הערכה עצמית

יש לכם למטה את ארבעת התמונות של הפעולה. זה הרבה לכתוב אז צילמתי
פעולת חבב-
*כל אחד יספר על עצמו משהו טוב ומשהו רעץ
-איך הרגשתם שאמרתם משהו טוב ומשהו רע?
-מה היה לכם יותר קל להגיד ולמה?
*אוקיי הנושא הוא הערכה עצמית והשאלה העיקרית שאני הולכת לשאול אתכם היא אם זה טוב או רע ולמה?
-בעיניי רבים מאיתנו הערכה עצמית נתפסת בגאווה וזלזול באחרים. תחלס מי מאיתנו מרגיש בנוח לספר ולהודות אפילו בינו לבין עצמו כמה הוא חכם,נחמד,מבריק. ממש קצת אנשים יודעים את הערך העצמי שלהם מבלי שיהיו גאוותנים ומתנשאים.
-אבל ערך עצמי שייך לחשיבה החיובית של האדם.אדם שחושב על עצמו דברים חייוביים ומתבונן בתכונות הטובות שלו הוא אדם בעל ערך חיובי.
(אם אמרו במתודה שהערכה עצמית היא חיובית "לא להתייחס" ואם אמרו שזה שלילי להגיד"כמו שאמרתם שהערכה עצמית היא שלילית")
-לרוב ערך עצמי מעורר בכולנו אסוציאציה שלילית והסיבה לכך היא שאנשים לא מצליחים להבדיל בין ערך עצמי שזה- הערכת התכונות הנמצאות בנו ויכולת לקדם אותנו. לבין גאווה ואגויסטיות הערכת תכונות של נמצאות בנו או תכונות שליליות ובתועלת שלהם לדברים שליליים כמו שליטה,זלזול,התנשאות וכדומה.
גאווה זה גישה בה אדם מרגיש את עצמו נעלה יותר מאחרים. לעומת זאת ערך עצמי זאת ענווה שבה הוא יכול להכיר ביכולות שלו,בערכים שלו,במעמד שלו ובחוסר השלמות שלו.
אדם בעל ערך עצמי מאמין שהוא לא יותר טוב מאחרים ואפילו פחות מהם. אדם העל ערך עצמי מתייחס לאנשים שאל שווי ערך.
-התורה כולם מדברת על ערך עצמי כדי להבין את מחות התורה ולקיים אותה אדם חייב לדעת מהם הדברים הטובים שיש לו ולדעת במה הוא יכול לייעל בעבודת ה' 

בתלמוד הבבלי מסופר על גוי אחד שרוצה להתגייר, הלך אותו הגוי לשמאי הזקן וביקש ממנו שילמד אותו את התורה כולה על רגל אחת. חשב השמאי שאותו גוי מזלזל בו וגירש אותו. אותו גוי בה לפני הלל הזקן ואמר לו "למד אותי את כל התורה על רגל אחת"
אמר לו הלל:"לחברך לא תעביד זאת כל התורה כולה"כלומר מה ששנוא אליך אל תעשה לחברך.המהרשא מפרש במקום שהעניין שציין אותו הלל הזקן שתשתית התורה זו מצוות "ואהבת לרעך כמוך" וממנה נגזרות כל שאר המצוות.

*אחת השאלות המרכזיות העולות מלימוד מצווה זו היא. מדוע לא נאמר בתור ואהבת לרעך מאוד? או ואהבת ולרעך? מהי התוספת של כמוך? מהי באה ללמד אותנו? כי הרי אין מילה מיותרת בתורה!
-אלה משמע שאדם צריך לאהוב את חבריו כמו שהוא אוהב את עצמו ומכאן שהתורה באה ללמדינו שכל אדם צריך לאהוב את עצמו. האם אני יודע לתת לעצמי? האם אני יכול להתבונן פנימה והלכיר בדברים הטובים אשר קיבלתי?
אנוכיות פירושה להשיג צרכים פרטיים גם אם הם באים על חשבון אחרים. אנשים אנוכיים דואגים רק לעצמם מתוך חשש שאם לא יעשו זאת ישארו מאחור.
ערך עצמי מהו?
מדוע קשה לנו לפעמים לסגלערך עצמי לעצמנו?מדוע רבים מאיתנו סובלים מחוסר ערך עצמי ומחסור יכולת לשמוך מתחונותינו החיוביות?
הבעיה העיקרית שמסיטה אותנו מהערכה עצמית ומעוורת אותנו ואת עיניני מלאכות מי אנחנו ומה אנחנו היא שאנו נוטים להתבונן באנשים במקיפים אותנו כל הזמן תמיד בכל מצב קיים אנו נוטים לעריק השוואות בינינו לבין אחרים.
הפחד הגדול המצוי בתת מודע שלנו ממה אחרים יגידו עלינו? דחוק אותנו לפינות שלא היינו בהם לו היינו בטוחים בעצמנו. המחשבות הללו מביאות אותנו לזלזל בתכונות שלנו,בתכונות הפנימיות שלנו לנסות ליצור. בנו מאין תכונות שאינן חיוביות
-ה ברא את האדם יחידי,כל אחד ואחד מבוראם של הבורא ישתבך מגלם בתוכו אינסוף של שילובים של תכונות,כוחות ותעצומות נפש."כשם שאין פרצופיהם דומין זה לזה כך אין דעתם דומין זה לזה"
*מה זה אומר?
-זה אומר שה רצה שנהיה דומים זה לזה הוא היה בורא אותנו עם אותה אמה נשמה,היצירה האלוקית המיוחדת של כל יחיד בנפרד מזולתו מביאה אותנו
למה?
-היא מביאה אותנו להבנה שכל אחד שונה מהאחר מהעיבה שבכל אחד מגולמות תכונות שונות לכל אחד מבוראו של ה יש תפקיד.כל אחד אין שני דומה לו בכל העולם כולו.
-עלינו לעצור רגע ולחשוב אם לכל אדם יש תכונות ופוטנציאל שונה על כל אחד מאיתנו מותלת החובה לנצל להגשים ולמלא את התפקיד שלנו בעולם שאף אחד לא יכול למלאאת התפקיד האישי שלנו אם כן מה יצא לנו מהשוואה שאנחנו עורכים בינינו לבין הזולת? הרי אין שום קשר בין איש לרעהו אין שום מקום להשוואה אחד תפקיד אחד ובהתאם אלו תכונות שונות ודברים שונים בהם ניחן.

"כשם שאנו מבינים שהסנדלר יושב בקרן הרחוב ומתקן נעליים לא יכול למלא תפקידים של רב גדול וחשוב, כך עלינו להבין שאותו רב גדול וחשוב לא יכול למלא את תפקידו של אותו סנדלר שיושב בקרן הרחוב."