פורסם: 24/12/2020, 23:49*הקטע והתגובות קרו באמת ולקוחים מאתר ווינט*
הקטע הבא הוא קטע מעורר דיון, שבא להמחיש את הדעה השלילית על בני אדם עם צרכים מיוחדים בצורה מוקצנת.אחרי הקטע יש 4 תגובות, חלקם בעד הכותבת וחלקם נגד.לאחר כל הקראת דעה אפשר לשאול את החניכים, מה הם חושבים, איך הם מרגישים וכו'.
קטע:
אני כותבת את הכתבה הבאה בחשש רב, אני יודעת שיהיו רבים שירימו גבה ואף יתקפו אותי אך ברצוני להיות כנה.
אחרי הרבה זמן שלא יצאתי לבלות עם בעלי וילדיי, יצאנו לפני שלושה ימים (יום חמישי) ללונה-פארק, שילמנו בין 60 ל-80 שקל לכל אחד מבני המשפחה, וכן ארוחת צהריים שבמקום נמכרת במחיר יקר מאוד.
אתם וודאי מצפים, כמוני, שבילוי במחיר כזה יהיה בילוי מושלם! אך התשובה היא לא.
במקרה באותו היום שאנחנו הגענו ללונה-פארק הגיעה קבוצה של אוטיסטים מבית ספר כל שהוא. הקבוצה מנתה למעלה מ40 תלמידים, רובם על כסאות גלגלים, כולם שונים בצורה כזו או אחרת.שלושת ילדיי נצמדו אליי ולבעלי ולא נהנו מיום חופשי בשמש, לכל מתקן הם רצו שנבוא איתם ונעלה איתם.
אני בעצמי פחדתי ללכת לבד. התלמידים האוטיסטים לעומתם עברו בחופשיות בין המתקנים, כאשר התלמידים עם כסאות הגלגלים עיכבו את התורים זמן רב כי העלייה על המתקנים, ולחלק מהם הקשירה של הכסאות ערכה זמן רב. כמו כן בזמן שעמדנו בתורים התלמידים ניסו לפתוח איתנו בשיחות מוזרות, חלקם הזילו ריר וחלקם ניסו לגעת בנו.
חזרנו אחרי לא הרבה זמן הביתה והרגשנו שהיינו בבריחה מתמדת מאותם תלמידים במהלך כל היום.
חשוב לי שתבינו שאין לי דבר נגד האנשים הללו, ואני תומכת אפילו בהקלות במיסים שנותנים להם וכדומה!
אבל צריך להבין שהם לא מתאימים לכל המקומות שמיועדים לאנשים “רגילים”, צריך להכיר בעובדה שנער שנוזל לו ריר מהפה עלול להגעיל את 90% מהאנשים שנמצאים לידו ולא לייפות את העובדות האלה באמירות יפות של “צריך לקבל את כולם…”
כי אפשר לקבל אותם ע”י בניית לונה-פארק לנכים. או לפחות, הייתי מצפה ממנהלי הלונה-פארק להודיע לנו כשהתקשרנו לרכוש את הכרטיסים שעומדת להגיע קבוצה של תלמידים מבית הספר לאוטיסטים ואז הבחירה כבר תהיה בידינו.
התגובות:
1. אולי נקים לונה פארקים מיוחדים לאנשים כמוך! איך את מעיזה להגיד ולחשוב כאלה דברים? הם אנשים בדיוק כמוך! ובטח שלא בחרו ולא נהנים מך שנוזל להם ריר מהפה- אבל את בוחרת בבעיה של עצמך. צריך לונה פארקים נפרדים לאנשים סנובים.
2. לא נעים אבל אמיתי. זה עצוב אבל סופ-סוף מישהי כנה ואמיתית. זה דוחה, זכותנו לבלות ולהנות מזה שאנחנו נורמאלים.
3. הבעיה היא לא הלונה פארק! הבעיה של האוטיסטים מתחילה הרבה לפני הלונה0פארקים ומקומות הבילוי. נותנים להם יותר מידי מקום בחברה הרגילה.. צריכות להיות מסגרות מאוד מטופחות בשבילם, אבל רק בשבילם. ההכנסה שלהם לבתי ספר רגילים ולמקומות עבודה מחלישה את החברה שלנו, מורידה את רמת הלימודים ואת המשכורת השנתית הממוצעת.
4. אלונה, האם תקשרת פעם עם ילד אוטיסט? קוראים לי דנה ויש לי ילד אוטיסט ב- 60% בכיתה ד'. האם אחד הילדים שלך קרוב לגילו? את יכולה לדמין את הילד שלך הולך למסגרות נפרדות בגלל שמשהו בו לא נראה כמו שאר החברה? אני חושבת ששכחת פרק חשוב, מאחורי כל ילד עם ריר, מאחורי כל ילד בכיסא גלגלים מסתתר ילד, נער, מבוגר, לא משנה מה- מסתתר בנאדם. עם אהבות ואכזבות ואמונות ושמחה ועצב. ועומדת אמא, כמוני, שחיכתה לו 9 חודשים וילדה אותו. ומשפחה שטיפלה בו ועשתה את כל המאמצים כדי שהוא ישתלב כמה שיותר! ואת יודעת למה נאבקנו כ"כ הרבה? היה לנו הרבה יותר קל לשים אותו בכיתה של אוטיסטים ולקחת אותו למקומות שלא מסתכלים עלי בנו במבט מרחם או מאוים. אבל נאבקנו כי הילד הזה צריך ביטחון! הוא צריך להתקדם, הוא צריך ללמוד, להרגיש את כל הדברים שילדייך מרגישים. כי הוא בדיוק כמוהם. רק שלו יש קושי נוסף להתמודד איתו. הוא, ולא אני. הוא, ולא את. ותפקידנו הוא לעזור לו כמה שיותר. אני מסכימה איתך שזה נורא דוחה ושאם לא מכירים את זה לא אוהבים את זה פתאום, משום מקום. ...ולכן אני לא חושבת שאת סנובית או רעה ואני מבינה אותך. אבל רק רציתי להזכיר לך גם את הצד הזה, את הצד של האמא של אותם "חייזרים" שאת מציגה בכתבה שלך.
הקטע הבא הוא קטע מעורר דיון, שבא להמחיש את הדעה השלילית על בני אדם עם צרכים מיוחדים בצורה מוקצנת.אחרי הקטע יש 4 תגובות, חלקם בעד הכותבת וחלקם נגד.לאחר כל הקראת דעה אפשר לשאול את החניכים, מה הם חושבים, איך הם מרגישים וכו'.
קטע:
אני כותבת את הכתבה הבאה בחשש רב, אני יודעת שיהיו רבים שירימו גבה ואף יתקפו אותי אך ברצוני להיות כנה.
אחרי הרבה זמן שלא יצאתי לבלות עם בעלי וילדיי, יצאנו לפני שלושה ימים (יום חמישי) ללונה-פארק, שילמנו בין 60 ל-80 שקל לכל אחד מבני המשפחה, וכן ארוחת צהריים שבמקום נמכרת במחיר יקר מאוד.
אתם וודאי מצפים, כמוני, שבילוי במחיר כזה יהיה בילוי מושלם! אך התשובה היא לא.
במקרה באותו היום שאנחנו הגענו ללונה-פארק הגיעה קבוצה של אוטיסטים מבית ספר כל שהוא. הקבוצה מנתה למעלה מ40 תלמידים, רובם על כסאות גלגלים, כולם שונים בצורה כזו או אחרת.שלושת ילדיי נצמדו אליי ולבעלי ולא נהנו מיום חופשי בשמש, לכל מתקן הם רצו שנבוא איתם ונעלה איתם.
אני בעצמי פחדתי ללכת לבד. התלמידים האוטיסטים לעומתם עברו בחופשיות בין המתקנים, כאשר התלמידים עם כסאות הגלגלים עיכבו את התורים זמן רב כי העלייה על המתקנים, ולחלק מהם הקשירה של הכסאות ערכה זמן רב. כמו כן בזמן שעמדנו בתורים התלמידים ניסו לפתוח איתנו בשיחות מוזרות, חלקם הזילו ריר וחלקם ניסו לגעת בנו.
חזרנו אחרי לא הרבה זמן הביתה והרגשנו שהיינו בבריחה מתמדת מאותם תלמידים במהלך כל היום.
חשוב לי שתבינו שאין לי דבר נגד האנשים הללו, ואני תומכת אפילו בהקלות במיסים שנותנים להם וכדומה!
אבל צריך להבין שהם לא מתאימים לכל המקומות שמיועדים לאנשים “רגילים”, צריך להכיר בעובדה שנער שנוזל לו ריר מהפה עלול להגעיל את 90% מהאנשים שנמצאים לידו ולא לייפות את העובדות האלה באמירות יפות של “צריך לקבל את כולם…”
כי אפשר לקבל אותם ע”י בניית לונה-פארק לנכים. או לפחות, הייתי מצפה ממנהלי הלונה-פארק להודיע לנו כשהתקשרנו לרכוש את הכרטיסים שעומדת להגיע קבוצה של תלמידים מבית הספר לאוטיסטים ואז הבחירה כבר תהיה בידינו.
התגובות:
1. אולי נקים לונה פארקים מיוחדים לאנשים כמוך! איך את מעיזה להגיד ולחשוב כאלה דברים? הם אנשים בדיוק כמוך! ובטח שלא בחרו ולא נהנים מך שנוזל להם ריר מהפה- אבל את בוחרת בבעיה של עצמך. צריך לונה פארקים נפרדים לאנשים סנובים.
2. לא נעים אבל אמיתי. זה עצוב אבל סופ-סוף מישהי כנה ואמיתית. זה דוחה, זכותנו לבלות ולהנות מזה שאנחנו נורמאלים.
3. הבעיה היא לא הלונה פארק! הבעיה של האוטיסטים מתחילה הרבה לפני הלונה0פארקים ומקומות הבילוי. נותנים להם יותר מידי מקום בחברה הרגילה.. צריכות להיות מסגרות מאוד מטופחות בשבילם, אבל רק בשבילם. ההכנסה שלהם לבתי ספר רגילים ולמקומות עבודה מחלישה את החברה שלנו, מורידה את רמת הלימודים ואת המשכורת השנתית הממוצעת.
4. אלונה, האם תקשרת פעם עם ילד אוטיסט? קוראים לי דנה ויש לי ילד אוטיסט ב- 60% בכיתה ד'. האם אחד הילדים שלך קרוב לגילו? את יכולה לדמין את הילד שלך הולך למסגרות נפרדות בגלל שמשהו בו לא נראה כמו שאר החברה? אני חושבת ששכחת פרק חשוב, מאחורי כל ילד עם ריר, מאחורי כל ילד בכיסא גלגלים מסתתר ילד, נער, מבוגר, לא משנה מה- מסתתר בנאדם. עם אהבות ואכזבות ואמונות ושמחה ועצב. ועומדת אמא, כמוני, שחיכתה לו 9 חודשים וילדה אותו. ומשפחה שטיפלה בו ועשתה את כל המאמצים כדי שהוא ישתלב כמה שיותר! ואת יודעת למה נאבקנו כ"כ הרבה? היה לנו הרבה יותר קל לשים אותו בכיתה של אוטיסטים ולקחת אותו למקומות שלא מסתכלים עלי בנו במבט מרחם או מאוים. אבל נאבקנו כי הילד הזה צריך ביטחון! הוא צריך להתקדם, הוא צריך ללמוד, להרגיש את כל הדברים שילדייך מרגישים. כי הוא בדיוק כמוהם. רק שלו יש קושי נוסף להתמודד איתו. הוא, ולא אני. הוא, ולא את. ותפקידנו הוא לעזור לו כמה שיותר. אני מסכימה איתך שזה נורא דוחה ושאם לא מכירים את זה לא אוהבים את זה פתאום, משום מקום. ...ולכן אני לא חושבת שאת סנובית או רעה ואני מבינה אותך. אבל רק רציתי להזכיר לך גם את הצד הזה, את הצד של האמא של אותם "חייזרים" שאת מציגה בכתבה שלך.