אב ובנו הגיעו אל הרבי וביקשו ברכה לקראת בר-המצווה של הבן.הרבי ברך את הילד, וכשפנו ללכת – קרא להם לחזור. הוא פנה אל הבן ושאל אותו:"האם אתה אוהד ספורט?" "כן." "איזה"? "בייסבול." "איזו קבוצה?""הדוג'רס" (קבוצה שהיתה בניו-יורק בשנות החמישים). "היית פעם במשחק שלהם?" "כן. לפני כחודש אבא לקח אותי למשחק." "ואיך היה?""האמת, די מאכזב. כשעברו שני שליש מהמשחק, הקבוצה אותה אני אוהד היתה בהפסד של תשע נגד שתיים, פער גדול מדי. אז קמנו והלכנו.""תגיד לי, גם השחקנים עזבו"? "לא, בוודאי שלא.""מדוע"?"יש הבדל בין אוהד לשחקן. האוהד נמצא שם בשביל הנאתו, כשהוא רוצה לעזוב – הוא עוזב. אבל השחקן הוא חלק מהמשחק, הוא חייב להישאר עד הסוף, הוא תמיד צריך להשקיע את המקסימום ולקוות שאולי הוא בכל אופן יצליח לנצח."
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אפשר לקשר לנושא השנתי של בני עקיבא - 'קול קרא והלכתי',
שחקן לא עוזב, שחקן משקיע, שחקן מחפש איך להשתפר, איך להגדיל את האני הפנימי שלי ומחפש מה לעשות כל הזמן.
אוהד עוזב ולא מחפש לעשות ולגדול.
ולכתוב - תהיו שחקנים (: