ברוכים הבאים למאמר הראשון בסדרת 'יסודות ההדרכה', סדרה שמסקרת נושאים מרכזיים בהדרכה, ותסייע לכם להפוך למדריכים טובים יותר!

היום נדבר על כלי הדרכה מאוד בסיסי למדריך, והוא היכולת לעמוד מול קבוצה, לדבר בצורה הנכונה ולסחוף אחריו את החניכים. הכלי הזה מגולם בראשי התיבות ת"ן קטימבא"ה- ואנחנו נפרט.
 
תנועה
דברים נעים הם דברים מעניינים. אם אתם עומדים במקום, לחניכים לא יהיה מעניין להסתכל עליכם- יותר מעניין לראות את הציור שעל הקיר, את הילד השני מתעצבן כשצובטים אותו או את הדשא בחוץ. אתם חייבים לזוז כל הזמן. זה גם גורם לחניכים להרגיש שאתם מרגישים בנוח. אם תעמדו כמו עמוד זה ייראה לא טוב. בסופו של דבר, מדריך סטטי הוא מדריך שלא מקשיבים לו, מדריך שזז הוא מדריך שהעין נתפסת עליו והחניכים יאזינו לדבריו.
שימו לב ש... 

• אתם לא זזים יותר מדי, זה משגע את העין. אל תלכו מצד אחד של החדר לצד השני. נועו מעט במקום, לכו בקו מול החניכים, תתקרבו קצת ותתרחקו קצת.
• אתם לא ’מתנדנדים‘ מצד לצד במקום- זה נראה כאילו אתם לחוצים וזה לא מה שאתם רוצים שהחניכים יראו.

מעבר לכך שתנועה ממקדת בכם את המבט, היא גם טובה בשביל...

• להשתיק חניכים מפריעים. פשוט תתקרבו אליהם, או תעצרו רגע ותסתכלו עליהם.
• להדגים דברים- אם אתם מדברים ותוך כדי עושים תנועות עם הראש, רוקעים ברגליים או הולכים לאט יותר זה מראה המון.

ניסוח
המילים שאתם משתמשים בהן חשובות מאוד; הן קובעות אם החניכים יקשיבו לכם ואם הם יבינו מה אתם רוצים לומר להם. חשוב לחשוב מראש מה רוצים לומר והאם זה תואם את הקבוצה ואת האווירה (אין צורך לכתוב נאום מראש, אבל כמה דקות של מחשבה על מה עומד להיאמר ישפרו את הדברים מאוד).

• אל תדברו בשפה זולה על דברים רציניים (שפה סלנגית היא לדיבורים חבריים, לא לאמירות רציניות, וברור ששפה מלוכלכת היא לגמרי מחוץ לתחום).
• אם אתם לא רוצים ציניות או בדיחות כרגע, אל תגידו אותן בעצמכם.
• אל תשמשו בשפה גבוהה מדי. אם החניכים שלכם בני 8, לא בטוח שהם יודעים מה זה מועקה. הרבה חניכים יעדיפו שפה יומיומית, יהיה להם יותר קל להתחבר לזה.
• אם הנושא דורש את זה, דברו במלוא הפאתוס והעוצמה, במילים מרשימות ומתלהבות.
• אם אתם מקריאים קטע שעשוי להיות טיפה קשה או במילים גבוהות, חזרו אחריו בניסוח שלכם וגשרו בינו לבין החניכים.

קול
עשרים חניכים צעקניים ומדריך שמאבד את הקול שלו מולם. לא מחזה נחמד, נכון? חשוב לדעת איך להשתמש בקולל שלכם כך שהוא יעיל ומשפיע.
הדגשים לגבי עוצמת הקול:

• לא לצעוק. אין סיבה. אלא אם כן זה מתאים למתודה. צעקות גורמות לך להצטרד ולא גורמות לכך שהחניכים יקשיבו לך. במקום זה, דברו בקול בינוני ותאמרו דברים חשובים, ככה החניכים יהיו בשקט כדי לשמוע מה אתם אומרים (אם מה שאתם אומרים לא מעניין אותם, זה לא יעזור; אבל זה כבר לא קשור לקול. אם הם לא מתעניינים גם צעקות לא יעזרו).
• מצד שני, אל תדברו חלש מדי. הם לא ישמעו אתכם. (ובינינו, שקט מוחלט לא תמיד אפשר ולא תמיד נרצה ליצור).

מעבר לעוצמת הקול, שימו לב גם ש...

• אתם לא מגמגמים. זה מוציא את החניכים מריכוז. תדעו מה אתם רוצים להגיד, אל תאמרו ”ולכן, אה, צריך לדעת ש... זאת אומרת...“ חשבו מראש מה אתם עומדים לומר.
• אתם מדברים בבטחון עצמי. אם אתם מדברים בקול בוטח, אתם משדרים בטחון והחניכים יותר ירצו להקשיב לכם.
• אתם מדברים בקצב הנכון. לא מהר מדי, לא לאט מדי.
• אתם מדברים ברור. החניכים צריכים להבין אתכם, אחרת אתם מבזבזים את הזמן.

טון
אף אחד לא רוצה לשבת ולהקשיב למדריך שנשמע כמו שיעור היסטוריה. אתם צריכים לדבר כך שיישמע מעניין להקשיב לכם.

• דברו בהתלהבות. אם אתם מתלהבים, גם החניכים מתלהבים.
• אל תדברו במונוטוניות. זה משעמם. תשנו את הטון, תעלו ותרדו, תכניסו רגש למילים שלכם. דברו באיטיות על דברים עצובים, בחדות על דברים חשובים ובמהירות על פרטים משעממים.

ידיים
בהמשך לתנועה- וכמו שנאמר, ”יהודי טוב מדבר עם הידיים“- הידיים הן אחד הכלים החשובים שלך כאשר אתה מדבר. שים לב שגם כשאתה מדבר בטלפון, לרוב אתה מזיז את הידיים.
מה לא לעשות עם הידיים?

• לא להשאיר אותן צמודות לגוף או משולבות. זה גורם מידית למה שאתה אומר להישמע משעמם יותר, וגם זה נראה כאילו אתה מרחיק את עצמך מהחניכים.
• לא לקרב את הידיים לחניכים. אתה באמצע לדבר, הידיים שלך לא צריכות להגיע לפנים של חניך. זה מסיח את דעתו. אתה צריך להיות מרוחק מעט מהחניכים וגם הידיים שלך צריכות להיות שם (אלא אם כן אתה מספר צ‘יזבאט).
• לא לשחק עם השיער, עם הזקן, עם עפרון, עם השרוך של החולצה, לא לשים ידיים בכיסים; זה נותן תחושה של הססנות וחוסר בטחון.

אז מה כן לעשות עם הידיים?

• להזיז אותן בהתאם למתודה: במהירות, באיטיות, בכעס או ברוגע.
• להדגים דברים: גודל, יחס, גובה, מצב רוח.
• להדגיש דברים: רגש, שלילה, חיוב.
• באופן כללי, ליצור תחושה של חיות, של תנועה, של עניין.

מבט
אם תסתכלו על התקרה, אז כשתורידו את העיניים תגלו שכל החניכים נעלמו משום מה. אם תתמקדו רק באחד מהם, השאר ירגישו לא רצויים. וכמובן שאם תפנו אליהם את הגב... אז מה כן לעשות? לשים לב שאתם מזיזים את המבט מדי פעם. לא להתקע על מישהו. אל תזיזו כל הזמן את העיניים תוך כדי שאתם מדברים, אבל שימו לב כל כמה זמן שאתם מעבירים את המבט אל חלק אחר בקבוצה. שימו לב שאתם תופסים את כל המעגל, תסתובבו אם צריך. אתם מדברים אל או על מישהו? נעצו בו מבט.
חשוב לשמור על קשר עין עם חניכים, כי זה גורם להם להרגיש שאתם נמצאים איתם, שאתם מדברים אליהם, שאתם שמים לב אליהם, ושאתם לא איזה מרצה שנותן נאום אלא מדריך שאומר דברים שקשורים ומעוררים את כל הקבוצה.
כמובן, לא לחבוש כובע או משקפי שמש שמפריעים לחניכים לראות את העיניים שלכם. 
מבטים טובים גם בשביל...

• להשתיק חניכים. אם אתם נועצים בחניך מבט מתרה, הוא יחוש לא בנוח להמשיך להפריע.
• להפנות את תשומת לב החניכים. אם אתם רוצים שהם יסתכלו על הדלת, תסתכלו עליה. זה עובד גם הפוך- אם אתם לא רוצים שהם יסתכלו על החלון, אל תסתכלו עליו.

אם אתם צריכים להקריא משהו, שימו לב לא לדבר עם הפרצוף בתוך הדף. תרימו את המבט, דברו אל הקבוצה ותציצו בדף רק בעת הצורך.

בטחון
אל תדברו על דברים שאתם לא מאמינים בהם. החניכים ישימו לב. אל תדברו על דברים שאתם לא מכירים או לא יודעים; אל תשקרו לחניכים; אל תהיו לחוצים. חניכים מרגישים מיד אם מי שמולם חסר ביטחון עצמי והם ששים לנצל זאת לטובתם ולרעת המדריך. אל תתנו להם את זה.
תהיו מוכנים מראש. אם תדעו בדיוק מה המהלך שלכם ולאן אתם רוצים להגיע, תוכלו לדבר בצורה ברורה יותר, בטוחה יותר ונינוחה יותר.
בנוסף, תפגינו התלהבות והתעניינות במה שאתם מעבירים. אם נשמע כאילו אתם משתעממים מהפעולה, מי יקשיב לכם? דברו בהתלהבות, דברו בדרמטיות, תהיו 'בתוך' מה שאתם מעבירים.

אווירה
חשוב לדעת להתאים את האווירה אל הפעולה. אין דומה אווירה של לימוד לאווירה של ערב שוקולד, אווירה של פעולה על יום הזכרון לאווירה של פעולת פתיחת קיץ ועוד. במה זה מתבטא? זה מתבטא בדברים שאתם מדברים עליהם (בדיחות, סיפורים, טון דיבור וכו'), בדברים שאתם מאפשרים (בערב שוקולד יותר נאפשר פטפוטים אבל בלימוד נעצור אותם; בפעולה על יום הזכרון נשתדל לשמור על רצינות ולא לתת לחניכים לגלוש לבדיחות ולציניות).

הופעה
הצורה שבה אתם עומדים מול החניכים חשובה. זה נוגע גם באיפה אתם עומדים ואיך החניכים מסודרים (ודיברנו על זה כאן), אבל זה מעבר לזה.
איך אתם נראים? האם אתם נראים כאילו כיף לכם להיות שם, או כאילו אתם עוד שנייה נרדמים? גם אם הרגע הגעתם מנסיעה, או קמתם משנ"ץ, או שאתם באמצע ללמוד למבחן במתמטיקה- החניכים לא צריכים לראות את זה; תשטפו פנים לפני שאתם באים ותבואו רעננים ומחוייכים. איך אתם לבושים? האם הלבוש שלכם מתאים לסניף ולאווירה שאתם צריכים לייצג? אל תלבשו בגדים לא מכבדים בשבת או ביום הזכרון; אל תגיעו עם גופייה לפעולה בסניף (זה משדר חוסר רצינות); תיראו מכובדים למה שאתם מייצגים- וכן, זה אומר שאתם צריכים ללבוש חולצתונעה. חולצתנועה זה כמו מדים, זה נותן לכם סמכותיות וייצוגיות שחשוב שיהיו לכם.זהו להפעם, שיהיה לכם המון בהצלחה!
יסודות ההדרכה ב'- מתודיקה: 
http://פעולה.net/forum25-post-368