֶת בְּגָדָיו וְאֵפֶר עַל רֹאשׁוֹ, וְהָיָה מְהַלֵּךְ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְסוֹפֵד וְצוֹעֵק.

אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִפְּנֵי מָה נִשְׁתַּנֵּיתִי מִכָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן, שֶׁבָּאתִי לִידֵי בּוּשָׁה וּכְלִמָּה זֹאת?

כֵּוָן שֶׁרָאוּהוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, אַף הֵם קָשְׁרוּ הֶסְפֵּד שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת

וְאוֹמְרִים:"נָשַׁמּוּ מְסִלּוֹת שָׁבַת עֹבֵר אֹרַח" (ישעיה לג, ח)  – מְסִלּוֹת שֶׁהִתְקַנְתָּ לִירוּשָׁלַיִם, שֶׁלֹּא יִהְיוּ עוֹבְרֵי דְּרָכִים פּוֹסְקִים מֵהֶן – הֵיאַךְ הָיוּ לִשְׁמָמָה! דְּרָכִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹבְרִים וְשָׁבִים בָּהֶם בְּחַגִּים – הֵיאַךְ שָׁבְתוּ?!

 

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִזְקַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת

וְאָמַר לָהֶם: מָה לָכֶם קוֹשְׁרִים מִסְפֵּד שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת?

אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מִפְּנֵי אַבְרָהָם אוֹהַבְךָ שֶׁבָּא לְבֵיתְךָ וְסָפַד וּבָכָה, מִפְּנֵי מָה לֹא הִשְׁגַּחְתָּ עָלָיו?

אָמַר לָהֶם: מִיּוֹם שֶׁנִּפְטַר אוֹהֲבִי מִלְּפָנַי לְבֵית עוֹלָמוֹ, לֹא בָּא לְבֵיתִי, וְעַכְשָׁו "מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי" (ירמיה יא, טו)? 

אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִפְּנֵי מָה הִגְלֵיתָ אֶת בָּנַי וּמְסַרְתָּם בִּידֵי הָאֻמּוֹת וַהֲרָגוּם בְּכָל מִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת, וְהֶחֱרַבְתָּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, מָקוֹם שֶׁהֶעֱלֵיתִי אֶת יִצְחָק בְּנִי עוֹלָה לְפָנֶיךָ?

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: בָּנֶיךָ חָטְאוּ וְעָבְרוּ עַל כָּל הַתּוֹרָה וְעַל עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת שֶׁבָּהּ,

אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי מֵעִיד בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁעָבְרוּ אֶת תּוֹרָתְךָ?

אָמַר לוֹ: תָּבוֹא תּוֹרָה וְתָעִיד בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל.

 

מִיָּד בָּאָה תּוֹרָה לְהָעִיד בָּהֶם.

אָמַר לָהּ אַבְרָהָם: בִּתִּי, בָּאת לְהָעִיד בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁעָבְרוּ עַל מִצְווֹתַיִךְ– וְאֵין לָךְ בֹּשֶת פָּנִים מִפָּנַי? זִכְרִי יוֹם שֶׁהֶחֱזִירֵךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן וְלֹא רָצוּ לְקַבְּלֵךְ עַד שֶׁבָּאוּ בָּנַי לְהַר סִינַי וְקִבְּלוּ אוֹתָךְ וְכִבְּדוּךְ,– וְעַכְשָׁו אַתְּ בָּאָה לְהָעִיד בָּהֶם בְּיוֹם צָרָתָם?

כֵּוָן שֶׁשָּׁמְעָה תּוֹרָה כָּךְ עָמְדָה לְצַד אֶחָד וְלֹא הֵעִידָה בָּהֶם.

 

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: יָבוֹאוּ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת וְיָעִידוּ בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל.

מִיָּד בָּאוּ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת.

בָּאָה אָלֶף לְהָעִיד בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁעָבְרוּ עַל הַתּוֹרָה.

אָמַר לָהּ אַבְרָהָם: אָלֶף, אַתְּ רֹאשׁ לְכָל הָאוֹתִיּוֹת – וּבָאת לְהָעִיד בְּיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם צָרָתָם? זִכְרִי יוֹם שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַר סִינַי וּפָתַח בָּךְ "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ, ב) וְלֹא קִבְּלוּךְ אֻמָּה וְלָשׁוֹן אֶלָּא בָּנַי – וְאַתְּ בָּאָה לְהָעִיד בְּבָנַי!

מִיָּד עָמְדָה אָלֶף לְצַד אֶחָד וְלֹא הֵעִידָה בָּהֶם.

 

בָּאָה בֵּית לְהָעִיד בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל.

וְאָמַר לָהּ אַבְרָהָם: בִּתִּי אַתְּ בָּאָה לְהָעִיד עַל בָּנַי, שֶׁהֵם זְרִיזִים  בַּחֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תּוֹרָה, שֶׁאַתְּ בְּרֹאשׁ הַתּוֹרָה?

מִיָּד עָמְדָה בֵּית לְצַד אֶחָד וְלֹא הֵעִידָה כְּלוּם.

 

וְכֵוָן שֶׁרָאוּ כָּל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהִשְׁתִּיקָן אַבְרָהָם, נִתְבַּיְּשׁוּ וְעָמְדוּ בְּעַצְמָן וְלֹא הֵעִידוּ בְּיִשְׂרָאֵל.

 

מִיָּד פָּתַח אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְמֵאָה שָׁנָה נָתַתָּ לִי בֵּן, וּכְשֶׁעָמַד עַל דַּעְתּוֹ וְהָיָה בָּחוּר בֶּן שְׁלוֹשִים וְשֶׁבַע שָׁנִים אָמַרְתָּ לִי: "הַעֲלֵהוּ עוֹלָה לְפָנַי", וְנַעֲשֵׂיתִי עָלָיו כְּאַכְזָרִי וְלֹא רִחַמְתִּי עָלָיו, אֶלָּא אֲנִי בְּעַצְמִי כָּפַתִּי אוֹתוֹ – וְלֹא תִּזְכֹּר לִי זֹאת, וְלֹא תְּרַחֵם עַל בָּנַי?

 

פָּתַח יִצְחָק וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּשֶׁאָמַר לִי אַבָּא: "אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי" (בראשית כב, ח), לֹא עִכַּבְתִּי עַל דְּבָרֶיךָ, וְנֶעֱקַדְתִּי בִּרְצוֹן לִבִּי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וּפָשַׁטְתִּי אֶת צַוָּארִי תַּחַת הַסַּכִּין – וְלֹא תִּזְכֹּר לִי זֹאת, וְלֹא תְּרַחֵם עַל בָּנַי?

 

פָּתַח יַעֲקֹב וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא עֶשְׂרִים שָׁנָה עָמַדְתִּי בְּבֵית לָבָן? וּכְשֶׁיָּצָאתִי מִבֵּיתוֹ פָּגַע בִּי עֵשָׂו הָרָשָׁע וּבִקֵּשׁ לַהֲרֹג בָּנַי, וּמָסַרְתִּי עַצְמִי לְמִיתָה עֲלֵיהֶם – וְעַכְשָׁו נִמְסְרוּ בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם כְּצֹאן לְטִבְחָה לְאַחַר שֶׁגִּדַּלְתִּים כְּאֶפְרוֹחִים שֶׁל תַּרְנְגוֹלִים וְסָבַלְתִּי עֲלֵיהֶם צַעַר גִּדּוּל בָּנִים, – וְלֹא תִּזְכֹּר לִי זֹאת, וְלֹא תְּרַחֵם עַל בָּנַי?

 

פָּתַח מֹשֶה וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא רוֹעֶה נֶאֱמָן הָיִיתִי עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה וְרַצְתִּי לִפְנֵיהֶם כְּסוּס בַּמִּדְבָּר, וּכְשֶׁהִגִּיעַ זְמַן שֶׁיִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ גָּזַרְתָּ עָלַי: בַּמִּדְבָּר יִפְּלוּ עַצְמוֹתַי. – וְעַכְשָׁו שֶׁגָּלוּ שָׁלַחְתָּ לִי לִסְפֹּד וְלִבְכּוֹת עֲלֵיהֶם? זֶהוּ הַמָּשָׁל שֶׁאוֹמְרִים בְּנֵי אָדָם: "מִטּוּב אֲדוֹנִי לֹא טוֹב לִי וּמֵרָעָתוֹ רַע לִי"...

 

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר מֹשֶה לְיִרְמְיָה: לֵךְ לְפָנַי, וְאֵלֵךְ אֲלֵיהֶם וְאֶרְאֶה, מִי מַנִּיחַ יָדוֹ עֲלֵיהֶם?

אָמַר לוֹ יִרְמְיָהוּ: אִי אֶפְשָׁר לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ מִפְּנֵי הַהֲרוּגִים.

אָמַר לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן!

 

מִיָּד הָלַךְ מֹשֶה וְיִרְמְיָה לְפָנָיו, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְנַהֲרוֹת בָּבֶל.

רָאוּהוּ לְמֹשֶה וְאָמְרוּ זֶה לָזֶה: בָּא בֶּן עַמְרָם מִקִּבְרוֹ לִפְדּוֹתֵנוּ מִיַּד צָרֵינוּ.

יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי!

מִיָּד אָמַר לָהֶם מֹשֶה: בָּנַי, לְהַחֲזִיר אֶתְכֶם אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר נִגְּזְרָה גְּזֵרָה, אֶלָּא הַמָּקוֹם יַחֲזִיר אֶתְכֶם בִּמְהֵרָה – וְהִנִּיחַ אוֹתָם.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֵרִימוּ קוֹלָם בִּבְכִיָּה גְּדוֹלָה, עַד שֶׁעָלְתָה בְּכִיָּתָם לַמָּרוֹם;

זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ" (תהילים קלז, א).

 

כֵּוָן שֶׁבָּא מֹשֶה אֵצֶל אֲבוֹת הָעוֹלָם אָמְרוּ לוֹ: מֶה עָשׂוּ הָאוֹיְבִים בְּבָנֵינוּ?

אָמַר לָהֶם: מֵהֶם הָרְגוּ בַּחֶרֶב וּמֵהֶם כָּפְתוּ יְדֵיהֶם לַאֲחוֹרֵיהֶם, וּמֵהֶם אֲסוּרִים בְּכַבְלֵי בַּרְזֶל, וּמֵהֶם נִפְשָׁטִים עֲרֻמִּים, וּמֵהֶם מֵתוּ בַּדֶּרֶךְ וְנִבְלָתָם לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ, ומֵהֶם מֻשְׁלָכִים לַחַמָּה רְעֵבִים וּצְמֵאִים.

מִיָּד פָּתְחוּ כֻּלָּם וּבָכוּ וְקוֹנְנוּ בְּקִינוֹת: וַי עַל מָה שֶׁהִגִּיעַ לְבָנֵינוּ! הֵיאַךְ הֱיִיתֶם כִּיתוֹמִים בְּלֹא אָב; הֵיאַךְ יְשַׁנְתֶּם בַּצָּהֳרַיִם וּבַקַּיִץ בְּלֹא לְבוּשׁ וּבְלֹא כְּסוּת! הֵיאַךְ הֲלַכְתֶּם בֶּהָרִים וּבַחֲצָצִים חֲלוּצֵי נַעֲלַיִם וּבְלֹא סַנְדָּלִים! הֵיאַךְ הֱיִיתֶם טְעוּנִים מַשְׂאוֹת חוֹל! הֵיאַךְ הָיוּ יְדֵיכֶם כְּפוּתוֹת לַאֲחוֹרֵיכֶם! הֵיאַךְ לֹא הֱיִיתֶם בּוֹלְעִים רֹק שֶׁבְּפִיכֶם! 

 

פָּתַח מֹשֶה וְאָמַר: אֲרוּרָה אַתְּ, הַשֶּׁמֶשׁ! לָמָּה לֹא חָשַׁכְתְּ בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס הָאוֹיֵב לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ!

הֵשִׁיבָה לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ: בְּחַיֶּיךָ, מֹשֶה רוֹעֶה נֶאֱמָן, הֵיאַךְ אֶהְיֶה חֲשֻׁכָּה – וְלֹא הִנִּיחוּנִי וְלֹא הִרְפּוּ מִמֶּנִּי, שֶׁהִלְקוּנִי בְּשִׁשִּׁים שְׁבָטִים שֶׁל אֵשׁ וְאָמְרוּ לִי: צְאִי וְהָאִירִי אוֹרֵךְ!

 

שׁוּב פָּתַח מֹשֶה וְאָמַר: וַי עַל זִיוְךָ, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הֵיאַךְ חָשַׁךְ?! וַי שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁיֶּחֱרַב! הַהֵיכָל נִשְׂרַף וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן נֶהֱרָגִים, וַאֲבוֹתֵיהֶם הוֹלְכִים בַּשְּׁבִי וּבַגָּלוּת.

 

שׁוּב פָּתַח מֹשֶה וְאָמַר: שַׁבָּאִים, בְּחַיֵּיכֶם! לֹא תָּמִיתוּ אוֹתָם מִיתָה אַכְזְרִיָּה וְלֹא תַּעֲשׂוּ בָּהֶם כְּלָיָה גְּמוּרָה, וְלֹא תַּהַרְגוּ בֵּן לִפְנֵי הָאָב וּבַת לִפְנֵי הָאֵם, שֶׁתַּגִּיעַ הַשָּׁעָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִפָּרַע מִכֶּם. וְהַכַּשְׂדִּים הָרְשָׁעִים לֹא עָשׂוּ כָּךְ, אֶלָּא הָיוּ נוֹתְנִים בֵּן בְּחֵיק אִמּוֹ וְאָמְרוּ לְאָבִיו: קוּם שָׁחְטֵהוּ, הָיְתָה אִמּוֹ בּוֹכָה וְדִמְעוֹתֶיהָ נוֹשְׁרוֹת עָלָיו, וְאָבִיו תּוֹלֶה לוֹ רֹאשׁוֹ.

 

אָמַר מֹשֶה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ: "וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד" (ויקרא כב, כח) – וַהֲלֹא כְּבָר הָרְגוּ בָּנִים וְאִמּוֹתֵיהֶם כַּמָּה וְכַמָּה, וְאַתָּה שׁוֹתֵק...

 

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָפְצָה רָחֵל אִמֵּנוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמְרָה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי לְפָנֶיךָ, שֶׁיַּעֲקֹב אֲהֵבַנִי אַהֲבָה יְתֵרָה וְעָבַד בִּשְׁבִילִי לְאַבָּא שֶׁבַע שָׁנִים, וּכְשֶׁהִגִּיעַ זְמַן נִשּׂוּאַי לְבַעְלִי יָעַץ אָבִי לְהַחֲלִיפֵנִי בַּאֲחוֹתִי, וְלֹא קִנֵּאתִי בַּאֲחוֹתִי וְלֹא הוֹצֵאתִיהָ לְחֶרְפָּה. וּמָה אִם אֲנִי, שֶׁאֲנִי בָּשָׂר וָדָם, עָפָר וָאֵפֶר, לֹא קִנֵּאתִי בְּצָרָה שֶׁלִּי – אַתָּה, מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם וְרַחֲמָן, מִפְּנֵי מָה קִנֵּאתָ בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, וְהִגְלֵיתָ אֶת בָּנַי?

 

מִיָּד נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר: בִּשְׁבִילֵךְ רָחֵל, אֲנִי מַחֲזִיר אֶת יִשְׂרָאֵל לִמְקוֹמָם,

זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּה אָמַר ה', קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם" (ירמיה לא, יד); וְנֶאֱמַר: "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם" (שם, טו-טז).