מטרה: קצת לפתוח את העיניים שלנו לנושא ולראות כמה זה יכול להזיק אם לא נוהגים כך.

מהלך הפעולה:
1. סיטואציות- מכינים דפים שרשומות עליהם סיטואציות שונות ואומרים לחניכים לנסות לדון לכף זכות כל סיטואציה. (מצורפות סיטואציות למטה)

2. מאפיונרים

3. סיפור (מצורף למטה)

4.כל חניך אומר משהו טוב על מי שלידו.

5. צ'ופר -
כשהאחר לא עושה משהו- הוא עצלן, כשאתה לא עושה- אתה מאוד עסוק. כשהאחר מדבר על אחרים- הוא מרכל, כשאתה עושה זאת- זה ביקורת בונה. כשהאחר מדבר על עצמו- הוא אגואיסט, כשאתה מדבר על עצמך- אתה צריך לפתוח את ליבך.
כשהאחר משתדל להיות נחמד- יש לו מניעים, כשאתה מתנהג ככה- אתה פשוט נחמד.
כשהאחר עושה משהו ללא סדר- הוא בלגניסט, כשאתה עושה זאת- אתה יצירתי.
כשהאחר מתקדם- נתנו לו הזדמנות, כשאתה מתקדם- זה פרי עמלך.
שנזכה לעין טובה לדון כל אדם לכף זכות!!

מסר:
אנחנו צריכים לנסות לדון כל אדם לכף זכות (בסיטואציות דנו לכף זכות, צריך לנסות אותו דבר ביומיום גם אם זה פחות מתאים הוא מתחשק לי עכשיו) כמו במאפיונרים, לא ישר להחליט, יאללה הורגים אותו! להסתכל, להקשיב להתגוננות שלו ורק אז להחליט. לנסות לדון כמה שיותר לכף זכות (אבל במידה אם ברור שהוא מאפיונר אז...).
בסיפור אנחנו רואים כמה עין רעה וחוסר בלדון לכף זכות הורסים. אם לא היו דנים את גלעד לכף חובה הוא לא היה צריך להתבייש בעצמו או לבייש את הרב שלו.
כשאמרנו משהו טוב על מי שלידנו זה לא היה כל כך קשה אז בואו ננסה לסגל את העין הטובה הזאת!

סיטואציות:
1. יש בת בכיתה שלא משקיעה בלימודים , לפני כמה זמן השאלתי לה את המחברת שלי עם כל הסיכומים והיא לא החזירה לי אותה לפני המבחן ולכן לא היה לי איך ללמוד...
2. הגעתי לסניף בזמן לפעולה , הסניף היה נעול ומסתבר ששכחו להודיע לי שהתבטלה הפעולה...
3.כל השבט הלך ביחד לגלידה ואני לא קיבלתי על זה הודעה...
4.הגעתי בחודש אירגון להתאמן להצגה והבנות שאיתי במערכה לא הגיעו...
5. נכנסתי לכיתה בתחילת שיעור ספורט כשכולם כבר היו במגרש כי שכחתי את הבקבוק , כשהייתי בכניסה ראיתי מישהי מהכיתה מחטטת לי בתיק וכשהיא ראתה אותי היא התחילה לגמגם ...
6. היה מבחן ובנות שסיימו היו ליד הכיתה וממש הרעישו והפריעו , ביקשתי מהן להפסיק והן לא הקשיבו...

סיפור:
הלבנת פנים, כבשן האש/ אורית כרמלי
הוא הביט סביב , סגר את הדלת מאחוריו ויצא אל החושך. זהו, עכשיו אני יכול לגשת למבחן.
נדמה היה לו שהוא מבחין בצל מעבר לרחוב, אבל הוא לא התעכב. בצעדים עייפים הוא חצה את הכביש, עלה על אופניו ודיווש חזרה הביתה, מותש אך קורן. בלי שקיות, בלי עקבות. קלי קלות.
"בוקר טוב לכולם" אמר הרב קובי "לפי השקט אני מניח שאתם מוכנים. הוציאו דפים. בהצלחה".
הטפסים הועברו בעצלות מקדמת הטורים אל סופם ואנחות גברו ככל שהתקדמו.
הוא בא בהפתעה, המבחן הזה, הוא התנוסס על לות המבחנים כבר חודשיים קודם, אבל משום מה, העובדה שהרב קובי היה חדש בישיבה, גרמה להם לחשוב שהוא יתחיל בקטן. עכשיו, מאוחר מדי הם הבינו שטעו. עטים נשלפו, עפרונות חודדו. לא היה לאן לברוח
***
הטלפון במשרד הקטן השמיע את קולו. רבקה הרימה את ראשת מתוך הקרטונים וניגשה אל השפופרת. "עזרה וחסד שלום" . שלום, מדבר יעקב כהן, רצינו לומר תודה רבה. אנחנו כל כך לא רגילים לקבל ... אין לך מושג כמה זה עוזר ... אתם עושים עבודת קודש " .
"אנחנו זה החלק הקטן" היא השיבה בחיוך "המתנדבים שלנו עושים את רוב העבודה" . "כן" הוא ענה "אני מניח שאת צודקת. עוד לא יצא לי לראות את הבחור, לצערי אני אף פעם לא בבית בשעות האלו".
***
הכיתה התרוקנה מוקדם מהצפוי. המבחן אמנם תוכנן לשעתיים, אבל אחרי רבע שעה הם פרשו החוצה, אחד אחד, מבינים שאין להם מה לחפש שם, "הוא לא נורמלי" אמר כפיר מחוץ לדלת "מה הוא חושב לעצמו, מה זה בגרות ,כאילו?" "זוועה" אמר אלישיב "זה הולך לדפוק לי את הממוצע חבל על הזמן".
הדלת נפתחה ונטרקה מיד שוב. אבי מלמל איזו ברכה והשתרע על הרצפה. "תגידו , מה זה היה צריך להיות??" דורון הצטרף אל הזימון "מה נסגר ?" "
אני הולך לרב אילן" אמר כפיר והתחיל לקום "זה פשוט לא לעניין הקטע הזה" . " אין לך מה ללכת לרב אילן" אמר אבי בשקט ממקום מרבצו "הוא יגבה אותו בכל מקרה, במיוחד בגלל שהוא חדש" "מה עושים ?" שאל דורון "אבי, אתה מוכן להתחיל לחשוב מה עושים?!"
"אפשר ללכת למגרש" ענה אלישיב במקומו "במילא זה מה שעשינו עד עכשיו".
" תשתוק , זה בכלל לא קשור ".
"אבי תגיד לו"
"אלישיב אני אומר לך " .
***
שעתיים בדיוק אחרי שהמבחן התחיל, גלעד יצא מהכיתה מתוח ועייף אבל לא מופתע כמו האחרים, שלושה ארבעה מהם, שלא הצליחו לקום, קידמו את פניו מחוץ לדלת.
" חרשת, הא, נודניקן "יוני הרים את עיניו לעבר גלעד "ידעת את התשובות? "
"מה זאת אומרת?" שאל גלעד בעייפות "הרב קובי אמר שזה יהיה מבחן קשה".
"הרב קובי הרב קובי" כפיר הצליח סוף סוף להתיישב "איך זה שרק אתה הבנת למה הוא התכוון?"
גלעד הביט בו בעיניים אדומות "אני מצטער, אחי" אמר מותש והעמיס את התיק על הכתף "אני מת לישון" .
"ברור" קרא יוני לעבר גבו, המתרחק "הוא חייב לישון . הוא פשוט עבד נורא קשה אתמול בערב, אתם יודעים למה הוא היחיד שידע את התשובות?" הוא לא הרים את קולו " כי הוא היחיד שהיו לו השאלות".
" מה??" עכשיו כבר אף אחד לא נשאר על הרצפה .
"איך אתה יודע את זה" שאל אבי בתקיפות.
"ראיתי אותו יוצא בחושך מהבית של הרב קובי".
"מתי?"
"בשבע . אני זוכר את הביפ של החדשות".
"איך אתה יודע איפה הוא גר, הם חדשים פה, לא?"
"הייתי שם לפני חודש" אמר יוני "הוא כבר הספיק לקרוא להורים שלי לשיחה".
***
את העיניים הוא הרגיש כבר במדרגות . לא משנה לאיזה כיוון פנה, מבטים חותכים שיפדו אותו. בכל מקום השתרר פתאום שקט. כולם כאילו חיכו לו, יודעים משהו שאין לו סיכוי לגלות לבד. לפני שהספיק להיכנס לכיתה , השיג אותו קולו של כפיר
"תגיד, איפה היית ביום שני בערב?"
"סליחה?" גלעד הסתובב לכיוונו וראה את הכיתה כולה.
"שמעת אותי" הוא לא טרח לחזור, "תשובות ועכשיו".
"אני לא מבין את השאלה" אמר גלעד בשקט "חבר'ה , מה החקירה הזאת?"
"אני אקצר לך את התהליך" נידב יוני את השורה התחתונה "היו לך השאלות למבחן?"
***
לבן.
זה היה הצבע.
גון פניו, שממילא לא היה שזוף אף פעם, הפך למסכה לבנה של הלם ובלבול, אלפי מחשבות התרוצצו בראשו בבת אחת, יום שני? איפה הייתי ביום שני? רגע, אני יכול להיזכר, אם התקרה תפסיק להסתובב לרגע. יום שני, יום שני יום של חלוקה. עברתי עם האופניים בין המשפחות הנזקקות, חילקתי את השקיות, יש משפחת אחת חדשה, חייתי שם רק פעמיים קודם. חזרתי הביתה, המשכתי ללמוד עד הבוקר. מה השאלות האלו?
"לעזור לך לחשוב?" שמע את הארס בקולו של יוני "ראיתי אותך יוצא מהבית של הרב קובי, בחושך, עולה על האופניים ומתחמק מהאזור. למחרת היית היחיד שידע לפתור את המבחן. זה נראה לך מקרי?"
הרב קובי?? חשב גלעד, אני אפילו לא יודע איפה הוא גר, אף פעם לא הייתי אצלו בבית, על מה הוא מדבר? יום שני, שאלות, מבחן, ערב, חושך, משפחות נזקקות, שקיות, משפחה חדשה... אלוקים אדירים: הרב קובי! הרי הכתובת שקיבלתי הייתה יעקב ושפרה כהן! מי קישר בכלל? אף פעם לא ראיתי אותו שם!
גלעד מרגיש את הדם אוזל ממנו לחלוטין, ואת כוחותיו הולכים וכלים.
"אנחנו מחכים אם לא אכפת לך" אמר דורון.
***
"מוטב לו לאדם שיכניס עצמו לכבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים"
***
"אתם צודקים" לחש גלעד "אין לי מה לומר, אני מודה" .