תרום
צור קשר
בית חלומותיי
זהו סיפור על אריה ורעייתו צילה
אריה מאז ומתמיד חלם וציפה לבניין בית המקדש. בברכת המזון כאשר אמר: "ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו", התכוון לכל מילה.
מידי שבוע השתדל אריה להגיע לכותל להתפלל ולקוות.
ערב אחד כאשר הוא ואשתו צילה ישבו ואכלו יחדיו את ארוחת הערב, הם דיברו על ירושלים ובית המקדש ושאלו את עצמם מספר שאלות:
*מדוע הקב"ה לא בונה את בית המקדש?
*למה הקב"ה מחכה?
*מה אנו יכולים לעשות כדי לקרב את בניין בית המקדש?
לאחר שדנו בנושא וסיימו את ארוחת הערב, הלך אריה לישון כאשר הוא טרוד במחשבות והרהורים על השיחה. בעודו ישן חלם אריה את החלום הבא:
אריה מגיע לכותל בשעות הבוקר המוקדמות. לפתע הוא שומע קולות רעמים והוא לא מבין את פשר העניין- הרי אלו ימי הקיץ החמים!
לפתע הוא רואה ניצוצות, עשן מתפזר השמיים משנים את צבעם. אריה נבהל לרגע וחושב על הגרוע מכל. לאחר מחשבה קצרה אריה מחליט לתפוס פינה רחוקה יחסית ולצפות על המתרחש.
לפתע הוא ראה שמתוך השמיים, העשן והניצוצות יורד לו בניין שלם- אין ספק שזהו בית המקדש בכבודו ובעצמו.
ביהמ"ק יורד לו אט אט ותופס לו מקום של כבוד.
לפני שהספיק אריה לעכל את המתרחש שמע קול סירנות וראה המוני שוטרים רצים מרחיקים את האנשים וסוגרים את המקום. אחרי השוטרים רצים המון כתבים, צלמים ואנשי תקשורת ומתחילים לתעד את האירוע. השוטרים מבקשים מאנשי התקשורת להתרחק אך הם בשלהם. אנשים סקרנים שנכחו במקום שבלבם פעמה התרגשות גם ניסו להתקרב ולחזות במתרחש ממש בעצמם.
נשיא המדינה, ראש הממשלה , שרים וחברי כנסת הגיעו למקום במהירות והכתבים עטו עליהם וראיינו אותם מה אחר זה. הרבנים הראשיים הגיעו למקום וכמובן החלו מיד בהערכות לעבודת הקודש, ראשית הכריזו הרבנים בכל ערוצי הרדיו והטלוויזיה כי כל מי ששם משפחתו כהן, כהנא, כץ, לוי או כל שם משפחה אחר וידוע לו שהוא כהן מתבקש להגיע מיד לחצר בית המקדש.
כל מי שחשב שהבעיות הגיעו אל סופן, טעה! ברגעים אלו ממש התעוררו מרגע לרגע עוד ועוד בעיות נוספות :
*מי יהיה הכהן הגדול?
*מאיזו עדה?
*ספרדי או אשכנזי?
החלק האשכנזי בטוח כי הכהן צריך להיות אשכנזי ולעומת זאת החלק הספרדי נחוש בדעתו שהכהן יהיה ספרדי
מספר אנשים בעלי משק חי וחברי קיבוצים באו לנדב קורבנות ושוב התעורר ויכוח:
*מי יקריב את הקורבן הראשון?
*האם צריך להקריב קורבנות?
בינתיים בכנסת נערכו ויכוחים:
*מי יהיו הנציגים שיישאו דברים בטקס הפתיחה של ביהמ"ק?
בסביבת הכותל, החל בלגאן אנשים נדחפו וצעקו מכיוון שלא מצאו מקום להחנות את רכבם.
בכניסה לכותל החלו אנשים לצעוק על השומרים- מדוע הם עורכים בדיקות ביטחוניות קפדניות וניסו להיכנס ללא שום בדיקה.
אריה מביט לכל הכיוונים ולא מצליח לעקוב אחרי כל ההתרחשויות עקב הבלגאן וההמולה.
לפתע השתרר שקט פתאומי, הבית עלה לאיטו לכוון השמיים העשן בעקבותיו ובית המקדש נבלע ברקיע הכחול.
אריה התעורר בבהלה ומיד העיר את צילה אשתו וסיפר על חלומו המוזר.
ואז לפתע אורו עיניה של צילה. צילה שאלה את אריה בהתלהבות: אתה חושב מה שאני חושבת!?
החלום הוא ממש תשובה לכל השאלות שהעלנו אתמול בערב.
הקב"ה לא בונה את בית המקדש כי אנחנו-עם-ישראל עדיין לא מוכנים.
עדיין לא תיקנו את החטא של שנאת חינם עדיין לא הגענו לרמה מספקת של אחדות. קדימה אריה, קראה צילה לעבר בעלה אריה, בא ננסה אנחנו לאחד את הסביבה הקרובה אלינו בבית, בעבודה, בשכונה, בבית הכנסת וכך בעם כולו.
ושניהם יצאו יחד לכיוון בית השכנים שאיתם רבו לפני ימים מספר- דיברו, שתו קפה וליבנו את הדברים. וכך המשיכו את חייהם בחשיבה שונה ובמעשים מאחדים כמה שיותר.
(תודה לאוריה חדד)
