לימוד יום ירושלים

לימוד ליום ירושלים בחברותות(: מתאים לכל הגילאים! בהצלחה!

בס"ד פרשת במדבר- שבת ירושלים. לימוד ליום ירושלים
בדף לימוד זה, בעזרת ה' נלמד קצת על יום ירושלים עצמו, מה קרה בו ומה הוא מציין. עם זאת נלמד על ירושלים כבירת המדינה המיוחדת בעולם- ארץ ישראל שלנו! מאחלים מכל הלב לימוד מעמיק ופורה. אוהבים, צוות המדריכים :א  עַל נַהֲרוֹת, בָּבֶל--שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ:    בְּזָכְרֵנוּ, אֶת-צִיּוֹן.
ב  עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ--    תָּלִינוּ, כִּנֹּרוֹתֵינוּ.
ג  כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ, דִּבְרֵי-שִׁיר--    וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה:
שִׁירוּ לָנוּ,    מִשִּׁיר צִיּוֹן.
ד  אֵיךְ--נָשִׁיר אֶת-שִׁיר-יְהוָה:    עַל, אַדְמַת נֵכָר.
ה  אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם--    תִּשְׁכַּח יְמִינִי.
ו  תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי, לְחִכִּי--    אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי:
אִם-לֹא אַעֲלֶה, אֶת-יְרוּשָׁלִַם--    עַל, רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.
ז  זְכֹר יְהוָה, לִבְנֵי אֱדוֹם--    אֵת, יוֹם יְרוּשָׁלִָם:
הָאֹמְרִים, עָרוּ עָרוּ--    עַד, הַיְסוֹד בָּהּ.
ח  בַּת-בָּבֶל,    הַשְּׁדוּדָה:
אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם-לָךְ--    אֶת-גְּמוּלֵךְ, שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ.
ט  אַשְׁרֵי, שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת-עֹלָלַיִךְ--    אֶל-הַסָּלַע."מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים, וגלה ישראל מארצו, נולדתי אני באחת מערי הגולה, אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עליי כמי שנולד בירושלים. בחלום, בחזון לילה ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלויים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל. בזכותה של ירושלים כתבתי את כל אשר נתן השם בלבי ובעטי." מתוך נאומו של ש"י עגנון בטקס קבלת פרס נובל לספרות, 1966
• כיצד מבטאים שני המקורות הללו את הקשר והגעגועים של עם ישראל לירושלים? • האם אתם מזדהים עם שניהם או עם אחד מהם, כיחידים או כעם? • כיצד להבנתכם מעצבים הזיכרון והגעגוע את הזהות והתרבות של העם היהודי?

ערכה של ירושלים לא ניתן להימדד ולא להשקל ולהספר, כי הרי ירושלים נשמתה של ארץ ישראל." - אם יש לארץ נשמה

"הירח משגיח מעל , על גבי שק האוכל הדל המדבר מתחתי, אין סופו לפנים , ואמי מבטיחה לאחי הקטנים .
 אור ירח החזק מעמד , שק האוכל שלנו אבד המדבר לא נגמר, יללות של תנים , ואימי מרגיעה את אחי הקטנים . * עוד מעט, עוד קצת, בקרוב נגאל לא נפסיק ללכת, לארץ ישראל ".
יום ירושלים הינו גם יום הזיכרון לאלפי היהודים שעלו מאתיופיה בדרכם לירושלים וארץ ישראל. יהודים אלה הלכו קילומטרים רבים- חשופים לסכנות, מחלות, שודדים ועוד מיני מזיקים בדרך. וכל זאת בשביל להגיע לירושלים ולגעת באדמה הקדושה. לארץ שחלמו עליה וכיספו אליה. נזכור את נשמות הקדושים אשר נספו בדרכם לארץ ישראל. יהיו הנספים, גיבורי העלייה הנאמנים והאמיצים, חתומים בלב ישראל לדור דור עד עולם.

• למה לדעתכם נקבע יום ירושלים ליום הזיכרון לעולים מביתא ישראל שלא זכו להגיע לא"י? • האם זוהי בעיינכם ציונות אמיתית? אילו מחשבות מתעוררות בכם לנוכח סיפורה של קהילת יהודי אתיופיה ומאבקה להגיע לישראל, לירושלים של החלומות? • אם הוריכם היו באים אליכם בבוקר, ואומרים לכם עכשיו נוסעים לירושלים, אתם חושבים שהייתם מעריכים, מתרגשים ומודים על זאת כמו העולים הללו? ומה זה אומר עלינו?

א ש ִׁ יר, הַ מ ַ עֲלוֹת: ב ְּ ש ו ב יְּ הוָה, אֶ ת- ִׁשי ַבת ִׁצ י ֹון-- הָ יִׁ ינו , כ ְּ חֹלְּ מִׁ ים. ב אָ ז יִׁמ ָ לֵא ש ְּ חוֹק, פ ִׁ ינו -- ו לְּ ש וֹנֵנו רִׁ נ ָה: ָאז, יֹא ְּמר ו ַב ג ֹוִׁים-- הִׁ גְּ ד ִׁ יל יְּהוָה, לַעֲש וֹת עִׁ ם-ֵא ֶלה. ג הִׁ גְּ ד ִׁ יל יְּ הוָה, לַעֲש וֹת עִׁ מ ָ נו -- הָ יִׁ ינו ש ְּ מֵ חִׁ ים. ד ש ו בָ ה יְּ הוָה, אֶ ת-שבותנו )ש ְּ בִׁ יתֵ נו (-- כ ַאֲ פִׁ יקִׁ ים ב ַ נ ֶגֶב. ה הַ ז ֹרְּ עִׁ ים ב ְּ דִׁ מְּ עָ ה-- ב ְּ רִׁ נ ָה יִׁ קְּ צֹרו . ְּך ָהל ֹו -- ְּך ֵי ֵל ְּך ו , וָב ֹכה ֹנ ֵ שא ֶמ ֶש -הַ ז ָרַ ע: ב ֹא-יָבֹא בְּ רִׁ נ ָה-- נֹש ֵ א, אֲ לֻמ ֹתָ יו. תהילים פרק קכו

ברחובנו הצר גר נגר אחד מוזר הוא יושב בצריפו ולא עושה דבר . איש אינו בא לקנות , ואין איש מבקר , ושנתיים שהוא כבר אינו מנגר . והוא חלום אחד נושא עוד בלבבו לבנות כסא לאליהו שיבוא , על כפיו אותו יביא , לאליהו הנביא . והוא יושב ומחכה לו כבר שנים חולם הוא שיזכה לו , על סודו שומר ומחכה לו מתי כבר יגיע היום . ברחובנו הצר גר סנדלר אחד מוזר הוא יושב בצריפו ולא עושה דבר . מדפיו הריקים מכוסים באבק כבר שנתיים מונח המרצע בשק . והוא חולם כי נעליים הוא תופר , בן על הרים ינוו רגלי המבשר . על כפיו אותן יביא , לאליהו הנביא . והוא יושב ומחכה לו ... בירושלים ישנו איש לגמרי לא צעיר , שבנה הרבה בתים בכל פינות העיר . הוא מכיר כל סמטה , כל רחוב ושכונה , הוא בונה את העיר כבר שבעים שנה . והוא חולם כי, כמו שאת העיר בנה , יניח למקדש את אבן הפינה . על כפיו אותה יביא אליהו הנביא . והוא יושב ומחכה לו...

יורם טהרלב, מחבר השיר, כתב: "אחרי מלחמת ששת הימים היה בארץ גל של שירי ניצחון ותהילה . אבל מתחת לפני השטח החלו לרחוש גם זרמים מיסטיים של אמונה בנסים שקרו לנו .את השיר "על כפיו יביא" כתבתי שנתיים אחרי המלחמה, אבל אני חושב ששורה עליו רוח המסורת היהודית ,שהרי אליהו הנביא נחשב למבשר ביאת המשיח.

• בבית הראשון מסופר על נגר שחולם לבנות כיסא לאליהו הנביא, אבל הוא אפילו אינו יודע מתי ולאן הוא יבוא אז הנגר פשוט מחכה לו. נסו לדמיין מה עובר על הנגר? מה הוא מרגיש? מה הוא חושב? מה הייתם אומרים לו אם הייתם חיים בתקופתו? • נגר שחולם לבנות כיסא לאליהו שיבוא .... סנדלר שחולם לתפור נעליים לאליהו הנביא.... בנאי שחולם להניח את אבן הפינה לבית המקדש.... ואת הכל הם יביאו לאליהו הנביא .... מה הייתם אתם בוחרים להביא לאליהו הנביא? חשבו על חפץ, תחושה, מחשבה, ידיעה או כל דבר שתרצו להביא לאליהו כאשר הוא יבוא.

סיפור קטן על ירושלים: לפני שנים רבות חיו בירושלים שני אחים. אחד מהם היה נשוי .היו לו אישה וילדים. האח השני היה ערירי. לא הייתה לו אישה ולא היו לו ילדים . שני האחים עבדו יחד בשדה שלהם. יחד חרשו ויחד זרעו. והנה הגיע זמן הקציר, האחים קצרו את החיטה וחילקו אותה לשני חלקים שווים: חלק אחד לאח הבכור, והחלק השני לאח הצעיר .בלילה לא יכול היה האח הצעיר להירדם. הוא חשב בליבו: לי אין אישה ואין לי ילדים. לאח שלי מגיע חלק גדול יותר מן החיטה !קם האח הצעיר מן המיטה ויצא לשדה. הוא לקח חיטה מן הערימה שלו - והעביר אותה לערימה של אחיו הבכור .גם האח הבכור לא יכול היה להירדם באותו לילה, הוא חשב :לי יש אישה וילדים, אך אחי הוא ערירי. אין לו שום דבר מלבד החיטה. מגיע לו חלק גדול יותר !קם האח הבכור ממיטתו ויצא לשדה, הוא לקח חיטה מהערימה שלו והעביר אותה לערימה של אחיו הצעיר .בבוקר קמו שני האחים ויצאו לשדה, והנה הם ראו: שתי הערימות שוות! התפלאו מאוד האחים אך לא אמרו דבר .בלילה השני שוב יצאו האחים לשדה. כל אחד מהם העביר חיטה מהערימה שלו לערימה של אחיו. אך בבוקר שוב היו שתי הערימות שוות, וכך היה גם בלילה השלישי .בלילה הרביעי החליט כל אחד מהם: אצא לשדה ואראה מה קורה לערימות החיטה! מדוע הן שוות בבוקר ?קמו שני האחים ויצאו לשדה. באמצע הדרך הם נפגשו. ברגע זה הבינו האחים את הסוד... התחבקו האחים והתנשקו, והם ברכו את האלוקים על שנתן להם לב טוב ואהבה לזולת .האגדה מספרת: במקום שבו הם נפגשו בנו את בית-המיקדש.

לב האומה מדינה צריכה נשק ומשק, מדינה צריכה שפה וארץ, אך מעל הכל היא צריכה לב, רוח, נשמה. ירושלים היא לב האומה. ירושלים היא התורה והנבואה, הכהונה והמלכות. לכן, הרבה יש לחשוב על ירושלים וללמוד על ירושלים, להרגיש את ירושלים, ולחלום על ירושלים. כאשר אנו נפגשים עם ירושלים, הננו נפגשים עם התוכן היותר עמוק שבאומה

רושלים היא אחת הערים העתיקות בעולם. שמה נישא בפי מאות מיליוני בני אדם, ופנים רבות לה. בהיותה עיר בת היסטוריה של אלפי שנים, ניתנו לה שמות רבים בשלל שפות: כנענית, עברית, ארמית, ערבית, לטינית ושפות לועזיות המדוברות בימינו. על פי המסורת היהודית, לירושלים שבעים שמות. רבים משמות העיר מוזכרים בתנ"ך, חלקם מוכרים מממצאים ארכיאולוגיים, חלקם מופיעים בספרות חז"ל ואחרים בספרות ההגות והפיוט שהתחברו במרוצת הדורות. חלק משמותיה של ירושלים: ציון, יפה נוף, עיר הקודש, הר הקודש, אבן מעמסה, הנצח, מנוחה, עין העולם, דרושה, עדן, עיר הצדק, חיים, שלם, עיר הפרזות, יבוס, אריאל, העיר ועוד.. • מה ניתן ללמוד משמותיה המרובים של העיר? מה מבטאים שמות אלה? • מה שמותיה של ירושלים מלמדים אותנו על אופייה ומהותה של העיר?