פורסם: 24/07/2019, 22:10ג'ימי היה פורץ ותיק ומנוסה, ופריצה לווילה של מר אייזנפלד העשיר הייתה בשבילו משחק ילדים. הוא התגבר בקלות על כל המנעולים המשוכללים ומערכות האזעקה המסובכות, ותוך כמה דקות הסתובב בתוך הבית, בין החדרים המפוארים, העמוסים ברהיטים יקרים ובחפצי אמנות נדירים. מר אייזנפלד נסע לחו'ל לנסיעת עסקים, וזו הייתה ההזדמנות של ג'ימי 'לנקות' לו קצת את הבית.
כפות ידיו של ג'ימי היו נתונות בתוך כפפות עבות. פריצת מנעולים היא עבודה עדינה ביותר המצריכה דייקנות וזריזות ידיים, והכפפות הקשו על ג'ימי את המלאכה, אבל הוא לא חשב אף לרגע להסיר אותן. הכפפות הללו הבטיחו את חירותו. ג'ימי כבר נתפס פעם בשעת פריצה על ידי המשטרה. החוקרים נטלו ממנו טביעות אצבעות והכניסו אותן למאגר המשטרתי, ולאחר מכן הוא הועמד למשפט. השופט גזר עליו מאסר על תנאי ואמר כי בפעם הבאה לא ירחם עליו ויכניס אותו לשנים ארוכות לכלא. מאז ג'ימי לא הפסיק לפרוץ - אבל הוא נזהר שבעתיים. הוא לבש בשעת ה'עבודה' כפפות עבות, כדי ששום טביעת אצבע שלו לא תישאר בשטח.
שמועה שהתרוצצה בין הגנבים ידעה לספר כי בסלון ביתו של מר אייזנפלד, מאחורי התמונה הגדולה שמעל הספה, מצויה כספת גדולה בעלת מנגנון פתיחה מסובך, ושם מחזיק מר אייזנפלד מטילי זהב אמיתיים. ג'ימי לא בזבז זמן וצעד ישירות אל התמונה הגדולה והסיר אותה מהקיר. מאחוריה אכן הייתה קבועה כספת - כספת משוכללת וחדישה ביותר. ג'ימי לא התרגש. הוא היה מסוגל להתגבר על כל מנגנון. הוא הוציא מתיקו כמה מכשירים משוכללים שיעזרו לו לפצח את הקוד, והחל לעבוד. הוא הזיע, וידיו הנתונות בתוך הכפפות המגושמות הקשו עליו את העבודה. מדי פעם הוא התפתה להסיר את הכפפות ולעבוד בידיים חשופות, אבל אז הוא נזכר בטביעות האצבעות שלו שנמצאות בידי המשטרה, והוא ביטל את הרעיון.
ג'ימי עבד כבר שעה תמימה, ועל פי הערכתו נדרשה עוד חצי שעה לפחות כדי לפצח את הקוד הסודי של הכספת. הוא היה עצבני ומרוגז. אגלי זיעה נטפו על מצחו וידיו בתוך הכפפות בערו מרוב חום. הוא היה משלם כל מחיר כדי לסלק את הכפפות הללו...
באותו רגע שמע ג'ימי רחש מאחוריו. הוא קפא על מקומו באימה. הוא לא לבד בחדר! הבית לא ריק! יש פה עוד מישהו! ג'ימי התכונן לזנק לאחור ולנסות להימלט, אבל אז, להפתעתו המוחלטת, הוא שמע קול מאחוריו: 'ערב טוב, אדוני'.
ג'ימי לא זז. מי זה יכול להיות שם, מאחוריו?
'אל תפחד, אתה יכול להסתובב אלי', אמר האיש.
ג'ימי הסתובב באיטיות ובזהירות. בפתח הסלון עמד אדם בגיל העמידה, לבוש בחלוק בית. 'אני המשרת הראשי של מר אייזנפלד', אמר האיש. 'אני רואה שאתה מנסה לפתוח את הכספת. אל תדאג, אני לא אקרא למשטרה. אני רוצה להציע לך עסקה: כשתפתח את הכספת, גם אני אקח משהו לעצמי, וכך שנינו נרוויח.'
ג'ימי חשב שהוא חולם.
'מר אייזנפלד הוא קמצן גדול, והוא בקושי משלם לי', אמר המשרת הראשי, 'אני חושב שזו תהיה הזדמנות טובה לקחת פעם אחת את מה שמגיע לי'.
ג'ימי לא האמין למזלו הטוב. הוא המשיך לעבוד, כשהמשרת מפטפט איתו ומנעים את זמנו בסיפורים מצחיקים על מר אייזנפלד הקמצן החולני. 'אני רואה שאתה מזיע. להביא לך כוס מים?' שאל המשרת. ג'ימי הסכים בתודה. הוא הסיר את הכפפות כדי לאחוז בכוס, ולגם ממנה לרוויה.
עכשיו העבודה התקדמה הרבה יותר מהר. תוך עשרים דקות הייתה הכספת פתוחה לרווחה. המשרת הביט פנימה ושרק בהתפעלות. היו שם עשרות מטילי זהב, ולידם גם שעון זהב משובץ ביהלומים. 'אני אקח לעצמי את השעון,' אמר ונטל את השעון היקר. ג'ימי הכניס לתיקו כמה מטילי זהב שכל אחד שווה הון רב, נפרד לשלום מהמשרת, וחזר לביתו שמח וטוב לב.
לפנות בוקר התעורר ג'ימי לשמע דפיקות חזקות על הדלת. עוד לפני שהבין מה קורה, פרצו שוטרים לביתו והניחו אזיקים על ידיו.
'אתה עצור על התפרצות לביתו של מר אייזנפלד', הודיע אחד השוטרים לג'ימי, תוך כדי שהשוטר השני כבר מוצא את התיק עם מטילי הזהב.
'אני לא יודע על מה אתם מדברים', היתמם ג'ימי. 'קיבלתי את מטילי הזהב הללו בירושה מדודה שלי.'
'תירוץ יפה, חבִּיבִּי,' גיחך השוטר, 'אבל יש לנו עֵד שהיית בלילה בביתו של מר אייזנפלד ויש גם טביעות אצבעות שלך על כוס שתייה שנמצאה בבית'.
'אם תסתכל החוצה, תוכל לראות את העֵד שלנו,' אמר השוטר. ג'ימי הביט החוצה. המשרת הראשי של מר אייזנפלד עמד שם וחייך אליו במלוא פיו.
'אבל... גם הוא גנב שעון הזהב,' אמר ג'ימי כשהוא מבולבל. 'הוא גנב בדיוק כמוני.'
השוטר הוציא בחיוך את שעון הזהב מכיסו. 'הוא לא גנב את שעון הזהב. המשרת של מר אייזנפלד הוא ישר ונאמן. הוא רק עשה לך תרגיל כדי שתשאיר את טביעות האצבעות שלך על כוס המים, ועכשיו תתכונן לשנים ארוכות בבית הכלא...'
*
כך היא דרכו של היצר הרע. בתחילה הוא מגיע לפתות אותנו לדבר עבירה, והוא נותן לנו תחושה שהוא החבר הכי טוב שלנו, אבל אחר כך, הוא עולה לשמים, 'מלשין' עלינו ודורש שיתנו לנו עונש על מעשינו הרעים. וכך אומרת הגמרא (בבא בתרא ט'ז עמוד א') שהיצר הרע 'יורד למטה ומתעה את הבריות לחטוא, ועולה למעלה ומקטרג'.
מי שיזכור זאת כאשר הוא עומד בפני ניסיון, יוכל להתגבר עליו יותר בקלות. אם נזכור שאותו יצר הרע שמפתה אותנו, הוא אשר ידאג שנקבל את העונש - נוכל להתגבר עליו ולהימנע.
כפות ידיו של ג'ימי היו נתונות בתוך כפפות עבות. פריצת מנעולים היא עבודה עדינה ביותר המצריכה דייקנות וזריזות ידיים, והכפפות הקשו על ג'ימי את המלאכה, אבל הוא לא חשב אף לרגע להסיר אותן. הכפפות הללו הבטיחו את חירותו. ג'ימי כבר נתפס פעם בשעת פריצה על ידי המשטרה. החוקרים נטלו ממנו טביעות אצבעות והכניסו אותן למאגר המשטרתי, ולאחר מכן הוא הועמד למשפט. השופט גזר עליו מאסר על תנאי ואמר כי בפעם הבאה לא ירחם עליו ויכניס אותו לשנים ארוכות לכלא. מאז ג'ימי לא הפסיק לפרוץ - אבל הוא נזהר שבעתיים. הוא לבש בשעת ה'עבודה' כפפות עבות, כדי ששום טביעת אצבע שלו לא תישאר בשטח.
שמועה שהתרוצצה בין הגנבים ידעה לספר כי בסלון ביתו של מר אייזנפלד, מאחורי התמונה הגדולה שמעל הספה, מצויה כספת גדולה בעלת מנגנון פתיחה מסובך, ושם מחזיק מר אייזנפלד מטילי זהב אמיתיים. ג'ימי לא בזבז זמן וצעד ישירות אל התמונה הגדולה והסיר אותה מהקיר. מאחוריה אכן הייתה קבועה כספת - כספת משוכללת וחדישה ביותר. ג'ימי לא התרגש. הוא היה מסוגל להתגבר על כל מנגנון. הוא הוציא מתיקו כמה מכשירים משוכללים שיעזרו לו לפצח את הקוד, והחל לעבוד. הוא הזיע, וידיו הנתונות בתוך הכפפות המגושמות הקשו עליו את העבודה. מדי פעם הוא התפתה להסיר את הכפפות ולעבוד בידיים חשופות, אבל אז הוא נזכר בטביעות האצבעות שלו שנמצאות בידי המשטרה, והוא ביטל את הרעיון.
ג'ימי עבד כבר שעה תמימה, ועל פי הערכתו נדרשה עוד חצי שעה לפחות כדי לפצח את הקוד הסודי של הכספת. הוא היה עצבני ומרוגז. אגלי זיעה נטפו על מצחו וידיו בתוך הכפפות בערו מרוב חום. הוא היה משלם כל מחיר כדי לסלק את הכפפות הללו...
באותו רגע שמע ג'ימי רחש מאחוריו. הוא קפא על מקומו באימה. הוא לא לבד בחדר! הבית לא ריק! יש פה עוד מישהו! ג'ימי התכונן לזנק לאחור ולנסות להימלט, אבל אז, להפתעתו המוחלטת, הוא שמע קול מאחוריו: 'ערב טוב, אדוני'.
ג'ימי לא זז. מי זה יכול להיות שם, מאחוריו?
'אל תפחד, אתה יכול להסתובב אלי', אמר האיש.
ג'ימי הסתובב באיטיות ובזהירות. בפתח הסלון עמד אדם בגיל העמידה, לבוש בחלוק בית. 'אני המשרת הראשי של מר אייזנפלד', אמר האיש. 'אני רואה שאתה מנסה לפתוח את הכספת. אל תדאג, אני לא אקרא למשטרה. אני רוצה להציע לך עסקה: כשתפתח את הכספת, גם אני אקח משהו לעצמי, וכך שנינו נרוויח.'
ג'ימי חשב שהוא חולם.
'מר אייזנפלד הוא קמצן גדול, והוא בקושי משלם לי', אמר המשרת הראשי, 'אני חושב שזו תהיה הזדמנות טובה לקחת פעם אחת את מה שמגיע לי'.
ג'ימי לא האמין למזלו הטוב. הוא המשיך לעבוד, כשהמשרת מפטפט איתו ומנעים את זמנו בסיפורים מצחיקים על מר אייזנפלד הקמצן החולני. 'אני רואה שאתה מזיע. להביא לך כוס מים?' שאל המשרת. ג'ימי הסכים בתודה. הוא הסיר את הכפפות כדי לאחוז בכוס, ולגם ממנה לרוויה.
עכשיו העבודה התקדמה הרבה יותר מהר. תוך עשרים דקות הייתה הכספת פתוחה לרווחה. המשרת הביט פנימה ושרק בהתפעלות. היו שם עשרות מטילי זהב, ולידם גם שעון זהב משובץ ביהלומים. 'אני אקח לעצמי את השעון,' אמר ונטל את השעון היקר. ג'ימי הכניס לתיקו כמה מטילי זהב שכל אחד שווה הון רב, נפרד לשלום מהמשרת, וחזר לביתו שמח וטוב לב.
לפנות בוקר התעורר ג'ימי לשמע דפיקות חזקות על הדלת. עוד לפני שהבין מה קורה, פרצו שוטרים לביתו והניחו אזיקים על ידיו.
'אתה עצור על התפרצות לביתו של מר אייזנפלד', הודיע אחד השוטרים לג'ימי, תוך כדי שהשוטר השני כבר מוצא את התיק עם מטילי הזהב.
'אני לא יודע על מה אתם מדברים', היתמם ג'ימי. 'קיבלתי את מטילי הזהב הללו בירושה מדודה שלי.'
'תירוץ יפה, חבִּיבִּי,' גיחך השוטר, 'אבל יש לנו עֵד שהיית בלילה בביתו של מר אייזנפלד ויש גם טביעות אצבעות שלך על כוס שתייה שנמצאה בבית'.
'אם תסתכל החוצה, תוכל לראות את העֵד שלנו,' אמר השוטר. ג'ימי הביט החוצה. המשרת הראשי של מר אייזנפלד עמד שם וחייך אליו במלוא פיו.
'אבל... גם הוא גנב שעון הזהב,' אמר ג'ימי כשהוא מבולבל. 'הוא גנב בדיוק כמוני.'
השוטר הוציא בחיוך את שעון הזהב מכיסו. 'הוא לא גנב את שעון הזהב. המשרת של מר אייזנפלד הוא ישר ונאמן. הוא רק עשה לך תרגיל כדי שתשאיר את טביעות האצבעות שלך על כוס המים, ועכשיו תתכונן לשנים ארוכות בבית הכלא...'
*
כך היא דרכו של היצר הרע. בתחילה הוא מגיע לפתות אותנו לדבר עבירה, והוא נותן לנו תחושה שהוא החבר הכי טוב שלנו, אבל אחר כך, הוא עולה לשמים, 'מלשין' עלינו ודורש שיתנו לנו עונש על מעשינו הרעים. וכך אומרת הגמרא (בבא בתרא ט'ז עמוד א') שהיצר הרע 'יורד למטה ומתעה את הבריות לחטוא, ועולה למעלה ומקטרג'.
מי שיזכור זאת כאשר הוא עומד בפני ניסיון, יוכל להתגבר עליו יותר בקלות. אם נזכור שאותו יצר הרע שמפתה אותנו, הוא אשר ידאג שנקבל את העונש - נוכל להתגבר עליו ולהימנע.