אסביר לך במשל: ניקח דוגמה מאהבה של שני אנשים. מתי הקשר ביניהם עמוק יותר: בזמן שהם יחד או כשהם עומדים להיפרד אחד מהשני? לכאורה כשהם ביחד, אבל האמת שדווקא כשנפרדים? כשיוצאים לדרך, הקשר נהיה עמוק יותר. ולמה? כי כשנפרדים יש געגוע נורא. רק כשהידידות עומדת להיפסק, אפשר להרגיש את האור העמוק של האהבה.האור מגיע דווקא מהחיסרון. הגעגוע, הכיסופין, לא נמצאים כשיש, אלא שווקא כשאין. זה הסוד של האור השני? הסוד של זאת חנוכה, רגע לפני שנפרדים, סוד הגעגועים."מרחוק, ה' נראה לי", המשיך הצדיק, "כי כשמרגישים ריחוק, פתאום נולד בלב געגוע וקשר עמוק. 'שבע ייפול צדיק וקם', הצדיק נהיה רק כשמרגיש שנפל וזוכה להתגעגע. זה לא בדיעבד, זה לכתכילה. זו הדרך האמיתית. כך הקב"ה ברא בעולם. כל התורה מלאה בזה."אתה יודע מה היה ב'קודש הקודשים'?" , שאל הרבי , "ספר תורה מהודר? לא. היה שם ארון הברית ובפנים מה? שברי לוחות. לוחות שבורים שמזכירים לנו את הדרגה הרוחנית שהפסדנו. לוחות של געגועים. הגעגועים הם הדרגה של קודש קודשים. אז מה כן היה? רק געגועים. זה האור של קודש הקודשים. אם האור מגיע מתוך האין, אם הוא אור של געגוע למה שחסר, אז אין לו גבול ואין לו סוף. הוא אינסופי.[מתוך הסיפור - יהודי של געגוע / שמעון יאיר]