לפניכם קטע שמדבר על השקפת עולם על על מדינת ישראל. בפעם הראשונה קוראים את הקטע מלמעלה למטה. הוא מדבר על כמה החיים שלנו הידרדרו. ועל ההתנהגות האנושית המקולקלת שאנו חווים. בפעם השנייה שנקרא את הקטע נקרא אותו מלמטה למעלה. זה משנה את הפרספקטיבה משלילית לחיובית. פתאום רואים חוויה מתוקנת. ועתיד טוב יותר למדינה ולעם שלנו. הקטע מנסה להמחיש את העובדה שאנו יכולים להסתכל על העולם ועל המציאות בדרכים שונות. לטובה ולרעה.

אלה החיים שלנו, עם ישראל
​​אלה החיים שלנו, עם ישראל
זה אפשרי
לחשוב איך אנחנו רוצים לחיות כאן
אבל אין לנו ברירה אלא
לשקוע בתבניות המחשבה הקיימות
קשה לשבור הרגלים וזה נוח
לחיות כמו עבדים מודרנים
זה כבר לא מתקבל על הדעת
לחיות מתוך שמחה, שיוויון ואחווה
הילדים שלנו גדלים
להיות צרכני מותגים, אדישים וריקניים
תמה התקופה שבה רצינו
ערכים כמו דאגה הדדית, אחדות ואהבת הזולת
ואנחנו מחלקים פרסים שמקדמים
צביעות, כוחניות וגאווה
אנחנו פשוט לא רואים ממטר
זה ההמנון שלנו
והתקווה
כבר לא גרה כאן יותר
הציניות
היא הדרך היחידה שלנו לשרוד
בעולם החדש, ההבנה שאנחנו קשורים זה לזה
נידונה לכשלון
תרבות האגו, הבוז והפחד
עוטפת אותנו מכל עבר
ואווירה של חום, בטחון ואחווה
זה הכל נחלת העבר
שלטון של ערמומיות, חמדנות וניצול
מתפשט כמו מגפה ומציף את החברה
"ואהבת לרעך כמוך"
זו הקלישאה הכי גדולה שיכולה להיות
אין סיכוי לשנות פה משהו
אלה החיים שלנו, אבל אנחנו יכולים להפוך אותם

ביחד