יבוא יום/ הרב חגי לונדין

יבוא יום, והוא לא רחוק, שמשבר הקורונה יהיה מאחורינו.

אולי זה ייקח כמה חודשים; אולי פחות. אולי יותר.

התרופה תימצא; האנושות תלמד לחיות עם הנגיף בצורה זו או אחרת; עקומת החולים תשתטח; הכלכלה תתייצב.

ואז יבוא הרגע בו כל אחד יתייצב מול ילדיו, חבריו, מול עצמו, ובעיקר מול אביו שבשמים – ויענה על השאלה כיצד הוא תיפקד בזמן המשבר?

האם הוא איבד עשתונות, התמלא ייאוש, הקרין פסימיות, זלזל בהוראות הסית וזרע תסכול ופחד; או שביצע את תפקידו, הקפיד על הבטיחות, דאג לזולת; היה מלא אמונה, ביטחון, קור רוח; אופטימיות ופרופורציה.

אנשים משני הסוגים היו קיימים לכל אורך ההיסטוריה: בעת הקדומה; בימי הביניים; בזמן מלחמות העולם; במלחמת יום הכיפורים; בזמן משברים כלכליים; ובעת שהיקרים לנו חלו במחלה קשה.

מאחל לכולנו שנוכל לענות שהיינו מהסוג השני.

יהודי הוא מלשון המילה 'הודאה', "חייב אדם להודות על הרעה כשם שעל הטובה", מלמדים חז"ל. א-לוהים נמצא תמיד; גם שקשה; דווקא שקשה.

עכשיו זו שעת המבחן.

נעמוד בו. 

הרע יעבור.
הטוב יתגבר.
בעזרת ה'