תרום
צור קשר
פתיחה: תדמיינו שאתן פה בשנת 1946.
אין לכן טלפונים, אתן לבושות אחרת, אם תהיו פה בחושך לא יהיה אור - כי אין חשמל, אין רופא, אין אפילו מים !!
וכמו שלא היו פה הדברים שאמרתי גם לא היו פה יהודים.
בשנת 1946 תושבי הכפר ליפתא הם ערבים.
בתוכנית החלוקה של האו"ם נקבע שליפתא והכפרים שלידו יהיו חלק מהאיזור הבינלאומי של ירושלים.
במהלך מלחמת העצמאות הגיעו פליטים יהודים ושאר הכפרים ליד מתפנים ובשנת 1949 מגיעים לכפר 100 מתיישבים ראשונים והם גרים בבתים הנטושים וככה יש להם ציוד בסיסי למגורים: מיטות , מזרונים ושמיכות. אבל אין מים . אין חשמל . אין מכולת. אין מרפאה. תחבורה ציבורית הגיעה רק לכניסה לעיר ולא היה כביש כדי לרדת לכפר. בסוף היו 5 בתים כנסת בנוסחים שונים, מרפאה, טיפת חלב ובית ספר.
בשיא בליפתא גרו 300 משפחות יהודיות.
בשנים 1969 עד 1971 הם מפונים ואז הוקם בית ספר ומרכז גמילה.
ב-2017, לאחר פינוי התושבים האחרונים, הוכרזה ליפתא כשמורת טבע לאומית.
מטודה:
באוגוסט 2006 קיבלה תוקף תכנית לפיתוח ליפתא. התכנית החדשה מייעדת את הקרקע לבנייה של 268 יחידות דיור ושטח פיתוח ציבורי, מלונאות, מוסדות וכבישי גישה חדשים.
דיון: מה לדעתכן צריך לעשות?
להשאיר את הכפר ליפתא כשמורת טבע, יש מעיין, מקום לטיולים, זה מקום היסטורי. גרו בו יהודים , גרו בו ערבים, רואים בו צורות בניה שכבר אין היום. אנשים גרו פה גם כשהתנאים היו קשים ולא ויתרו.
או
להפוך את ליפתא למקום דיור , מסחר ומלונות.
הכפר ליפתא נמצא במיקום מרכזי, בכניסה לעיר, ליד התחנה המרכזית.
*להרוס חצי ולהשאיר חצי זאת לא אופציה כי יש חשש שהפיתוח יעלה על השימור.
סיכום:
כיום, כמו שאתן רואות הכפר ליפתא הוא לא שטח למגורים ולמסחר ואנחנו זכינו היום לטייל בו ולהיכנס למעיין היפה שיש בו.
