שמירת הלשון

שקט שרר בהיכל בית הכנסת המרכזי. כבוד הרב עמד על הבימה והחל לדבר, כשכולם מבינים את חשיבות הדברים: "קיבלנו רשות לבנות את בית המקדש!"
תרועות שמחה, התפרצות של רגשות, דמעות אושר והתרגשות, בליל של קולות ממלא את ההיכל.
הרב דפק קלות על הסטנדר והשקט חזר. הרב שליט"א הוא אחד מגדולי הדור, ודבריו התקבלו במלוא החשיבות.
"קיבלנו רשות לבנות את בית המקדש. הגיע הזמן. יש רק תנאי אחד: עלינו גייס ביממה הקרובה סכום של מליון דולר לצורך הבניין."
"מליון דולר? תוך 24 שעות?" מדובר בקהילה ענייה... הסכום האגדי הוא בגדר חלום!
אבל, כשמדובר בדברים העומדים ברומו של עולם- נעלמים כל הספקות. בית המקדש! פסגת התקוות של כל היהודים בכל הדורות! התאבלנו על החורבן בימי בין המצרים, עינינו נפשותינו ביום תשעה באב- והנה התקבלו התפילות!"
הגבאים, העסקנים וכלל הנוכחים נרתמו להצלחת המגבית החשובה, כששמחה עצומה ממלאה את ליבם.
פקסים בהולים החלו להישלח לארבע כנפות תבל, משלחות נכבדות יצאו מבוהלות ודחופות וסכומים נכבדים החלולהצטבר בביתו של הרב. אפילו יהודים פשוטים, קשיי יום,תרמו מעל ומעבר ליכולתם כדי להיות שותפים בבניין בית המקדש.
עוד לפני שהסתיימו 24 השעות- היו מליון הדולר בידי הרב.
החפץ חיים כותב, כי על ידי תיקון חטאי הדיבור נוכל לבנות את בית המקדש: "ובוודאי אילו היתה לנו רשות לזה, היה כל אחד מישראל רוצה להוציא מעות.. לסייע לבנות בית לשם ה', ואם כן... שאין צורך להוציא מעות, וגם אין צריך לנסוע בעצמו לירושלים בשביל זה, רק לשמור פיו ולשונו שלא לפגמו... " אין צורך בגיוס כספים. בית המקדש יוכל להבנות בלי הסכום העצום של הדולרים.. כל שעלינו הוא להתחזק בשמירת הלשון!
אם היינו מוכנים לגייס סכומי עתק בשביל ביהמ"ק, לא נוכל להיזהר בשמירת הלשון כדי לבנות את חורבות ירושלים?
בכל פעם שאנחנו מתגברים, בולמים את הפה ולא מספרים רכילות 'עסיסית', נמנעים מלהשיב לשכנה כעוסה, עוצרים את ה'לשון הרע' שכבר נמצא ממש ב'קצה הלשון'- אנו מוסיפים לבנה לבית המקדש.