לפני שנים רבות, אישה צעירה בשם לי-לי עברה לגור לאחר חתונתה עם בעלה ועם אמא שלו. לאחר זמן קצר, לי-לי הגיעה לתובנה שהיא וחמותה לא מסתדרות כלל וכלל ושכנראה המצב הזה לא הולך להשתנות. האופי וההתנהגות של כל אחת מהן היה כל כך שונה מהשנייה ולי-לי לא הצליחה שלא להתרגז מההרגלים של חמותה והיא לא הפסיקה לבקר ולנזוף בה בכל הזדמנות שהייתה לה.

יום רדף יום, השבועות חלפו ולי-לי וחמותה לא הפסיקו להתווכח ולריב. אך, מה שגרם למצב ביניהן להפוך לעוד יותר גרוע הייתה המסורת הסינית העתיקה לפיה לי-לי הייתה מוכרחה לציית לחמותה ולמלא אחר כל בקשותיה ורצונותיה.
כל הכעס והאומללות שהצטברה בבית גרמה לבעלה המסכן של לי-לי למצוקה נפשית רבה, והוא ניסה לפשר בין שתי הנשים אך ללא הואיל. לבסוף, לי-לי החליטה כי היא לא יכולה להמשיך ולסבול את המזג הרע והרודנות של חמותה ושהיא חייבת לשים לכך סוף. 

לי-לי פנתה אל חבר טוב של אביה, מר הונג, בעל חנות לעשבי תיבול. היא סיפרה לו על המצב הנורא ששורר בבית ושאלה אותו האם הוא יוכל לעזור לה, ולהביא לה רעל שמופק מצמחים כדי לסיים את המצב הזה אחת ולתמיד. מר הונג חשב לכמה רגעים ואז אמר: "לי-לי, אני אעזור לך לפתור את הבעיה אבל את חייבת להקשיב לי ולמלא במדויק אחר כל ההוראות שאגיד לך". לי-לי ענתה: "כן, מר הונג, אעשה את כל מה שתגיד לי לעשות".

מר הונג, הלך לחדר הפנימי של החנות, חזר לאחר כמה דקות עם חבילת של צמחים בידיו ואמר: "את לא יכולה להשתמש ברעיל קטלני למוות מהיר כדי להיפטר מחמותך, מכיוון שזה עלול להעלות חשדות כלפייך. לכן, אני נותן לך מספר עשבי תיבול שלאט לאט ימלאו את גופה של חמותך ברעל. בכל יום הכיני לה ארוחה טעימה והוסיפי מעל מעט מעשבי התיבול האלה. עכשיו, כדי לוודא שאף אחד לא יחשוד בך כאשר היא תמות, את תהיי חייבת להתייחס אליה בנועם ובלבביות רבה. אל תתווכחי איתה, צייתי ברצון לכל בקשה שלה והתייחסי אליה כמו מלכה".
לי-לי הייתה מאושרת. היא הודתה למר הונג ומיהרה הביתה כדי להתחיל בתכנית להיפטר מחמותה.

שבועות וחודשים חלפו ובכל יום הייתה לי-לי מגישה לחמותה מיני מטעמים מיוחדים. היא זכרה כל הזמן את ההוראות של מר הונג בדבר התנהגות חמה ולבבית כלפי חמותה ולא סטתה מהן. היא שלטה בכעס שלה, צייתה לכל דבר שהיא ביקשה והתייחסה אליה כאילו הייתה בשר מבשרה.

לאחר שחלפו שישה חודשים האווירה בבית השתנתה לגמרי. לי-לי למדה לשלוט במזג שלה עד כדי כך, שהיא שמה לב שהיא חדלה כמעט לחלוטין להתעצבן ולכעוס. היא לא התווכחה עם חמותה במהלך כל ששת החודשים האלה, וכעת חמותה נראתה לה אישה הרבה יותר נחמדה ונעימה.

חמותה גם היא שינתה את כל גישתה כלפי לי-לי והחלה להתייחס אליה כאילו הייתה ביתה. היא לא הפסיקה לספר לחברים ולקרובי משפחה עד כמה לי-לי נהדרת ושבנה לא היה מוצא אישה יותר טובה ממנה. לי-לי וחמותה התייחסו ודאגו אחת לשנייה ממש כמו אמא ובת, ובעלה היה מאושר עד הגג מההטבה העצומה בקשר שלהן.

בוקר אחד, לי-לי התעוררה בבהלה אחרי לילה של סיוטים ורצה אל חנותו של מר הונג. היא אמרה לו: "מר הונג, אתה חייב לעזור לי! כל הרעל ששמתי לחמותי באוכל, אתה חייב לתת לי משהו שיעזור לי לנקות אותו מהגוף שלה! כל ההתנהגות שלה השתנתה מקצה לקצה והיא הפכה לאישה כה נחמדה, אני ממש אוהבת אותה כאילו היא הייתה אימא שלי. אני לא רוצה שהיא תמות".

מר הונג חייך בהנהון. "לי-לי, אין לך דבר לחשוש מפניו", הוא אמר לה. "לא הבאתי לך שום רעל. הצמחים שנתתי לך היו ויטמינים לשיפור הבריאות שלה. הרעל היחיד שהיה הוא זה שהיה טמון בראשך ובגישתך כלפיה, אבל הוא נשטף לגמרי באהבה שהערפת עליה".

 

האם אי פעם שמתם לב עד כמה התייחסותכם לאחר זהה לדרך שבה הם מתייחסים אליכם? ישנה אמרה סינית עתיקה בנושא זה, והיא מסכמת בפשטות את מוסר ההשכל החשוב של הסיפור הזה:

"האדם שאוהב אחרים יהיה אהוב גם כן"