תרום
צור קשר
בהתחלה קובעים זמן מסוים שהחניכים צריכים לסיים משימות שנותנים להם ובפעם הראשונה-הם לא יצליחו.. ובפעם השנייה שמים להם בקופסא חטיפים ממתקים וכאלה.. והקופסא סגורה- ואומרים להם שאם הם מסיימים את המשימות בזמן- הם לים את מה שיש בקופסא, ובפעם השנייה הם כמובן יצליחו (בע"ה) - כי יש להם למה להצליח. יש להם מטרה.
כשהם מסיימים שואלים אותם מתי היה להם יותר קל\כיף לנצל את הזמן ולהספיק כמה שיותר? מתי שלא היה להם מטרה, והם היו חייבים לנצל ת'זמן אבל הם מרחו אותו? או בפעם השנייה כשהיה להם מטרה והם היו חייבות לנצל את הזמן המוגבל שלהם לפני שהוא נגמר- כאילו בזמן שתכלס היה להם מטרה בכמה דקות שהוקצב ..(לקבל את מה שיש בקופסא=מטרה שלהם)
ואז הם אומרים שברור שבפעם השנייה....
ואז מסבירים להם שיש לנו חודשיים שלמים עכשיו לנצל ת'זמן בצורה הכי טובה שיש!! לקבוע מטרות ודברים שאנחנו רוצים להגייע בזמן הזה...ויש לנו זמן מוקצב לחופש!אז חשוב לנצל אותו..
אפשר לספר את הסיפור הבא:
יום אחד הוזמן פרופסור חכם מאוד מפורסם לאוניברסיטה יוקרתית בכדי להרצות בפני קבוצה של מנהלי חברות בכירים על הנושא: "איך לתכנן את הזמן באפקטיביות?"
הפרופסור נכנס לאולם פנה לאנשים, ואמר: "אנחנו עומדים לערוך ניסוי." הוא הניח על השולחן מיכל זכוכית גדול, ושם בתוכו לאט לאט 12 אבנים גדולות, בגודל של כדור טניס. הפרופסור שאל את השומעים: "האם לדעתכם, המיכל מלא?" תשובתם הייתה: "כן!" הוא המשיך והוסיף לכלי אבנים קטנות מאוד. האבנים הקטנות עברו בין האבנים הגדולות וירדו לתחתית המיכל. "האם עכשיו המיכל מלא"? הוא שאל שוב. המנהלים שתקו: הם היו במבוכה, ולא ידעו מה איך לענות לפרופסור המוזר. "כן, הוא מלא" ענו. הפרופסור המשיך למלא את המיכל בחול ושאל שוב: "האם כעת המיכל מלא עד אפס מקום?" "מלא עד אפס מקום!" ענו המשתתפים, "אין מקום עוד לשום דבר". הפרופסור הוציא בקבוק מים ולאט לאט מילא את המיכל בכמחצית מבקבוק המים. עכשיו היה המכל מלא לגמרי. דממה השתררה בקהל עד שאחד המנהלים פנה אל הפרופסור ושאל: "אדוני הפרופסור, אינני מבין כיצד כל הניסוי המוזר הזה קשור לניהול הזמן שלנו..."
הפרופסור חייך חיוך רחב ושאל: "מי כן יכול לומר לנו מה אפשר ללמוד מן הניסוי?". "ניתן ללמוד כי תמיד אפשר למצוא זמן לעבודה נוספת, אפילו אם עמוסים ועסוקים מאוד" – ענה אחד המנהלים.
