חשיבות עניית "אמן"

פעולה שמתאימה יותר לשבטים גדולים (בגיל)

מהלך הפעולה:
1. פעילות: מוציאים 2 חניכים (עדיף חניכים זורמים ובעלי ביטחון עצמי) הצידה לשתי דקות (בזום- אומרים להם ללכת לחדר אחר ל2 דקות). אומרים לחניכים שכשהחניך הראשון חוזר ומתחיל לספר על עצמו כולם מתלהבים, מקשיבים לו יפה. וכשהוא מסיים כולם מוחאים חזק כפיים ומפרגנים לו. כשהחניך השני מגיע ומתחיל לספר על עצמו כל החניכים צריכים לא להקשיב, לפטפט בינם לבין עצמם. וכשהוא מסיים לדבר כולם אומרים משו כמו "יופי סוף סוף הוא סיים, היה ממש משעמם" וכו...
מזמינים את החניכים שיצאו לבוא ולספר על עצמם (כל אחד מהם בנפרד), והחניכים עושים כמו שאמרתם להם. (אצל הראשון מקשיבים ומפרגנים, אצל השני להפך).

2. סיפור: רופא בעל תשובה שעלה לארץ ישראל מארצות הברית ומשמש בבית חולים "מעייני הישועה", מספר כך מדוע חזר בתשובה:
פעם הגיע אליי חולה מסוכן מאוד, שכל מערכות הגוף שלו הפסיקו לעבוד כראוי ר"ל. חולה מסוכן שנותרו לו ממש מספר ימים לחיות. כשהתייעצתי עם כמה רופאים בכירים, החלטנו שרק עם ניתוח מסובך ומורכב אפשר להותירו בחיים עוד כששה חדשים. הניתוח המדובר יקר מאוד, וגם ממתינים לו יסורים גדולים עד למאוד. כשהצגנו את המצב לבני המשפחה והאפשריות העומדים לצידם, השיבו שהם מבקשים להפנות את השאלה לפני רבם, הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, ושהוא יכריע מה לעשות בנידון. כששמעתי את בקשתם החלטתי שאני בעצמי אלך לרבי משה זצ"ל, להציג את השאלה, בכדי שאוכל להסביר לו את כל הסברות סביב הנושא, וגם לשמוע ממקור ראשון את דעתו הקדושה. כשהגעתי לרבי משה זצ"ל והצגתי בפניו את השאלה – דמעות ירדו מעיניו. קרוב לעשרים דקות ישב ובכה. היות והחולה היה מתלמידיו וכבר לא שמע ממנו הרבה זמן, כעת כשנודע לו שהוא נמצא במצב כה קשה, בכה עד למאוד.
אחרי שהסברתי לו את כל הנושא וכל האפשריות העומדות לנו, ביקש ממני רבי משה זצ"ל שאמתין עד למחרת, עקב שהוא רוצה לחשוב ולהחליט ביישוב הדעת.
למחרת כשחזרתי אליו לשמוע את תשובתו אמר לי: לנתח! אתה תעשה מה שביכלתך להחזיקו בחיים כמה שאפשר, ואנחנו נעשה מה שמוטל עלינו להתפלל לרפואתו ונבקש בשבילו שנים ארוכות. כששאלתי אותו למה הכריע לנתח, הסביר את החלטתו ומקור אמונתו כי החולה יאריך ימים: חצי שנה הוא יזכה לענות "אמן" על כמה וכמה ברכות, מלאך יווצר מכל "אמן" שהוא יגיד, כל מלאך ומלאך מאלו האמנים יצטרפו לפמליא של מעלה, והם יעמדו להגן עליו לשמרו ולהמליץ עליו זכות.
מובן מאליו, שבתור יהודי-לא-דתי הופתעתי מאוד מהתשובה ומן האמונה והביטחון העז ברבי משה זצ"ל שהחולה יבריא בזכות אמירת "אמן". אל תשכחו שע"פ תורת הרפואה האפשריות שהיהודי יחיה יותר מ-6 חודשים היו אפסיים, ועם כל זאת הצדיק היה בטוח שהזכות הגדול של עניית "אמן" יעמוד לו ויתבטל גזירה הקשה למעלה מדרך הטבע.
סיפור זה השפיע מאוד עלי - מסיים בעל התשובה - והחלטתי להתקרב אל היהדות ולהכיר את ה"רופא כל בשר", עד שנהייתי ב"ה בעל תשובה גמור, והכל בכח מילה אחת ויחידה "אמן", שיש בה כמובן כוחות והשפעות גדולות מאוד.

3. משחק אמת ושקר: כל חניך בתורו אומר 2 משפטים על עצמו, אחד אמיתי ואחד שקרי. (למשל: טסתי בכדור פורח (שקר), אני אוהב מתמטיקה (אמת)). החניכים האחרים צריכים לנחש איזה מהמשפטים שהוא אמר הוא אמיתי, ואיזה שקר. אחרי שהם מגיעים להחלטה החניך אומר מה באמת..

4. הקלטה- סיפור: https://www.bneyemunim.co.il/download/%d7%90%d7%9e%d7%9f-%d7%aa%d7%a0%d7%90%d7%99-%d7%9c%d7%a7%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%9b%d7%94/

5. סרטון (לא חובה) "סיפור לשבת על עניית אמן" נמצא ביוטיוב.

6. דיון: מסבירים לחניכים בקצרה את הלכות עניית אמן, את מעלת עניית אמן.
אמן זה החותם של הברכה, חשוב הרבה יותר מהברכה עצמה, מקיים את הברכה.
משל למלך שבא לעיר אחת ושם שר העיר אמר על המלך שבחים רבים, וכולם שתקו. המלך בא לעיר אחרת ושם כולם אמרו יחי המלך!!!! באיזו עיר היה יותר כבוד למלך?? (החניכים עונים). שואלים את החניכים מהמשחק הראשון איך הם הרגישו כשהקשיבו/ לא הקשיבו להם.הלכות אמן בסיסיות: השומע אדם מישראל מברך – חייב לענות אחריו ‘אמן’ . ומי שעונה ‘אמן’ בכוונה, מעלתו גדולה. אמרו חכמים (שבת קיט, ב): “כל העונה ‘אמן’ בכל כחו – פותחים לו שערי גן עדן, שנאמר (ישעיהו כו, ב): פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים”. וביארו שם בגמרא, שהכוונה במילת ‘אמן’ – ‘אל מלך נאמן’, היינו שבעניית ‘אמן’ יש ביטוי של אמונה בה’. ומי שלמרות החושך וההסתר שבעולם הזה, שומר אמונים לה’ ועונה ‘אמן’ בכל כוחו, הרי שהוא דבק בה’ באמת, ופותחים לו שערי גן עדן.עיקר משמעות עניית ‘אמן’ ‘בכל כוחו’ – בכל כוח כוונתו. אולם יש חשיבות גם לענות בקול רם, שעל ידי כך כל כוחותיו שותפים בעניית ה’אמן’. ועוד, שהענייה בקול מעוררת את הכוונה, ומרבה קידוש השם בעולם. אבל לא יגביה העונה את קולו יותר מקולו של המברך (שו”ע קכד, יב). ואם הוא רוצה לעורר את השומעים לענות בקול, מותר לו להגביה את קולו יותר מקולו של המברך (מ”ב מז).אמרו חכמים (ברכות נג, ב): “גדול העונה ‘אמן’ יותר מן המברך”. ואמנם זה שאמר את הברכה זוכה לקבל שכר תחילה, שבזכותו היה אפשר לענות ‘אמן’. אבל מעלת העונה ‘אמן’ גבוהה ממעלת המברך, ולכן לבסוף שכרו גדול יותר. והטעם לכך, שהמברך אומר ברכה בדבר מסוים, ואילו העונה ‘אמן’ בכוונה, מתרומם מתוך כך אל כלל האמונה. (הדבר רמוז במילה ‘אמן’, שבגימטריא שלה יש שני שמות קדושים, הויה ואדנות, והם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, מחזור ויטרי קכו).בנוסף לאמונה הכללית שבאה לידי ביטוי בעניית ‘אמן’, יש בה משמעות מפורטת, שאמת הוא מה שאמר המברך. שאם שמע, למשל את ברכת “המוציא לחם מן הארץ”, יכוון בענייתו: אמת היא שה’ מוציא את הלחם מן הארץ. וכשיש בברכה גם בקשה, כמו בברכת ‘חונן הדעת’ שבעמידה, יכוון: אמת שה’ חונן הדעת, וגם: הלוואי שיחון אותנו בדעה (שו”ע קכד, ו, מ”ב כה).עניית ‘אמן’ מבטאת את היחס של האדם לאמונה בה’ יתברך, וכשהאמונה פגומה, היכולת שלנו לקלוט את החיים שה’ משפיע לנו נפגמת. וזהו שאמר בן עזאי: “כל העונה אמן יתומה – יהיו בניו יתומים, חטופה – יתחטפו ימיו, קטופה – יתקטפו ימיו. וכל המאריך ב’אמן’ – מאריכין לו ימיו ושנותיו” (ברכות מז, א).

7. מסר סופי. סיכום של הפעולה. אפשר לקבל קבלות של עניית אמן/ להתחיל מבצע אמנים/ להחליט על סעודת אמנים וכו'...