פורסם: 02/07/2019, 15:36מטרות:
1. החניכים יבינו שלמרות שאנחנו שונים צריך לקבל כל אחד.
2. השוני הוא דבר חיובי ונצרך.
3. כשהילדים יעמדו מול דבר שונה הם ידעו לקבל את האחר.
מהלך הפעולה:
* שיר – שוים- מחלקים לחניכים דף עם מילות השיר ותוך כדי משמיעים אותו.
המשימה שלהם היא להקיף את ההפכים שכתובים בשיר. בסוף השיר שומעים החניכים מה הקיפו.
האם הדמויות בשיר דומות או שונות?
האם הדובר מקבל את השני? או שלא?
איפה בשיר רואים אם הוא מקבל אותו? או לא?
* ציור- בוחרים שני חניכים ונותנים להם דף עם התחלה של ציור. זה יכול להיות קו, חצי עיגול, סתם קשקוש. מכל חניך מבקשים להמשיך את השרבוט לציור שלם. אחר כך כשהם מסיימים רואים שכל חניך צייר משהו שונה ולא אותו הדבר.
מסבירים לילדים שככה גם אנחנו, לכל אחד יש הסתכלות ודעה שונה על אותו הדבר. (עכשיו כשהמחשנו שלכל אחד דעה שונה, נמחיש לילדים כמה חשוב שזו המציאות ואיך אפשר להסתכל על השונות הזאת בעין טובה ולקבל אותה).
* ערבוב צבעי גואש- המשימה היא לצייר על דף ציור מסויים, בעזרת מכחול וצבעי הגואש שלנו. נזמין 2 חניכים ונבקש מהם לצייר תפוז, גזר, שמש בשקיעה (כתום).
אח"כ נזמין 2 חניכים ונבקש מהם לצייר דשא, תפוח, פרח (ירוק).
אח"כ נזמין 2 חניכים ונבקש מהם לצייר חציל, ענבים, עץ אוכמניות (סגול).
אחרי שכל החניכים סיימו והצליחו ליצור את הצבע הנדרש נשאל אותם אם הם היו מצליחים ליצור את הצבע שלהם רק בעזרת צבע אחד.
הם יענו שלא היו מצליחים, הם היו צריכים להשתמש בכל הצבעים ואפילו לערבב ביניהם כדי שיגיעו לתוצאה. כשיש רק צבע
אחד, רק דעה אחת אז אין גיוון בחברה שלנו. רק כשיש צבעים שונים- דעות מנוגדות זה
מה שיוצר את היופי ואת העניין בחברה שלנו. אנחנו בעצם צריכים לדעת לקבל את השונות באחרים ולהשתמש בטוב שבה.
*טאבו- אפשר לבחור מילים שמבטאות כל מיני כשרונות/ דברים ייחודים שיש לאנשים (גבוה, יצירתי, נמוך, טוב במ"מ...), בנוסף מקרינים על הלוח ציור של כף יד ובנוסף יש לנו אצבעות בצד שעל כל אצבע כתוב חלק של הגמרא:
1.כשם שאין פרצופיהם
2. של בני האדם שווים
3. כך אין
4. דעותיהם שוות
5. (מסכת ברכות יח, יט)
כל פעם שהילדים מגלים את הטאבו אנחנו מדביקות אצבע עם חלק מהגמרא על כף היד שבלוח.
אחרי המשחד נשאל את החניכים- מה היה קשה להם במשחק? הם יענו שהיה להם קשה שהיו מוגבלים במילים. נסביר שזה מאוד חשוב המגוון שיש לנו אפילו במילים! אז כמובן שהמגוון בדעות חשוב גם הוא ביותר. (המסר הזה חוזר על עצמו מהמתודה הקודמת של צבעי הגואש).
סיכום:
נתייחס לגמרא: "כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם שוות".
מה המשפט הזה אומר? הוא אומר שכל אחד חושב אחרת, בדיוק כמו שכל אחד נראה אחרת.
האם אנחנו לא נאהב או לא נקבל בן אדם רק בגלל שהוא נראה אחרת ממני? מובן שלא. כך בדיוק אני צריך לדעת לקבל ולאהוב אדם שחושב אחרת ממני. זהו ערך הסובלנות- לקבל את האחר, כמו שהוא. גם אם הוא חושב אחרת ממני לגמרי. אנחנו צריכים להבין שכל אחד שונה וביחד אנחנו יוצרים חברה מגוונת וטובה. השוני הוא טוב, ואם נהיה סובלניים אנחנו רק נהנה ממנו.
מדוע בחרנו בצורה של כף יד? כל האצבעות בכף היד שונות אחת מן השניה אבל כולן בכל זאת על יד אחת.
מה צריך?
1. שיר "שווים" בדיסקונקי
2. שלושה בקבוקי גואש בצבעי כחול, אדום וצהוב.
3. דפי טיוטה שהילדים יצבעו עליהם
4. מכחולים
5. אצבעות עם חלקי הגמרא
6. כרטיסיות טאבו
7. כף יד שמורה להקרנה
1. החניכים יבינו שלמרות שאנחנו שונים צריך לקבל כל אחד.
2. השוני הוא דבר חיובי ונצרך.
3. כשהילדים יעמדו מול דבר שונה הם ידעו לקבל את האחר.
מהלך הפעולה:
* שיר – שוים- מחלקים לחניכים דף עם מילות השיר ותוך כדי משמיעים אותו.
המשימה שלהם היא להקיף את ההפכים שכתובים בשיר. בסוף השיר שומעים החניכים מה הקיפו.
האם הדמויות בשיר דומות או שונות?
האם הדובר מקבל את השני? או שלא?
איפה בשיר רואים אם הוא מקבל אותו? או לא?
* ציור- בוחרים שני חניכים ונותנים להם דף עם התחלה של ציור. זה יכול להיות קו, חצי עיגול, סתם קשקוש. מכל חניך מבקשים להמשיך את השרבוט לציור שלם. אחר כך כשהם מסיימים רואים שכל חניך צייר משהו שונה ולא אותו הדבר.
מסבירים לילדים שככה גם אנחנו, לכל אחד יש הסתכלות ודעה שונה על אותו הדבר. (עכשיו כשהמחשנו שלכל אחד דעה שונה, נמחיש לילדים כמה חשוב שזו המציאות ואיך אפשר להסתכל על השונות הזאת בעין טובה ולקבל אותה).
* ערבוב צבעי גואש- המשימה היא לצייר על דף ציור מסויים, בעזרת מכחול וצבעי הגואש שלנו. נזמין 2 חניכים ונבקש מהם לצייר תפוז, גזר, שמש בשקיעה (כתום).
אח"כ נזמין 2 חניכים ונבקש מהם לצייר דשא, תפוח, פרח (ירוק).
אח"כ נזמין 2 חניכים ונבקש מהם לצייר חציל, ענבים, עץ אוכמניות (סגול).
אחרי שכל החניכים סיימו והצליחו ליצור את הצבע הנדרש נשאל אותם אם הם היו מצליחים ליצור את הצבע שלהם רק בעזרת צבע אחד.
הם יענו שלא היו מצליחים, הם היו צריכים להשתמש בכל הצבעים ואפילו לערבב ביניהם כדי שיגיעו לתוצאה. כשיש רק צבע
אחד, רק דעה אחת אז אין גיוון בחברה שלנו. רק כשיש צבעים שונים- דעות מנוגדות זה
מה שיוצר את היופי ואת העניין בחברה שלנו. אנחנו בעצם צריכים לדעת לקבל את השונות באחרים ולהשתמש בטוב שבה.
*טאבו- אפשר לבחור מילים שמבטאות כל מיני כשרונות/ דברים ייחודים שיש לאנשים (גבוה, יצירתי, נמוך, טוב במ"מ...), בנוסף מקרינים על הלוח ציור של כף יד ובנוסף יש לנו אצבעות בצד שעל כל אצבע כתוב חלק של הגמרא:
1.כשם שאין פרצופיהם
2. של בני האדם שווים
3. כך אין
4. דעותיהם שוות
5. (מסכת ברכות יח, יט)
כל פעם שהילדים מגלים את הטאבו אנחנו מדביקות אצבע עם חלק מהגמרא על כף היד שבלוח.
אחרי המשחד נשאל את החניכים- מה היה קשה להם במשחק? הם יענו שהיה להם קשה שהיו מוגבלים במילים. נסביר שזה מאוד חשוב המגוון שיש לנו אפילו במילים! אז כמובן שהמגוון בדעות חשוב גם הוא ביותר. (המסר הזה חוזר על עצמו מהמתודה הקודמת של צבעי הגואש).
סיכום:
נתייחס לגמרא: "כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם שוות".
מה המשפט הזה אומר? הוא אומר שכל אחד חושב אחרת, בדיוק כמו שכל אחד נראה אחרת.
האם אנחנו לא נאהב או לא נקבל בן אדם רק בגלל שהוא נראה אחרת ממני? מובן שלא. כך בדיוק אני צריך לדעת לקבל ולאהוב אדם שחושב אחרת ממני. זהו ערך הסובלנות- לקבל את האחר, כמו שהוא. גם אם הוא חושב אחרת ממני לגמרי. אנחנו צריכים להבין שכל אחד שונה וביחד אנחנו יוצרים חברה מגוונת וטובה. השוני הוא טוב, ואם נהיה סובלניים אנחנו רק נהנה ממנו.
מדוע בחרנו בצורה של כף יד? כל האצבעות בכף היד שונות אחת מן השניה אבל כולן בכל זאת על יד אחת.
מה צריך?
1. שיר "שווים" בדיסקונקי
2. שלושה בקבוקי גואש בצבעי כחול, אדום וצהוב.
3. דפי טיוטה שהילדים יצבעו עליהם
4. מכחולים
5. אצבעות עם חלקי הגמרא
6. כרטיסיות טאבו
7. כף יד שמורה להקרנה