מטרת הפעולה- לגעת בנקודת השמחה, להבין שזה ממש חשוב לשמוח.

שלב א':
 כל אחד צריך להגיד בתורו משהו שמח שקרה לו השבוע (ייקח לחניכים קצת זמן לחשוב...).
מסקנה: אנחנו מנסים למצוא דברים גדולים שישמחו אותנו אבל יש המון דברים קטנים ומשמחים כל הזמן, וצריך למצוא את הנקודות שמחה
הקטנות ולהפוך אותן למשמעותיות.

שלב ב:
 משחקים מרוץ שליחים. בהתחלה משחקים כרגיל. אח"כ לקבוצה אחת אומרים להמשיך להתחרות רק עם רגל אחת.
סיכום: העצב לפעמים מעיק על הנשמה ומפריע לה להתקדם הלאה, אבל צריך לגבור על המכשול ולהתקדם.

שלב ג'(רשות):
 אומרים לחניכים לבנות פירמידה, ומבקשים מחניך מאמצע הפירמידה לצאת .כמובן שאי-אפשר להמשיך-כולם נופלים.
סיכום: השמחה היא מרכיב חשוב ברגשות של האדם ובלעדיו הכל מתמוטט, הכל תלוי גם בו. אי אפשר בלי השמחה.

שלב ד'(רשות):
 מספרים סיפור:
חבר שלי שחלה בסרטן, מספרים על הבדיקות שלו והכל...
יום אחד הוא התקשר וביקש שאני אבוא לבקר אותו, ולא היה לי מה להגיד לו, כי היה לי אימון כדורסל.
שואלים את החניכים: מה אני יכול לעשות? ללכת לבקר אותו? עידוד מרחוק? מה להגיד לו בעידוד? מה אני אביא לו? (רעיונות- סוכריות,
ביקורים של אנשים מצחיקים, בדיחות וסיפורים...)

שלב ה':
 מקריאים את עיגולי השמחה- של דסי רבינוביץ' ז"ל שנפטרה מאותה המחלה והקדישה את השיר הזה לכל החולים באותה המחלה:
"לכל אדם יש עיגול בלב, עיגול השמחה. לפעמים העיגול קטן, אך הוא יכול לגדול ולגדול ולגדול... כאשר עיגול השמחה גדול,
הוא שולח עיגולים קטנים למקומות נסתרים בגוף, מקומות שלפעמים כואבים. וככל שיש
יותר עיגולים קטנים, פחות מקומות כואבים. יש אנשים שעיגול השמחה שלהם קטן, ולנו יש
תפקיד - לעזור לו לגדול. וודאי שואלים אתם - איך ? כל אחד מאתנו חושב על דרך. אפשר
להביא לו סוכריה, לתת לו פרח, לשיר לו שיר, לצייר לו ציור או אפילו פשוט לומר לו :
בוקר טוב, מה שלומך היום ? והכי חשוב , לעשות את זה בכיף, בשמחה, מכל הלב! שתזכו
לעשות הרבה עיגולי שמחה לאחרים, ובזכות שתגדילו עיגולי שמחה של אחרים גם העיגול
שלכם יגדל."

תודה!