ערב אחד, ניגש נער אינדיאני אל סבו שישב בפתח האוהל וגילף. 
"סבא, מדוע האנשים רבים ביניהם?" 
חדל הזקן בעבודת הגילוף, נשא עיניו לנכדו, חייך ואמר: 
"זה סיפור עתיק, שמעתי אותו מסבי ששמע מסבו...
המאבק הוא בין שני זאבים בתוכנו"
"זאבים?" שאל הנער בפליאה.
"כן ילדי, זה המאבק הנצחי בין הטוב והרע. 
זאב אחד הוא מלא רוע, כעס, קינאה, צער, זלזול, תאוות בצע, יוהרה, רחמים עצמיים, 
אשמה, עלבון, נחיתות, שקרים, רעש, עליונות ואגו.
הזאב השני הוא טוב לב, הנאה, שלום, אהבה, תקווה, שלווה, ענווה, נדיבות, 
אמפטיה, אמת, חמלה, שקט, שלווה ואמונה."
חייך הזקן אל הנער ואמר:
"זה כל הסיפור ילדי, רק זה" וחזר אל גילופיו.
שתק הנכד וחשב. זמן רב הרהר ולאחר מכן שאל: "ואיזה זאב מנצח סבא?"
הניח האינדיאני את כף ידו על ראש הנער וענה בפשטות: "זה שאתה מאכיל ילדי..."