נושא: חשיבות כל אחד בשבט
מהלך הפעולה:

משחקים 3 משחקים, אבל דואגים שאחד החניכים יחבל בהם:

• חתול ועכבר - אומרים מראש לכמה חניכים שיתנו לחתול להגיע לעכבר.
• פירמידה אנושית - אחרי שהחניכים עושים פירמידה אנושית מבקשים מחניך שנמצא למטה שיצא מהפירמידה.
• 3 מקלות: אין חניך שמגדיל את הרווחים של המקלות (משחקים עד שנמאס לחניכים)

סיפור:
כפר מגדלי התירס (נמצא גם בנספחים) מחלקים מראש שורות שכל חניך צריך לקרוא אבל משאירים כמה שורות שאף אחד לא קורא וככה אי אפשר לגמור את הסיפור.

מסר - כולנו שבט אחד ואנחנו צריכים לדאוג לכולם, כל אחד חשוב נוכל לעשות דברים גדולים ולהגיע למטרות שלנו כשבט רק כולם ביחד! 
במשחקים ראינו שהיו חניכים שלא השתתפו או היו חסרים ולכן לא יכולנו לשחק כמו שצריך ולגמור את הסיפור
מקריאים להם את הסוף של הסיפור.

 
כפר מגדלי התירס.
 
במקום רחוק ,בצפון של הצפון, בו כל המים מתחילים אט אט להפוך לקרחוני ענק חיו בשלווה אנשים קטנים, פשוטים שלא מכבר זכו, או לפחות כך חשבו, להגשים את חלומם!
אותם אנשים קטנים, באותו מקום רחוק, לא ידעו שלווה בחייהם ואת כל מרצם, כוחם ומשאביהם השקיעו בדבר אחד ומיוחד: העיסוק המשותף והמאוחד של גידול התירס בקרקע הקשה והבוגדנית של הקוטב הצפוני.
כל אותם אנשים היו מומחים גדולים בנושא גידול התירס והיו בקיאים בפרטי פרטים של הרכב הירק ומוכשרים בכל תנאי גידולו. לא היו כמותם מעולם! את הכפר הקימו לא מזמן לאחר, שכמובן, בחרו בקפידה כל איש, אישה, נער, נערה ואף ילדים כאשר לא חסכו במבחנים ודרשו ידע עצום בגידולים מורכבים של תירס.
את ההתיישבות הקימו די ברישול מאחר ובתים של ממש לא היה מי שיבנה להם.
ביום המחרת מיד פצחו בשריקת הצהלה ופיזזו לכיוון המטעים.
הגידולים, כפי הצפוי, נקלטו כראוי והפירות הראשונים ממש היו תאווה לעיניים!
התירס, היה כמובן המאכל העיקרי ויש לציין גם – היחיד.
אך לא להתלונן, חלילה, רצו.
כל מה שתאוו לו היה: גרעיני תירס לפיצוח, קלחי תירס לכרסום, רסק תירס למריחה ואף מיץ תירס לרוויה...
ואז, אחרי כמה שבועות של חיים... בצל התירס, חטף אחד הנערים דלקת ריאות חריפה ומיד הושעה מעבודתו, אך יותר מכך לא יכלו האנשים האומללים לעשות, הרי איזה רופא יימצא בין כל מגדלי התירס הדגולים?!
וכשלקתה אישה אחת בהרעלת קיבה (כן, מתירס) לא היה מי שיגלה שאם אתה מגדל תירס ואפילו מומחה, אף פעם, אף פעם, לא תוכל להיות מרפא!
בבוא הזמן, כשהיו צריכים משהו שיתקן את התאורה. או את הקיר הנופל, או את האינסטלציה גילו שבין כל מגדלי התירס המהוללים לא היו ולו איש תחזוקה אחד. לילדים לא נמצא מלמד או מורה, לתינוקות לא הייתה מטפלת או גננת.
לאט לאט איבדו את כל נכסיהם כי את התירס לא היה ניתן לייצא, והרי למכור תירס, גם את הזן הנדיר ביותר, לא היה שווה... ויותר נכון- לא היה למי!
את כפר מגדלי התירס אף אחד לא הכיר, והסיפור הזה לא מסתיים בהכרזה מפוארת על הקמתה של עוד עיר כי כפר מגדלי התירס נשאר כפר ללא שום מגדלים שאת כל מרצם השקיעו לריק ולבסוף שקעו בייאוש ובלי הרבה הישגים.
לגדל תירס זה עסק מאד נחמד אבל ברגע שאין גם רופא, מורה, נגר, סנדלר, חשמלאי, עו"ד, גנן, מפקח או סתם אדם שצריך מאד תירס-
הסוף יכול להיות מ-מ-ש מר !!!