פורסם: 14/07/2013, 22:141. משחקים פינוקיו שמי.
2. איקס עיגול.
3. פיו פיו.
4. חיי שרה.
5. תופסת זוגות: מתחלקים לזוגות, כל זוג נותן ידיים, ועומד במקום אחר. הזוג הראשון מתחיל, כשאחד 'תופס',
והשני 'נתפס'. כשה'נתפס' רוצה, הוא יכול לתת יד לאחד מהזוגות, ואז הבן-זוג של מי
שה'נתפס' נתן לו יד, מחליף את ה'נתפס', וצריך לברוח מה'תופס'. וככה ממשיכים.
אומרים את המסר:
בכל המשחקים צריך להפסיל את החבר, לגרום שהוא יפסל – כדי שאנחנו ננצח.
אבל בחיים זה שונה לגמרי, אנחנו צריכים לכבד זה את זה ולדאוג לחברים שלנו.
מספרים את הסיפור על האחים שכל אחד רצה לתת לאחיו שיבולים:
היה היו שני אחים שאהבו איש את רעהו וקיבלו בירושה מאביהם חלקת אדמה. האח האחד היה נשוי ומטופל בילדים ואילו האח השני רווק. כך חיו ועיבדו איש את חלקת שדהו משך השנה. והנה הגיעה שעת הקציר והם קוצרים את השיבולים במשך היום ובלילה ישנים בשדה מעמל היום כמנהג הימים ההם. ובלילה באות המחשבות לאח הרווק. – אחי נשוי ויש לו ילדים, הוצאותיו מרובות משלי. ודאי הוא צריך אלומות שיבולים יותר ממני, אקום ואעביר אליו בשקט בלי שירגיש
אלומות שיבולים וכך יוכל להתפרנס בכבוד. קם בלילה האח הרווק והעביר עשר אלומות שיבולים אל ערמת האלומות של אחיו וחזר לישון. עוד באותו לילה נדדה שנתו של האח הנשוי – אחי עדיין רווק, לא זכה כמוני להקים משפחה. ודאי צורך לו בכסף רב, מי יודע אם יספיקו לו האלומות לדאוג לצרכי
חתונה ובית. מי אם לא אני אחיו, היכול לעזור לו. קם האח הנשוי והעביר בשקט בשקט
עשר אלומות שיבולים לערמת האלומות של אחיו הרווק. למחרת בבוקר התפלא כל אחד מן האחים לראות שלא חסרה בערמת האלומות שלו אף אלומת שיבולים. כך נהגו האחים למחרת ואילו בלילה השלישי נפגשו שני האחים בחצי הלילה באמצע הדרך, עם אלומות השיבולים שרצו להעביר איש אל אחיו. ומספרים כי במקום בו נפגשו שני האחים קמה העיר ירושלים.
בהצלחה
2. איקס עיגול.
3. פיו פיו.
4. חיי שרה.
5. תופסת זוגות: מתחלקים לזוגות, כל זוג נותן ידיים, ועומד במקום אחר. הזוג הראשון מתחיל, כשאחד 'תופס',
והשני 'נתפס'. כשה'נתפס' רוצה, הוא יכול לתת יד לאחד מהזוגות, ואז הבן-זוג של מי
שה'נתפס' נתן לו יד, מחליף את ה'נתפס', וצריך לברוח מה'תופס'. וככה ממשיכים.
אומרים את המסר:
בכל המשחקים צריך להפסיל את החבר, לגרום שהוא יפסל – כדי שאנחנו ננצח.
אבל בחיים זה שונה לגמרי, אנחנו צריכים לכבד זה את זה ולדאוג לחברים שלנו.
מספרים את הסיפור על האחים שכל אחד רצה לתת לאחיו שיבולים:
היה היו שני אחים שאהבו איש את רעהו וקיבלו בירושה מאביהם חלקת אדמה. האח האחד היה נשוי ומטופל בילדים ואילו האח השני רווק. כך חיו ועיבדו איש את חלקת שדהו משך השנה. והנה הגיעה שעת הקציר והם קוצרים את השיבולים במשך היום ובלילה ישנים בשדה מעמל היום כמנהג הימים ההם. ובלילה באות המחשבות לאח הרווק. – אחי נשוי ויש לו ילדים, הוצאותיו מרובות משלי. ודאי הוא צריך אלומות שיבולים יותר ממני, אקום ואעביר אליו בשקט בלי שירגיש
אלומות שיבולים וכך יוכל להתפרנס בכבוד. קם בלילה האח הרווק והעביר עשר אלומות שיבולים אל ערמת האלומות של אחיו וחזר לישון. עוד באותו לילה נדדה שנתו של האח הנשוי – אחי עדיין רווק, לא זכה כמוני להקים משפחה. ודאי צורך לו בכסף רב, מי יודע אם יספיקו לו האלומות לדאוג לצרכי
חתונה ובית. מי אם לא אני אחיו, היכול לעזור לו. קם האח הנשוי והעביר בשקט בשקט
עשר אלומות שיבולים לערמת האלומות של אחיו הרווק. למחרת בבוקר התפלא כל אחד מן האחים לראות שלא חסרה בערמת האלומות שלו אף אלומת שיבולים. כך נהגו האחים למחרת ואילו בלילה השלישי נפגשו שני האחים בחצי הלילה באמצע הדרך, עם אלומות השיבולים שרצו להעביר איש אל אחיו. ומספרים כי במקום בו נפגשו שני האחים קמה העיר ירושלים.
בהצלחה