פורסם: 14/08/2020, 13:46-"מה טוב בזה בכלל?!"
-"אני רוצה ללכת לסבא וסבתא!!!"
-"קורונה צאי לי מהחיים, די כבר!"
-נמאס לי כבר מהמסיכות החונקות האלה"
••••••••••••••••••••••••••••••
כמה פעמים בתקופה האחרונה שמעתם את המשפטים האלה? את הכעס הזה על המצב. את החוסר אונים. את הפחד להימצא בתוך קהל גדול של אנשים. להיכנס לבידוד. להידבק. כמה פעמים הסתכלנו אחורה לעבר החצי שנה שעברה ואמרנו לעצמנו: "הלוואי שיכולנו להחזיר את הגלגל אחורה ושהקורונה הזאת לא הייתה באה בכלל"
•••••••••••••••••••••••••••••
שלב ראשון:
תודה על...
מניחים קערת במבה/חטיף במרכז ומחלקים את החניכים לשתי קבוצות. כל קבוצה צריכה לומר תודה על משהו טוב שהקורונה גרמה לעם ישראל ולעולם. כל תודה שהקבוצה אומרת מקבלת במבה. המטרה- לצבור כמה שיותר במבה.
מסבירים לחניכים שלמרות שעם ישראל עובר עכשיו תקופה קשה בעקבות הקורונה הקושי העיקרי כאן הוא לא לשרוד את התקופה אלא לומר תודה. הקושי כאן זה לעמוד ולומר "מודה אני לפניך מלך חי וקיים" לומר תודה על כל הקושי, ולדעת שזה הכל לטובה. המון מיליוני נכנסו לבידוד, אלפים נדבקו, והמון נכנסו לקשיים כלכליים.
אז איך אפשר בכלל לומר תודה על כזה דבר?!
שלב שני:
מקריאים קטע "אני אסירת תודה".
מסבירים שצריך וחייב לומר תודה על הכל. כי הקב"ה מכוון שכל מה שקורה זה הטוב המושלם שלנו. זה קצת חושך לפני אור גדול. חשבתם פעם למה כל חגי ישראל מתחילים מהלילה? למה לא מהבוקר? התשובה היא שלפני האור חייב להיות חושך. לפני היום השמח והקדוש חייב להיות חושך. לפני טוב לפעמים יהיה קושי. ולכן צריך לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה. לומר תודה על המצב החשוך בידיעה שזה הכל לטובה ושאחריו יבוא האור.
שלב שלישי:
נשחק משחק- "מי בא למסיבה"
מחלקים סוכריות טופי לחניכים , ואחר כך מודיעים. בקול מי בא למסיבה. רק מי שאמר "תודה" על הסוכרייה יוזמן למסיבה. החניכים צריכים לעלות על החוקיות הזאת. אפשר לעשות כמה סבבים של חלוקת סוכריות.
שלב רביעי:
נספר סיפור קצרצר. (בעל פה)
מפי הרב יוני לביא.
מסופר על יהודי אמריקאי שהגיע לאחד משדות התעופה הגדולים בעולם, וגילה שאבד לו הטלפון הסלולרי. מתוך המיליוני האנשים שעוברים שם כל יום ידע שאין לו סיכוי למצוא את הטלפון ואבד לו את תמונות מספרי טלפון וכו'... פתאום מגיעים אליו 2 מאבטחים ומביאים לו את הטלפון. הם מספרים לו שבמעבר הביטחוני, כאשר רוקן את כיסיו, הוא שכח לקחת את הטלפון שלו לאחר מכן. הוא מופתע ושואל אותם, איך מצאתם אותי מבין כל השדה תעופה הענק הזה? שיש פה מיליוני האנשים שעוברים. הם עונים לו שהם זכרו אותו כי הוא היחיד מבין כל האנשים, שאמר להם כשעבר"תודה שאתם פה". הוא הודה להם שהם שומרים על הביטחון שלו, דבר שאף אחד לא אמר להם את זה, ולכן זכרו אותו.
•••••••••••••••••••••••••••
סיכום:
ראינו במשחק הראשון עם הבמבה שאם נביט היטב נוכל לגלות את נקודות האור בתקופה. במשחק השני ראינו כמה חשוב לומר תודה, על הדברים הקטנים. בסיפור ובקטע ראינו שהתודה היא עם משמעות עצומה. חייב לומר תודה. זה קשה, צריך להתאמץ, אבל לומר תודה.
לא פשוט להודות על מעט טוב כשיש כל כך הרבה מר, לא קל לתת הודיה על הצלחה קטנה כשבכל הדרך רק נכשלנו, אולם הכרת הטוב שלנו לבורא עולם מתחילה דווקא בדברים הללו, במעט, בנקודה הלבנה המנצנצת בין שלל נקודות האופל.
שבת שלום ב"הצלחה:)
-"אני רוצה ללכת לסבא וסבתא!!!"
-"קורונה צאי לי מהחיים, די כבר!"
-נמאס לי כבר מהמסיכות החונקות האלה"
••••••••••••••••••••••••••••••
כמה פעמים בתקופה האחרונה שמעתם את המשפטים האלה? את הכעס הזה על המצב. את החוסר אונים. את הפחד להימצא בתוך קהל גדול של אנשים. להיכנס לבידוד. להידבק. כמה פעמים הסתכלנו אחורה לעבר החצי שנה שעברה ואמרנו לעצמנו: "הלוואי שיכולנו להחזיר את הגלגל אחורה ושהקורונה הזאת לא הייתה באה בכלל"
•••••••••••••••••••••••••••••
שלב ראשון:
תודה על...
מניחים קערת במבה/חטיף במרכז ומחלקים את החניכים לשתי קבוצות. כל קבוצה צריכה לומר תודה על משהו טוב שהקורונה גרמה לעם ישראל ולעולם. כל תודה שהקבוצה אומרת מקבלת במבה. המטרה- לצבור כמה שיותר במבה.
מסבירים לחניכים שלמרות שעם ישראל עובר עכשיו תקופה קשה בעקבות הקורונה הקושי העיקרי כאן הוא לא לשרוד את התקופה אלא לומר תודה. הקושי כאן זה לעמוד ולומר "מודה אני לפניך מלך חי וקיים" לומר תודה על כל הקושי, ולדעת שזה הכל לטובה. המון מיליוני נכנסו לבידוד, אלפים נדבקו, והמון נכנסו לקשיים כלכליים.
אז איך אפשר בכלל לומר תודה על כזה דבר?!
שלב שני:
מקריאים קטע "אני אסירת תודה".
מסבירים שצריך וחייב לומר תודה על הכל. כי הקב"ה מכוון שכל מה שקורה זה הטוב המושלם שלנו. זה קצת חושך לפני אור גדול. חשבתם פעם למה כל חגי ישראל מתחילים מהלילה? למה לא מהבוקר? התשובה היא שלפני האור חייב להיות חושך. לפני היום השמח והקדוש חייב להיות חושך. לפני טוב לפעמים יהיה קושי. ולכן צריך לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה. לומר תודה על המצב החשוך בידיעה שזה הכל לטובה ושאחריו יבוא האור.
שלב שלישי:
נשחק משחק- "מי בא למסיבה"
מחלקים סוכריות טופי לחניכים , ואחר כך מודיעים. בקול מי בא למסיבה. רק מי שאמר "תודה" על הסוכרייה יוזמן למסיבה. החניכים צריכים לעלות על החוקיות הזאת. אפשר לעשות כמה סבבים של חלוקת סוכריות.
שלב רביעי:
נספר סיפור קצרצר. (בעל פה)
מפי הרב יוני לביא.
מסופר על יהודי אמריקאי שהגיע לאחד משדות התעופה הגדולים בעולם, וגילה שאבד לו הטלפון הסלולרי. מתוך המיליוני האנשים שעוברים שם כל יום ידע שאין לו סיכוי למצוא את הטלפון ואבד לו את תמונות מספרי טלפון וכו'... פתאום מגיעים אליו 2 מאבטחים ומביאים לו את הטלפון. הם מספרים לו שבמעבר הביטחוני, כאשר רוקן את כיסיו, הוא שכח לקחת את הטלפון שלו לאחר מכן. הוא מופתע ושואל אותם, איך מצאתם אותי מבין כל השדה תעופה הענק הזה? שיש פה מיליוני האנשים שעוברים. הם עונים לו שהם זכרו אותו כי הוא היחיד מבין כל האנשים, שאמר להם כשעבר"תודה שאתם פה". הוא הודה להם שהם שומרים על הביטחון שלו, דבר שאף אחד לא אמר להם את זה, ולכן זכרו אותו.
•••••••••••••••••••••••••••
סיכום:
ראינו במשחק הראשון עם הבמבה שאם נביט היטב נוכל לגלות את נקודות האור בתקופה. במשחק השני ראינו כמה חשוב לומר תודה, על הדברים הקטנים. בסיפור ובקטע ראינו שהתודה היא עם משמעות עצומה. חייב לומר תודה. זה קשה, צריך להתאמץ, אבל לומר תודה.
לא פשוט להודות על מעט טוב כשיש כל כך הרבה מר, לא קל לתת הודיה על הצלחה קטנה כשבכל הדרך רק נכשלנו, אולם הכרת הטוב שלנו לבורא עולם מתחילה דווקא בדברים הללו, במעט, בנקודה הלבנה המנצנצת בין שלל נקודות האופל.
שבת שלום ב"הצלחה:)