פורסם: 08/09/2014, 21:29שוב פעם זה קרה. עוד פעולה שאתה השקעת בשבילה שעות בזמן שהמד"ש שלך רק הסתכל מהצד.שוב פעם את הכנת צ'ופרים במשך ימים של עבודה והמד"שית שלך קצרה את התהילה כשחילקה אותם לחניכות. מה עושים כדי שתהיה חלוקת אחריות שווה?
בואו נתחיל בהגדרה של מד"ש. פירוש המילה מד"ש הוא "מדריך\כה שאיתי". המד"ש אינו סגן, עובד או עבד- הוא אדם שווה ערך לי שעובד יחד איתי למען אותה המטרה. אבל הוא לא עובד! תגידו, ואני אענה לכם: מנקודת המבט שלכם, הוא לא עובד.
5 סיבות למה המד"ש שלכם מתבטל:
· אתם שתלטנים. אני לא אומר את זה בתקיפה, אבל ייתכן מאוד שיש בכם צד של שתלטנות, מן רצון כזה ש'אני אעשה הכל'. זה לאו דווקא בא מכוונה רעה אלא כי תת המודע שלכם מחליט שהתוצאות יהיו טובות יותר אם אתם תעבדו לבד. יכול להיות שהמד"ש שלכם לא עושה כלום בגלל שאתם לא מאפשרים לו ולא מניחים לו לעשות כלום.
מה אפשר לעשות? שבו עם עצמכם ותסתכלו: האם אתם מבקשים מהמד"ש שלכם שיעשה דברים? מי יוזם את הדברים שעושים? האם אתם מעניקים למד"ש שלכם מרחב פעולה? נסו לרסן את עצמכם ולתת למד"ש שלכם יותר ויותר דברים לעשות. לרוב הוא ישמח להזדמנות.
· היא פסיבית. זה לא דבר רע, זה רק אומר שהיא פחות יוזמת ופחות חושבת על מה צריך לעשות. זה לא בא מכוונה רעה, ככה היא עובדת: היא מחכה לרשימת משימות אחרת היא לא תעשה שום דבר.
מה אפשר לעשות? לתת לה משימות. כמובן לא כאילו את מפקדת שלה אלא בסגנון של 'זה מה שאנחנו צריכים לעשות, את תהיי אחראית על זה ועל זה, טוב?'. לרוב, זה יפתור את בעיית הפסיביות.
· אתם לא שמים לב. נכון שהכנת צ'ופרים עד שלוש בבוקר, אבל אל תשכח שהמד"ש שלך התקשר לחניכים שלושים פעמים ביום כדי לשכנע אותם לבוא למחנה, הא? יכול מאוד להיות שהמד"ש שלך עושה המון דברים אבל אתה פשוט לא שם לב כי העבודה שלך נראית יותר גדולה (וזה תמיד ככה).
מה אפשר לעשות? לעבוד על העין הטובה שלך ולהתחיל לשים לב גם לעבודה שלו.
· היא באמת לא עושה כלום\ עושה הרבה פחות ממך: זה קורה. יכול להיות באמת שהמד"שית שלך עצלנית, או נרתעת מעבודה. יכול להיות שחלוקת האחריות ביניכן משובשת ורוב העול נפל עליך. זה לא כיף ולא נחמד אבל גם זה קורה לפעמים.
מה אפשר לעשות? לשבת ולדבר. שבי עם המד"שית שלך על כוס קפה, ספרי לה מה את מרגישה, שוחחו למה את מרגישה ככה ומה היא מרגישה, וצרו מתווה חדש לחלוקת האחריות ביניכן.
· הוא לא יכול - לפעמים המד"ש שלך פשוט לא יכול. זה אומנם מעצבן כשהוא כבול לישיבה ולכן פחות עוזר בארגונים טכניים, או שרק אתה יודע לצייר ולכן כל עבודת הצ'ופרים נופלת עליך, אבל באמת שהוא לא יכול!
מה אפשר לעשות? שוב, לשבת ולדבר. לנסות להעביר אליו כל אחריות שהוא כן מסוגל לבצע, ולהבין שהוא לא יכול ולכן לך תהיה מעט יותר עבודה. מה לעשות, החיים קשים.
באופן כללי אני אמליץ תמיד- לשבת ולדבר. דיבורים מאוד יעילים בפתירת בעיות, ככה אפשר להבין מה הצד השני חושב ומרגיש ולהגיע להסכמות הדדיות.
גם אתם- מדריכים שמרגישים פסיביים או מדריכות שהמד"שית שלהן לא נותנת להן מרחב פעולה- דברו עם המד"שים שלכם. הכל יסתדר אחרי זה.
אז איך נראית חלוקת אחריות שווה?
· פעולות בשבת: פעם אתה, פעם המד"ש שלך. הכי פשוט ומאוזן, נכון? אם מישהו לא נמצא השני מחליף אותו ואז הראשון 'חייב' לו פעולה. לחילופין, שניכם מכינים יחד את הפעולה; ראו בפעולת יום חול.
· פעולת יום חול: אם שתיכן נמצאות, חלקו ביניכן את העבודה- אם יש כמה מתודות אז חלק את מכינה וחלק המד"שית; את מקריאה את הסיפור והיא שומרת על השקט; את מכינה צ'ופרים והיא מחלקת אותם; כל דבר שנשמע לכן הגיוני.
· צ'ופרים: אם זה אפשרי אז לחלק ביניכם את העבודה זה רעיון טוב ומאוזן. אם לא, אז פעם אחד עושה צ'ופרים, ובפעם אחרת השני עושה.
· סמסים וטלפונים: ההמלצה שלי היא שמי שיש לה בלי הגבלה תשלח סמסים, אבל אם המצב הוא לא כזה, אז תחלקו ביניכן את החניכות או שפעם אחת את שולחת ופעם אחרת היא (אבל יותר נוח לחניכות\ להורים שלהן (אם הן קטנות) שמישהי אחת שולחת באופן קבוע; נסו לסדר את זה ביניכן). טלפונים: הכי טוב לחלק את החניכות ביניכן.
המון בהצלחה!!
*חלקים מהמאמר נכתבו בלשון זכר וחלקים בלשון נקבה אך המאמר כולו פונה לגברים ונשים כאחד
יסודות ההדרכה י"ג:
forum25-post-2087#p1417
בואו נתחיל בהגדרה של מד"ש. פירוש המילה מד"ש הוא "מדריך\כה שאיתי". המד"ש אינו סגן, עובד או עבד- הוא אדם שווה ערך לי שעובד יחד איתי למען אותה המטרה. אבל הוא לא עובד! תגידו, ואני אענה לכם: מנקודת המבט שלכם, הוא לא עובד.
5 סיבות למה המד"ש שלכם מתבטל:
· אתם שתלטנים. אני לא אומר את זה בתקיפה, אבל ייתכן מאוד שיש בכם צד של שתלטנות, מן רצון כזה ש'אני אעשה הכל'. זה לאו דווקא בא מכוונה רעה אלא כי תת המודע שלכם מחליט שהתוצאות יהיו טובות יותר אם אתם תעבדו לבד. יכול להיות שהמד"ש שלכם לא עושה כלום בגלל שאתם לא מאפשרים לו ולא מניחים לו לעשות כלום.
מה אפשר לעשות? שבו עם עצמכם ותסתכלו: האם אתם מבקשים מהמד"ש שלכם שיעשה דברים? מי יוזם את הדברים שעושים? האם אתם מעניקים למד"ש שלכם מרחב פעולה? נסו לרסן את עצמכם ולתת למד"ש שלכם יותר ויותר דברים לעשות. לרוב הוא ישמח להזדמנות.
· היא פסיבית. זה לא דבר רע, זה רק אומר שהיא פחות יוזמת ופחות חושבת על מה צריך לעשות. זה לא בא מכוונה רעה, ככה היא עובדת: היא מחכה לרשימת משימות אחרת היא לא תעשה שום דבר.
מה אפשר לעשות? לתת לה משימות. כמובן לא כאילו את מפקדת שלה אלא בסגנון של 'זה מה שאנחנו צריכים לעשות, את תהיי אחראית על זה ועל זה, טוב?'. לרוב, זה יפתור את בעיית הפסיביות.
· אתם לא שמים לב. נכון שהכנת צ'ופרים עד שלוש בבוקר, אבל אל תשכח שהמד"ש שלך התקשר לחניכים שלושים פעמים ביום כדי לשכנע אותם לבוא למחנה, הא? יכול מאוד להיות שהמד"ש שלך עושה המון דברים אבל אתה פשוט לא שם לב כי העבודה שלך נראית יותר גדולה (וזה תמיד ככה).
מה אפשר לעשות? לעבוד על העין הטובה שלך ולהתחיל לשים לב גם לעבודה שלו.
· היא באמת לא עושה כלום\ עושה הרבה פחות ממך: זה קורה. יכול להיות באמת שהמד"שית שלך עצלנית, או נרתעת מעבודה. יכול להיות שחלוקת האחריות ביניכן משובשת ורוב העול נפל עליך. זה לא כיף ולא נחמד אבל גם זה קורה לפעמים.
מה אפשר לעשות? לשבת ולדבר. שבי עם המד"שית שלך על כוס קפה, ספרי לה מה את מרגישה, שוחחו למה את מרגישה ככה ומה היא מרגישה, וצרו מתווה חדש לחלוקת האחריות ביניכן.
· הוא לא יכול - לפעמים המד"ש שלך פשוט לא יכול. זה אומנם מעצבן כשהוא כבול לישיבה ולכן פחות עוזר בארגונים טכניים, או שרק אתה יודע לצייר ולכן כל עבודת הצ'ופרים נופלת עליך, אבל באמת שהוא לא יכול!
מה אפשר לעשות? שוב, לשבת ולדבר. לנסות להעביר אליו כל אחריות שהוא כן מסוגל לבצע, ולהבין שהוא לא יכול ולכן לך תהיה מעט יותר עבודה. מה לעשות, החיים קשים.
באופן כללי אני אמליץ תמיד- לשבת ולדבר. דיבורים מאוד יעילים בפתירת בעיות, ככה אפשר להבין מה הצד השני חושב ומרגיש ולהגיע להסכמות הדדיות.
גם אתם- מדריכים שמרגישים פסיביים או מדריכות שהמד"שית שלהן לא נותנת להן מרחב פעולה- דברו עם המד"שים שלכם. הכל יסתדר אחרי זה.
אז איך נראית חלוקת אחריות שווה?
· פעולות בשבת: פעם אתה, פעם המד"ש שלך. הכי פשוט ומאוזן, נכון? אם מישהו לא נמצא השני מחליף אותו ואז הראשון 'חייב' לו פעולה. לחילופין, שניכם מכינים יחד את הפעולה; ראו בפעולת יום חול.
· פעולת יום חול: אם שתיכן נמצאות, חלקו ביניכן את העבודה- אם יש כמה מתודות אז חלק את מכינה וחלק המד"שית; את מקריאה את הסיפור והיא שומרת על השקט; את מכינה צ'ופרים והיא מחלקת אותם; כל דבר שנשמע לכן הגיוני.
· צ'ופרים: אם זה אפשרי אז לחלק ביניכם את העבודה זה רעיון טוב ומאוזן. אם לא, אז פעם אחד עושה צ'ופרים, ובפעם אחרת השני עושה.
· סמסים וטלפונים: ההמלצה שלי היא שמי שיש לה בלי הגבלה תשלח סמסים, אבל אם המצב הוא לא כזה, אז תחלקו ביניכן את החניכות או שפעם אחת את שולחת ופעם אחרת היא (אבל יותר נוח לחניכות\ להורים שלהן (אם הן קטנות) שמישהי אחת שולחת באופן קבוע; נסו לסדר את זה ביניכן). טלפונים: הכי טוב לחלק את החניכות ביניכן.
המון בהצלחה!!
*חלקים מהמאמר נכתבו בלשון זכר וחלקים בלשון נקבה אך המאמר כולו פונה לגברים ונשים כאחד
יסודות ההדרכה י"ג:
forum25-post-2087#p1417