פורסם: 08/11/2019, 16:34הרב יונה גודמן בעצרת השלום:
"באתי הערב לכאן, מפני שאני חולק בנושאים עקרוניים על רבים מהנוכחים כאן. לא באתי להתנצל, באתי לדבר. לדבר עם מי שאוהב את המדינה לא פחות ממני, וחושב הפוך ממני בנושאים רבים. כשהייתי נער, נכחתי, כאן בכיכר, בהרבה עצרות והפגנות. השתתפתי בהפגנות נגד נסיגות ובעד ההתיישבות, והשתתפתי בעצרות בעד יהדותה של המדינה.
האמת? היה מדהים. כל מי שעמד כאן באותו ערב חשב כמוני. המנחה היה דתי כמוני, השירים והזמרים באו מהמחנה שלי, ושכנַענו את עצמנו שאנחנו יפים וצודקים. הבעיה היא שכמעט תמיד, למחרת, הייתה עצרת נוספת, של נוער מתנועות אחרות ומציבור אחר, וגם הוא, כמוני, שמח שפגש אנשים שדיברו כמוהו, התלבשו כמוהו וחשבו כמוהו.
חברים, אם כל ציבור ימשיך לדבר רק עם עצמו, לא נגיע רחוק. הביטוי אומר: "ככה לא בונים חומה" – אבל האמת היא שככה כן בונים חומה. כך בונים חומה בינינו, חומה של איבה; חומה של ניכור. ככה בונים חומה, אבל ככה לא בונים מדינה. ואנחנו, חברי תנועות הנוער הציוניות, נחושים להמשיך לבנות ולפתח את מדינת ישראל – ביחד.
הגיע הזמן שנדבר אמת. בלי להתייפייף ובלי להסתיר עמדות. לכן אומר גלויות: חבריי ואני לא זזנו מילימטר מאמונתנו כי ההתיישבות בכל רחבי הארץ איננה בעיה, אלא ייעוד. ואני יודע שחלק מהעומדים כאן הערב משוכנעים כי ההפך הגמור הוא הנכון. לא זזנו במילימטר מאמונתנו העמוקה כי תורת ישראל אינה מאוּבּן היסטורי או מקור השראה מעורפל. אנו מאמינים שתורת ישראל איננה העבר, אלא המפתח לעתיד; היא דבר ה', ורק לאורה נוכל לבנות כאן מדינה יהודית מודרנית. ובגלל שאני יודע שיש כאן אנשים נפלאים שמשוכנעים שאני טועה, שמאמינים שההפך הוא נכון – לכן חשוב לבוא לכאן יחד, ולקבל על עצמנו שוב לפעול היום לפי כללי הדמוקרטיה, להקשיב ולדבר, כפי שעושים כשיש מחלוקת בין אחים.
בקיץ האחרון נלחמנו יחד ב"צוק איתן". דתיים וחילוניים, ימין ושמאל, ביחד: בגבורה, מתוך רעות ואחווה. אך מוטלת עלינו משימה שהיא קשה עוד יותר – לא רק להילחם יחד, אלא לחיות יחד. כל חלקי החברה. גם אם זה ייקח זמן – נאמין ונעמול. כי "עַם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה".
חברים, כל מה שאמרתי עד עתה נכון בכל שנה. אבל השנה, צריך להוסיף עוד משהו: בחודשים האחרונים, וגם לקראת עצרת זוֺ, שמענו שוב ושוב מילה חדשה: "הדתה". טוענים שצה"ל נהיה דתי מדיי; שהחברה הישראלית נהיית דתית מדיי. מאשימים אפילו את חברי תנועות הנוער של השמאל, ששותפים בעצרת יחד אתנו, הדתיים – שבכך הם מחזקים את אותה "הדתה" מסוכנת. הגיע הזמן להפסיק לפחד ולהפסיק להפחיד! כשם שעלֵינו, הדתיים, להפסיק לפחד מהחילונים, להפסיק לטעון שכולם רוצים לנתק את המדינה מיהדותה, להפסיק לטעון שהם עוכרי ישראל: כך הפסיקו להמציא סיפורים על הדתה ועל השתלטות.
מכאן אני קורא, בעיקר לאלו שבחרו שלא לבוא לכאן הערב: הפסיקו להזהיר את כולם מפני הדתיים. אל תקשיבו לקולות רעים ולכותרות מטעות, המבקשים לזרוע שנאה בינינו. בואו נכיר בְאמת, בגובה העיניים, מעבר לדימויים. כי בניגוד לרושם שנוצר בתקשורת, רוב החברה הישראלית – מהחרדי ביותר ועד החילוני ביותר – לא מתקוטט מבוקר עד ערב ולא מנסה להשתלט בכוח על האחר. להיפך: הוא חלק מעם ישראל שחי ביחד ובונה את העתיד.
דווקא אתם, חברי תנועות הנוער הציוניות, צריכים להנהיג וללמד: שותפות. יחד. זו דרכנו! זה המַסד לעתידנו! כשנרחיק את עלילות השווא, נגלה שיש בינינו המון משותף. נגלה שכולנו מבקשים לייסד היום חברה יהודית, מלאת חמלה ורגישות, ולא חברה עם שוליים אלימים, לא כלפי הזר והחריג, לא בכבישים או במגרשים. נגלה כי כולנו מאמינים שכל אדם נברא בצלם אלוקים. נגלה כי כולנו מבקשים להקים כאן, בישראל, חברה ערכית, ולא חברה חומרנית, המתאפיינת בפערים עצומים בין שכבות. נגלה כי כולנו מבקשים לינוק מתוך מורשתנו היהודית את היכולת ליצור כאן חברה יהודית המטפחת פשטות וצניעות, ולא חלילה חברה הסוגדת לסמארטפונים חדשים או לדמויות ריאליטי מפוקפקות.
לפני 19 שנה, בליל הרצח הנורא של ראש ממשלה בישראל, למדנו על בשרנו כיצד מגיעים לשפת התהום אם שוכחים יסודות חיים אלו. רצח ואפילו אלימות – הם פגיעה אַנושה בדמוקרטיה. אך עוד הרבה לפני כן הם פגיעה קשה ביהדות ופגיעה קשה בתורת ישראל.
בפרשת השבוע, פרשת "וירא" (ואני מקווה שלא יאשימו אותי ב"הדתה" של העצרת....), מדבר הקב"ה בכבודו ובעצמו על אברהם אבינו, אבי האומה, ומסביר מדוע דווקא הוא נבחר להיות מנהיג: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". כולנו בניו של אברהם אבינו. בואו נמשיך מכאן ביחד, בתהליך חינוכי ארוך ומתמשך, לכונן על פי אמונתנו – חברה המבוססת על אדני צדקה ומשפט.
תודה רבה ושבוע טוב".
"באתי הערב לכאן, מפני שאני חולק בנושאים עקרוניים על רבים מהנוכחים כאן. לא באתי להתנצל, באתי לדבר. לדבר עם מי שאוהב את המדינה לא פחות ממני, וחושב הפוך ממני בנושאים רבים. כשהייתי נער, נכחתי, כאן בכיכר, בהרבה עצרות והפגנות. השתתפתי בהפגנות נגד נסיגות ובעד ההתיישבות, והשתתפתי בעצרות בעד יהדותה של המדינה.
האמת? היה מדהים. כל מי שעמד כאן באותו ערב חשב כמוני. המנחה היה דתי כמוני, השירים והזמרים באו מהמחנה שלי, ושכנַענו את עצמנו שאנחנו יפים וצודקים. הבעיה היא שכמעט תמיד, למחרת, הייתה עצרת נוספת, של נוער מתנועות אחרות ומציבור אחר, וגם הוא, כמוני, שמח שפגש אנשים שדיברו כמוהו, התלבשו כמוהו וחשבו כמוהו.
חברים, אם כל ציבור ימשיך לדבר רק עם עצמו, לא נגיע רחוק. הביטוי אומר: "ככה לא בונים חומה" – אבל האמת היא שככה כן בונים חומה. כך בונים חומה בינינו, חומה של איבה; חומה של ניכור. ככה בונים חומה, אבל ככה לא בונים מדינה. ואנחנו, חברי תנועות הנוער הציוניות, נחושים להמשיך לבנות ולפתח את מדינת ישראל – ביחד.
הגיע הזמן שנדבר אמת. בלי להתייפייף ובלי להסתיר עמדות. לכן אומר גלויות: חבריי ואני לא זזנו מילימטר מאמונתנו כי ההתיישבות בכל רחבי הארץ איננה בעיה, אלא ייעוד. ואני יודע שחלק מהעומדים כאן הערב משוכנעים כי ההפך הגמור הוא הנכון. לא זזנו במילימטר מאמונתנו העמוקה כי תורת ישראל אינה מאוּבּן היסטורי או מקור השראה מעורפל. אנו מאמינים שתורת ישראל איננה העבר, אלא המפתח לעתיד; היא דבר ה', ורק לאורה נוכל לבנות כאן מדינה יהודית מודרנית. ובגלל שאני יודע שיש כאן אנשים נפלאים שמשוכנעים שאני טועה, שמאמינים שההפך הוא נכון – לכן חשוב לבוא לכאן יחד, ולקבל על עצמנו שוב לפעול היום לפי כללי הדמוקרטיה, להקשיב ולדבר, כפי שעושים כשיש מחלוקת בין אחים.
בקיץ האחרון נלחמנו יחד ב"צוק איתן". דתיים וחילוניים, ימין ושמאל, ביחד: בגבורה, מתוך רעות ואחווה. אך מוטלת עלינו משימה שהיא קשה עוד יותר – לא רק להילחם יחד, אלא לחיות יחד. כל חלקי החברה. גם אם זה ייקח זמן – נאמין ונעמול. כי "עַם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה".
חברים, כל מה שאמרתי עד עתה נכון בכל שנה. אבל השנה, צריך להוסיף עוד משהו: בחודשים האחרונים, וגם לקראת עצרת זוֺ, שמענו שוב ושוב מילה חדשה: "הדתה". טוענים שצה"ל נהיה דתי מדיי; שהחברה הישראלית נהיית דתית מדיי. מאשימים אפילו את חברי תנועות הנוער של השמאל, ששותפים בעצרת יחד אתנו, הדתיים – שבכך הם מחזקים את אותה "הדתה" מסוכנת. הגיע הזמן להפסיק לפחד ולהפסיק להפחיד! כשם שעלֵינו, הדתיים, להפסיק לפחד מהחילונים, להפסיק לטעון שכולם רוצים לנתק את המדינה מיהדותה, להפסיק לטעון שהם עוכרי ישראל: כך הפסיקו להמציא סיפורים על הדתה ועל השתלטות.
מכאן אני קורא, בעיקר לאלו שבחרו שלא לבוא לכאן הערב: הפסיקו להזהיר את כולם מפני הדתיים. אל תקשיבו לקולות רעים ולכותרות מטעות, המבקשים לזרוע שנאה בינינו. בואו נכיר בְאמת, בגובה העיניים, מעבר לדימויים. כי בניגוד לרושם שנוצר בתקשורת, רוב החברה הישראלית – מהחרדי ביותר ועד החילוני ביותר – לא מתקוטט מבוקר עד ערב ולא מנסה להשתלט בכוח על האחר. להיפך: הוא חלק מעם ישראל שחי ביחד ובונה את העתיד.
דווקא אתם, חברי תנועות הנוער הציוניות, צריכים להנהיג וללמד: שותפות. יחד. זו דרכנו! זה המַסד לעתידנו! כשנרחיק את עלילות השווא, נגלה שיש בינינו המון משותף. נגלה שכולנו מבקשים לייסד היום חברה יהודית, מלאת חמלה ורגישות, ולא חברה עם שוליים אלימים, לא כלפי הזר והחריג, לא בכבישים או במגרשים. נגלה כי כולנו מאמינים שכל אדם נברא בצלם אלוקים. נגלה כי כולנו מבקשים להקים כאן, בישראל, חברה ערכית, ולא חברה חומרנית, המתאפיינת בפערים עצומים בין שכבות. נגלה כי כולנו מבקשים לינוק מתוך מורשתנו היהודית את היכולת ליצור כאן חברה יהודית המטפחת פשטות וצניעות, ולא חלילה חברה הסוגדת לסמארטפונים חדשים או לדמויות ריאליטי מפוקפקות.
לפני 19 שנה, בליל הרצח הנורא של ראש ממשלה בישראל, למדנו על בשרנו כיצד מגיעים לשפת התהום אם שוכחים יסודות חיים אלו. רצח ואפילו אלימות – הם פגיעה אַנושה בדמוקרטיה. אך עוד הרבה לפני כן הם פגיעה קשה ביהדות ופגיעה קשה בתורת ישראל.
בפרשת השבוע, פרשת "וירא" (ואני מקווה שלא יאשימו אותי ב"הדתה" של העצרת....), מדבר הקב"ה בכבודו ובעצמו על אברהם אבינו, אבי האומה, ומסביר מדוע דווקא הוא נבחר להיות מנהיג: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". כולנו בניו של אברהם אבינו. בואו נמשיך מכאן ביחד, בתהליך חינוכי ארוך ומתמשך, לכונן על פי אמונתנו – חברה המבוססת על אדני צדקה ומשפט.
תודה רבה ושבוע טוב".