"שתי דקות" / ליפא אהרוני
 
צפירה פלחה את האוויר, שתי דקות דומיה
הישוב נדם, נאלם שאון בעיר ההומיה
עמדו דומם המורה, התלמיד, פועל הבניין
נהג המשאית, העורך דין, המוכר, הקניין.
הרכינו ראש, עובדות הניקיון, השוטר, הרופא,
הפקידה, הגננת, האמן, ויושבי בית הקפה.
התייחדו בגאון אמהות שכולות, אבות דואבים, אלמנות,
רעים לנשק, חברים מלידה, סבתות, סבים, בנים ובנות.
נשתתקה המחלקה בין הימין והשמאל, בין החילוני לדתי.
נמחקו כל ההבדלים, נעלם הפער העדתי.

שתי דקות של התייחדות
שתי דקות תמימות של אחדות
שתי דקות דומיה, לזכור, לא לשכוח.
שתי דקות האוצרות עוצמה וכוח.

וכמה חסרה לנו תרועה מהדהדת
ובמהלכה שתי דקות של שמחה מאחדת
שמחה העולה ופורצת מתוך הלב
שמחה המחברת ומשכיחה כל כאב.

וכמה חסרים אנו בשבת ובחג
שתי דקות מאחדות במסורת, במנהג
ועוד שתי דקות המלכדות בסתם יום של חול
הו - אז יהיה לנו יום העצמאות, חג גדול.