לעיתים קרובות אני מתבקש לתאר את החוויה של לגדל ילד עם צרכים מיוחדים, לנסות לעזור לאנשים רגלים שלא חולקים חוויה ייחודית זאת להבין, לנסות לדעת מה ההרגשה. אז זה כך:



כשעומד להיוולד לך תינוק, זה כמו לתכנן חופשה אגדתית באיטליה. אתה קונה מפה וספר הדרכה, ומתכנן תוכניות נפלאות של מה תעשה ולאן תלך: הקולסאום, הפסל של דוד, הגונדולות בוונציה..., אתה אפילו לומד להגיד מספר משפטים באיטלקית, ואתה מתרגש מאד מהחוויה הצפויה לך.

חסר סבלנות אתה כבר להוט לצאת, והנה מגיע היום המיוחל. נרגשים אתם אורזים מזוודות, יוצאים לדרך וכמה שעות אחר כך המטוס נוחת, והדיילת אומרת "ברוכים הבאים להולנד".

"הולנד"? אתה שואל, "מה זאת אומרת הולנד"?, אנחנו אמורים להגיע לאיטליה, כל חיי חלמתי להגיע לאיטליה. אבל היה שינוי בתוכנית הטיסה, אתה בהולנד וכאן אתה צריך להישאר.

הדבר החשוב שהוא שלא הביאו אותך למקום נורא או דוחה, מלא במגיפות, או מחלות אחרות. זה שהגעת למקום שונה מזה שתכננת.

עכשיו אתה צריך לצאת לקנות מדריך אחר, מפות אחרות, וללמוד מילים בשפה שונה, ואתה פוגש אנשים שמעולם לא פגשת בעבר.

אכן מקום שונה. אולי איטי יותר מאיטליה, אולי פחות מהודר או פחות ראוותני, אבל רק מקום אחר.

לאט אתה מתאושש, לוקח נשימה עמוקה ומתחיל להתבונן מסביב, ורואה שבהולנד יש תחנות רוח, ופרחים מרהיבים. בהולנד יש אפילו אמנים מפורסמים.

עדיין, אנשים שאתה פוגש מסביב, עסוקים בלנסוע ולחזור מאיטליה, הם מתארים איך בילו שם נפלא, ובשארית חייך תמיד תאמר: "כן, שם גם אני הייתי אמור להיות, כך תכננתי". והכאב על אותו חלום אבוד ילווה אותך תמיד תמיד.


הנקודה החשובה היא שאם תבזבז את חייך בלהתאבל על חלום שלא יתגשם, לעולם לא תוכל לראות וליהנות מכל הדברים הנפלאים והייחודיים שיש להולנד להציע לך....

נכתב על ידי פרל קינגסלי אמילי.