פורסם: 15/07/2018, 17:13"אתה קם בבוקר, שוטף את הפנים, מסתכל על השעון ומגלה שיא חדש - 9:48. ´יפה´, אתה אומר לעצמך, אתמול עוד הספקת את מניין הנוער ביישוב – היום כבר תעשה לעצמך מניין נער ליד ה´כותל´ בחדר שלך". על חופש גדול ועל התמודדות אישית עם סדר יום עמוס במיוחד...
אתה קם בבוקר, שוטף את הפנים, מסתכל על השעון ומגלה שיא חדש - 9:48. "יפה" אתה אומר לעצמך אתמול עוד הספקת את מניין הנוער ביישוב – היום כבר תעשה לעצמך מניין נער ליד ה"כותל" בחדר שלך. הבית ריק כבר מהשעה שמונה, בכל זאת יש גם אנשים שעובדים. אתה מגיע למטבח ופותח את המקרר, מכין לך ארוחת בוקר דשנה, מסתכל על השעון - 11:00. בפלאפון יש כמה שיחות שלא נענו ממשכימי קום. המחשב עוד באינטרנט מאתמול. אתה חושב מה לעשות, 'לצאת' 'לא לצאת', בינתיים אתה שוקע בספה ומעביר ערוצים. בסניף יש היום פעילות מהשעה 17:00, לא בטוח שתלך, גם ככה משעמם שם. מה תעשה? לא יודע, אולי כמו אתמול, לא הרבה, קצת חברים, קצת לצאת בערב, להסתובב, מנחה וערבית, סניף, לא יותר מידי אבל חופש. החבר'ה קבעו ללכת אחרי הסניף לבאולינג. אולי תצטרף אליהם. פעם שעברה הצלחת לא רע, ניצחת גם את רועי, הישג לא מבוטל. גם הבנות היו שם, מה שהוסיף לך קצת מוטיבציה, אולי בגלל זה ניצחת. ואולי לא. מה שבטוח חזרתם ב 23:00. היה כיף. לא נראה לך שככה תחזיק מעמד עד סוף החופש. בכל זאת אי אפשר ללכת כל יום לבאולינג או לשבת באיי. סי. קיו כל היום. גם על "קאזא" כבר חרשת. די. נמאס. באמת שנמאס. זה כבר לא תחילת החופש ויכול להיות שכבר משהו מהסדר יום הזה נמאס עליך. לא שאתה מעדיף לימודים, ממש לא, אבל בכל זאת לא יזיק גם לעשות משהו קצת אחר.
תרשה לי להציע לך משהו, שאולי נראה קצת אנכרוניסטי קצת מיושן אבל משהו שאבותינו כבר אמרו אותו, אולי כדי לפתור בעיות של חבר'ה בחופש הגדול. בתוך כל סדר היום העמוס שלך, מלא ההפתעות, תכניס משהו קצת אחר. קבע לעצמך איזה 'עת לתורה'. כן, לעצמך. בלי בחינות, בלי ציונים, בלי מורים על הראש. אתה לעצמך. הספק קבוע. פרק במשנה, סימן בהלכה. לא משנה מה העיקר קבוע בתוך סדר היום שלך. משהו שלא תוותר עליו. נדמה לי, שהחופש יקבל קצת נופך אחר. אני לא יודע כיצד אתה מרגיש בדרך כלל כשאתה לומד אבל כשתפתח ספר מרצונך, משהו קבוע שאתה החלטת עליו אולי זה יראה אחרת. תמיד שאלת את עצמך מה קורה למי שהולך לישיבות אחרי י"ב, מה פתאום הוא מתחיל ללמוד? מה קרה? הרי הוא שיחק כדור-סל כל השמינית, בקושי לבגרות בגמרא למד. אז מה קרה? אולי זה כי הוא החליט בעצמו ללמוד. לפתוח מה שהוא רוצה ללמוד, וללמוד את זה ברצינות. תנסה אתה לעשות את זה בחופש שלך. תרגיש את זה פעם, לפני הישיבה או המכינה, רבע שעה ביום, חצי שעה ביום, שעה ביום, לימוד לבד או עם חבר בבית הכנסת או בבית לפני השינה או לאחר התפילה בבוקר לא משנה. העיקר זמן קבוע, רווח נקי של משהו ערכי בתוך כל היום העמוס בדברים אחרים. אולי הסדר יום משעת הקימה ועד המקומות שאתה הולך אליהם במשך היום קצת ישתנו וגם ההרגשה המאוסה של חופש בלי מטרה ישתנה גם הוא.
תנסה. לא תתאכזב.
אתה קם בבוקר, שוטף את הפנים, מסתכל על השעון ומגלה שיא חדש - 9:48. "יפה" אתה אומר לעצמך אתמול עוד הספקת את מניין הנוער ביישוב – היום כבר תעשה לעצמך מניין נער ליד ה"כותל" בחדר שלך. הבית ריק כבר מהשעה שמונה, בכל זאת יש גם אנשים שעובדים. אתה מגיע למטבח ופותח את המקרר, מכין לך ארוחת בוקר דשנה, מסתכל על השעון - 11:00. בפלאפון יש כמה שיחות שלא נענו ממשכימי קום. המחשב עוד באינטרנט מאתמול. אתה חושב מה לעשות, 'לצאת' 'לא לצאת', בינתיים אתה שוקע בספה ומעביר ערוצים. בסניף יש היום פעילות מהשעה 17:00, לא בטוח שתלך, גם ככה משעמם שם. מה תעשה? לא יודע, אולי כמו אתמול, לא הרבה, קצת חברים, קצת לצאת בערב, להסתובב, מנחה וערבית, סניף, לא יותר מידי אבל חופש. החבר'ה קבעו ללכת אחרי הסניף לבאולינג. אולי תצטרף אליהם. פעם שעברה הצלחת לא רע, ניצחת גם את רועי, הישג לא מבוטל. גם הבנות היו שם, מה שהוסיף לך קצת מוטיבציה, אולי בגלל זה ניצחת. ואולי לא. מה שבטוח חזרתם ב 23:00. היה כיף. לא נראה לך שככה תחזיק מעמד עד סוף החופש. בכל זאת אי אפשר ללכת כל יום לבאולינג או לשבת באיי. סי. קיו כל היום. גם על "קאזא" כבר חרשת. די. נמאס. באמת שנמאס. זה כבר לא תחילת החופש ויכול להיות שכבר משהו מהסדר יום הזה נמאס עליך. לא שאתה מעדיף לימודים, ממש לא, אבל בכל זאת לא יזיק גם לעשות משהו קצת אחר.
תרשה לי להציע לך משהו, שאולי נראה קצת אנכרוניסטי קצת מיושן אבל משהו שאבותינו כבר אמרו אותו, אולי כדי לפתור בעיות של חבר'ה בחופש הגדול. בתוך כל סדר היום העמוס שלך, מלא ההפתעות, תכניס משהו קצת אחר. קבע לעצמך איזה 'עת לתורה'. כן, לעצמך. בלי בחינות, בלי ציונים, בלי מורים על הראש. אתה לעצמך. הספק קבוע. פרק במשנה, סימן בהלכה. לא משנה מה העיקר קבוע בתוך סדר היום שלך. משהו שלא תוותר עליו. נדמה לי, שהחופש יקבל קצת נופך אחר. אני לא יודע כיצד אתה מרגיש בדרך כלל כשאתה לומד אבל כשתפתח ספר מרצונך, משהו קבוע שאתה החלטת עליו אולי זה יראה אחרת. תמיד שאלת את עצמך מה קורה למי שהולך לישיבות אחרי י"ב, מה פתאום הוא מתחיל ללמוד? מה קרה? הרי הוא שיחק כדור-סל כל השמינית, בקושי לבגרות בגמרא למד. אז מה קרה? אולי זה כי הוא החליט בעצמו ללמוד. לפתוח מה שהוא רוצה ללמוד, וללמוד את זה ברצינות. תנסה אתה לעשות את זה בחופש שלך. תרגיש את זה פעם, לפני הישיבה או המכינה, רבע שעה ביום, חצי שעה ביום, שעה ביום, לימוד לבד או עם חבר בבית הכנסת או בבית לפני השינה או לאחר התפילה בבוקר לא משנה. העיקר זמן קבוע, רווח נקי של משהו ערכי בתוך כל היום העמוס בדברים אחרים. אולי הסדר יום משעת הקימה ועד המקומות שאתה הולך אליהם במשך היום קצת ישתנו וגם ההרגשה המאוסה של חופש בלי מטרה ישתנה גם הוא.
תנסה. לא תתאכזב.