נכנס להתקלח לאחר יום ארוך ומלא הצפות,
האומנם חוויתי התנגדות רבה בתחילת הערב הזה..
האומנם אחר כך המושכות ירפו והעניין ניהיה קצת יותר מלהיב.
ולבסוף אפילו חזרת עם חיוך על הפנים הביתה מהערב שעומק בפנים אולי לא האמנת בו,
ובעצמך.
מגיע הביתה אבל מתברר שהאוכל האהוב עליך ניתן למישהו אחר ואין לך משהו לאכול,
תסכול עצב ודמעות ממלאים אותך.
הכל עולה על פני השטח.
השמחה נעדכת,
ואיתה התסכול גובר.
חבר שלא בא לערב שאל איך היה?
אתה אומר היה ממש נחמד וכיף חבל שלא הגעת,
הוא מראה לך את הנקודות השליליות למה לא הגיע וטוב שכך,
אתה מנסה לשכנע אחרת.
כאשר התסכול מנסה להתחמק ולמצוא משהו אחר לאכול ולקוות שמחר תאכל את האוכל האהוב עליך והוא לא נעלם לנצחים.
אתה נכנס למקלחת.
בוהה בעצמך במראה.
מזיז את השיער.
מחייך עם חיוך על הפנים.
ולבסוף רואה את עצמך.
כן את עצמך, אתה! הפנים ,העיינים, את קווי המיתר שלך.
את עצמך.
אתה שהיית בערב הכתתי ההזה היום,
בו עברת את כל הרגשות שמצפים אותך כרגע,
לאחר תחילת יום סוער ומציף.
עכשיו!
הנה מול המראה רגע לפני שאתה מתפשט,
אתה רואה את עצמך.
את העיינים העייפות.
ואומר אני צריך לחיות עם מי שאני,זה אני!
כי אם לא אתה אז אף אחד אחר לא.
אתה לבד מול המראה ומה שלא יהיה אתה זה שחי עם עצמך, גם אם כרגע הדמעה זולגת לך אך בו זמנית חיוך גדול על הפנים עולה או תמימות קטנה מפצפצת לה מבט העין.