האם צריך לחיות חיים משמעותיים

האם צריך לחיות חיים משמעותיים?
שאלות מנחות:
מה זה חיים משמעותיים? איך אפשר להפוך את החיים למשמעותיים, איך אני יכולה להתקיים בעולם הזה ולעשות משהו טוב ולא סתם לשחק את המשחק? למה בעצם צריך משמעות לחיים? מה הבעיה שנחייה חיים ללא משמעות וחיים משעממים ?ומזה בעצם חיים משמעותיים לדעתכם?
משחק
*משחקים תופסת עם החניכות ובזמן שכולן משחקות אחת המדריכות מניחה פתק קטן ולא בולט שכתוב בו "מי מנתפס-מנצח", החניכות יהיו מרוכזות במשחק ולא יראו את הפתק וימשיכו לברוח. עד שאחרי הרבה זמן מישהי תראה את זה ותגלה שהיא סתם ברחה כל הזמן הזה
* נותנים לחניכות משימות שתלויות בזמן- להסתדר לפי: מידת נעליים, חודש לידה שם, שם משפחה(לפי הא"ב),מספר אחים...

  קטע קריאה-מקריאים ומשמיעים להן את השיר חשבון נפש
 https://www.youtube.com/watch?v=rQr03qXvwcI

בחדר קטן ואפור כתלים
יושב איש זקן ושב.
יושב איש זקן יושב וחושב
ועושה את חשבון חייו.

חושב: עוד מעט ויבוא הקץ.
מה ידעו הנכדים אודותי?
נוטל גיליון ורושם בראשו:
"אלה תולדות חיי..."

במה אתחיל? כמובן בילדות.
אך היתה לי ילדות רגילה.
מכות, ודמעות...הדודות, השריטות...
הילדונת שגרנו מולה.
אבא טרוד... ואם עצבנית...
ואחות שצועקת עלי.
מה כבר מעניין בילדות שכזאת?
--- אתחיל מימי נעורי....

בחדר קטן ואפור כתלים...

ימי נעורי? אה! על מה יש לכתוב?
בחינות...ציונים...שיעורים...
כל בוקר לקום ולרוץ לכיתה....
ופצעי הבגרות הדוקרים...
לבטי אהבה ראשונה ומרה....
הפחדים שהעיקו עלי ...
אה, מה יש לכתוב? נעורים רגילים.
--- אתחיל בתקופת נישואי!

בחדר קטן ואפור כתלים...

ימי נישואי...ירח דבש שנגמר,
והפך לשנים של שיגרה...
דירה...הלוואה... מכונית... הלוואה,
ומריבות - עד לב התקרה!
תינוקת שניה... ושעות נוספות...
ולבן - בר-מצווה... חתונה...
מה יש כבר לכתוב על אותן השנים?
אתחיל מתקופת הזיקנה!

בחדר קטן ואפור כתלים...

מתי זה החלה תקופת הזיקנה?
כשהודיעו: אתה מפוטר?
והבן והבת חיפשו בית אבות.
אז הבנת: אתה מיותר!
והפחד הזה בלילות בלי שינה
שאולי לא תראה עוד אור...
כמו שכנך מימין...
כמו אותה הזקנה
שליווית אתמול אל הבור.

בחדר קטן ואפור כתלים
יושב איש זקן ושב.
זוכר חלומות, אידיאלים גדולים,
שעברו וחלפו על פניו.
ועם בוקר מצאו אותו בחדרו
גחון לשולחן כמו חי.
דף ריק לפניו -
ובראשו כתוב:
"אלה תולדות חיי..."


בס"ד
קטע מס' 2 מכתב מיוני נתניהו
רינה,
את כמעט בת 16.
האם את מסוגלת להאמין שחיית כבר כמעט רבע מכל תקופת חייך?
לחרק, החי רק ימים מועטים, ודאי נדמה שהוא חי תקופת זמן עצומה.
אולי מסיבה זו נדמה שיש לנו עוד נצח שלם של החיים.
האדם אינו חי לעולם ועליו לנצל כמידת יכולתו את תקופת חייו, עליו להשתדל למצות אותם עד תומם.
כיצד לנצל אותם, איני יכול לומר לך, אילו הייתי יודע, הלא מחצית מהחיים היתה נפתרת.
אני רק יודע שאיני רוצה להגיע לגיל מסוים, להסתכל סביבי ולגלות פתאום שלא יצרתי דבר, אני ככל שאר בני האדם שאצים ורצים כמו חרקים ואינם עושים דבר, חוזרים על שגרת חייהם ויורדים אל הקבר בהשאירם צאצאים שרק יחזרו על ה”לא כלומיות” שלהם עצמם.
מדוע אני כותב לך את כל זה?
אולי כמחאה על כך שאינך מרגישה בעולם השלם שאת רוכשת עם כל יום ויום שחולף בחיים.
כבר ברגע הזה רכשת משהו. מכל טעות שאת עושה, את רוכשת משהו, כל רגע ורגע מחייך הוא תקופת חיים.
אני חייב להרגיש שכל רגע מחיי אוכל להגיש דו”ח על התקופה שחייתי, ובכל דקה מחיי אהיה מוכן להתייצב בפני עצמי ולומר – כך וכך עשיתי..
.
מתגעגע
יוני



תודה לתמר מאור המלכה שעזרה לכין את הפעולה המהממת הזאת