בסיעתא דשמיא!

בפעולה נדבר על משפחה. משפחה של כל אחד ואחד מאיתנו. הפרטית הגרעינית, וגם המשפחה של כולנו- משפחת עמ"י (:

פתיחה~
נעשה סבב בין כל החניכים וכל אחד יגיד מה עולה לו ישר כשאומרים לו את המילה "משפחה" ומה זה בעייניו.
לאחר מכן נספר להם את הסיפור הבא:

איש אחד שנהג להשתתף באירועי משפחה בקביעות, הפסיק להגיע לאירועים ללא הודעה מוקדמת. לאחר מספר שבועות, החליט אחיו הצעיר לבקרו. היה זה לילה מאוד קר.האח הצעיר מצא את אחיו יושב מול אח בוערת. האש הדולקת הייתה חמימה ומזמינה. האיש הבין את סיבת ביקורו של האח הצעיר והזמין אותו לשבת לידו, בכיסא נוח, מול האש. האח התיישב בשקט וחיכה...שקט עמוק שרר ביניהם. שני הגברים רק התבוננו באש, בריקודי הלהבות מסביב לעצים הבוערים. כעבור מספר דקות, בחן האח הצעיר את הגחלים, ובזהירות רבה בחר באחד הבולטים מהם. אט אט הוא הרחיק אותו מהאש, חזר לכורסתו, נשאר לשבת והמתין...המארח התבונן בתהליך, מרותק למהלכו של אחיו הצעיר. אט אט החל הגחל לדעוך – תחילה איבד ברק, ואחר כך כבה כמעט לחלוטין.תוך זמן קצר, מה שהיה קודם חגיגה של אור וחום, הפך להיות גחל מכוסה שכבה של אפר מת שחור וקר, ואף לא מילה נאמרה בין שני האחים מתחילת הערב.בשלב מסוים, החל האח הצעיר להתכונן לעזיבתו לביתו. הוא החזיר את הגחל הקר וחסר התועלת למרכז הלהבות. כמעט מיד הגחל חזר לבעור, כשהוא ניזון מהאור והחום של הגחלים הסמוכים לו.

(מסר- אסור לנו לשכוח אף אחד, ולהבין שהכוח של כל אחד מאיתנו במשפחה)

גוף~
נשחק את המשחק הבא:
 מחלקים לכל חניך 2 פתקים בשני צבעים שונים (לדוגמה- שחור ולבן)
ואז אומרים את החוקים:
1. אם כולם מרימים שחור, כל אחד מקבל סוכריה (או הפתעה אחרת שיש לך בבית.. )
2. אם כולם מרימים שחור, ורק *אחד* מרים לבן, הוא מקבל 3 סוכריות
3. אם יוצא לא זה ולא זה- אף אחד לא מקבל..
4. אסור לתאם מראש מה עושים..
(מסר- בשביל להגיע לאחדות,כל אחד יצטרך לוותר קצת על עצמו למען כולם.משפחה זה דבר גדול, ובשביל להצליח להסתדר איתה צריך לדעת לוותר לפעמים, גם על הדברים הקטנים)

נסביר לחניכים שעד עכשיו עסקנו כל אחד במשפחתו הפרטית שלו, וכעת נדבר על המשפחה של כולנו, משפחת עם ישראל!
מקריאים את הקטע של יאיר לפיד "האיש הזה הוא אחי"
לאחר מכן שואלים את החניכים:

• האם אתם מסכימים שכולנו "משפחה אחת" ?
• האם לדעתכם צריך לקבל כל אחד ואח בעמ"י ? ובאיזה דרך לעשות זאת?
• אדם יהודי, ששונה בעדותיו שנות אור מדעותיך, האם בעיינך הוא עדיין\בכלל נחשב אחיך?

-אפשר לחזור שוב על החלק האחרון של הקטע שאומר
"...כי זה מה שיש ואתה חלק ממשהו גדול.
ומעבר לכל ההבדלים,הצעקות והעניינים,
המשהו הזה הוא לא נוקר כל כך ואם תרצה
או לא המשהו הזה הוא גם
אתה."
לאחר מכן, בשביל המחשת הדברים, נגיד לחניכים שעליהם לספור עד 20 מבלי לתאם מראש (כל אחד פשוט אומר מספר לאט לאט עד שמגיעים לעשרים) עושים כמה נסיונות עד שמצליחים.

סיכום~
בתחילת הפעולה, קראנו סיפור על משפחה. משפחה פרטית, של כל אחד מאיתנו.כמה האור של כל אחד ואחד מאיתנו הוא במשפחה שלנו. 
לאחר מכן הגדלנו את המשפחה, לכל עמ"י. הבנו שכל אחד מאיתנו, הוא אח, משפחה. ועלינו לקבל את כולם.
במשחק הקטן בסוף הבנו שאם לא נעבוד ביחד, אם לא כל אחד יתרום מעצמו וייתן מעצמו למשפחה שלו (הפרטית והלאומית) לא נצליח להגיע ליעד, להיות מאוחדים.
כל אחד צריך לתרום מעצמו, לתת מעצמו גם להוא שאני לא הכי מסכים עם הדעות שלו, להבין שאנחנו חלק ממשפחה אחת גדולה.
כמובן שהכל מתחיל במשפחה הגרעינית (לכן התחלנו בכך את הפעולה) להבין שלפני שאנחנו יוצאים באידיאלים גדולים לעמ"י, כל אחד ידאג להיות בשלום להבין ולקבל גם את אח שלו(הפרטי גם בדברים הקטנים של החיים..

שנזכה!