פורסם: 23/02/2021, 13:58כל חניך מקבל 2 פתקים, על אחד כותב משהו שנתן לו הרגשה טובה לטווח ארוך, על השני משהו שבטווח ארוך הרגיש ממנו החמצה ובאסה. אפשר לעשות 2 סבבים ומי שרוצה ישתף.
אפשר לעשוץ 'מירוץ שיכורים'- עומדים כולם בשורה, יד ימין על ברך שמאל ויד שמאל על אוזן ימין. כשהמדריך נותן סימן כולם מתחילים להסתובב במקום במהירות (ובזהירות), כשהמדריך אומר עצור, כולם צריכים לרוץ לעבר הקיר/המדריך ולהגיע כמה שיותר מהר. (העניין זה שיש סחרחורת כבר אחרי ככ הרבה סיבובים. מי שירוץ ישר אחרי הסיבובים, יכול ליפול בדרך או לרוץ בזיגזג. מי שרגע עוצר להתפקס ורק אז רץ יכול להגיע יותר בבטיחות וקלות למטרה)
נשמיע את השיר חמש שניות של אודי דוידי+ קטע קול על השיר, נחלק את הקטע המסביר את הרקע לכתיבת השיר (על עמנואל מורנו) *נספח 1
https://www.youtube.com/watch?v=kvt427p8GGs
דיון- נכון אנחנו רוצים שכל רגע בחיים שלנו יהיה משמעותי ועם ערך. לפי מה שראינו לפני זה בסבב/פתקים - מה נותן לנו תחושת משמעות ומה לא?
מה המקום של חופש גדול בתוך הרצון למשמעות ועם זה רצון לחופש? הוא נועד למשמעות או לכיף? האם זה סותר? מה יגרום לנו להסתכל בסוף החוםש במבט לאחור ולא להרגיש באסה והחמצה אלא מיצוי עצמי?
נק למחשבה- טוב להתאוורר אבל לא לפרוק עול. חופש נועד לגדל אותנו, שנחיה את העצמיות והמטרות שלנו בכל הכח. גם לנוח זה יכול להיות מטרה לחופש, וגם להנות עם חברים, אבל חשוב שזה יהיה מתוך בחירה ומודעות, כחלק מהמהלך והאידיאל שאני מציב לעצמי ולא משהו נפרד ממנו שבסוף ארגיש שפיספסתי את מה שרציתי. לחשוב לפני, לתכנן מה אני רוצה, ואפשר וחשוב שזה יכלול דברים כיפים ומאווררים, ואז כשאני בוחר אני עושה את זה לכתחילה ומכניס לזה ערך ורצון פנימי אמיתי. לא ממקום כבד, ממקום אמיתי פנימי שרוצה משמעות אמיתית למעשים שלי.
אפשר לחבר את זה למירוץ שיכורים- אם אנחנו רוצים להגיע למטרה שלנו, לסוף החופש בתחושה טובה ומשמעותית, שווה את העצירה הזאת רגע אחד לפני שמתחילים, להתפקס ולחשוב- לאן אני רוצה להגיע? למה? איך? ואז לצאת לשם בכל הכח.
קטע פראייר
נדון בו ונסכם- אם אני בוחר במשהו ורוצה אותו והוא חשוב לי, אני לא פראייר, אני בוחר. גם אם אני בוחר לעשות משהו שלאחרים לא נראה משמעותי או נראה כמו ביזבוז. אם זה חשוב לי באמת- לא לתת לקולות חיצוניים להפריע, לדבוק באמת שלי, במטרה שהצבתי, בכל הכח.
לחלק לוחופש עם מקומות לכתוב מטרות אישיות וכו / רעיונות מה אפשר לעשות
אופציה נוספת- לחשוב כקבוצה על הלוחופש, מה המטרות שלנו בחופש, מה רוצים להשיג, איך עושים את זה וכו, קבוצות חשיבה וחלוקת אחריות +שיבוץ בלוח
נספח 1-
השיר נכתב לזכרו של סא"ל עמנואל מורנו, שנהרג במלחמת לבנון השניה.
"מספר שעות לפני הפעולה", מספר חברו של עמנואל מורנו, "דיברנו על כל מיני מקרים שונים שיכולים לקרות לנו ומה נעשה בכל אחד מהמקרים. בעקבות תקרית המסוק המצערת שקרתה שבועיים לפני כן, בה נורה טיל על מסוק ונהרגו בו חמישה חיילים, נוצר איזה חשש מהטיסה במסוקים מעל לבנון. בעקבות כך שאל אותי עמנואל שאלה: 'מה אתה עושה במידה וחס וחלילה המסוק שלנו חוטף טיל ונשארות לך חמש שניות לחיות עד ההתרסקות?' עניתי לו: 'לא יודע, אני משער שאהיה מאד עצוב ומפוחד, אעצום עיניים ואחכה שזה יגמר כמה שיותר מהר ובלי הרבה כאב'. עמנואל חשב רגע ואמר: 'מה שאני אעשה, וזה גם מה שאתה צריך לעשות, זה להגיד 'שמע ישראל'. הסתכלתי עליו ואמרתי לו: 'מה זה ייתן לך? הרי בכל זאת שניה אחרי כן המסוק יתרסק וכולנו נמות'. אז אמר לי עמנואל משפט שמלווה אותי עד עכשיו, וימשיך ללוות אותי כל חיי: 'אם לאדם נשארות חמש שניות לחיות ועדיין יש בשניות האלה משמעות לחייו, ושאיפה למה שאחריהם, משמע, לכל החיים שלו יש משעות, אך אם לעומת זאת לאדם נשארו חמש שניות לחיות, ואיננו מבין את חשיבות השניות הללו, אז כנראה אין משמעות לכל החיים שלו , כי אנחנו לא חיים בשביל לספק את היצרים, או ליהנות ולחיות את הרגע, אלא החיים הם שלב נוסף בדרך אל השלב הבא'"
אפשר לעשוץ 'מירוץ שיכורים'- עומדים כולם בשורה, יד ימין על ברך שמאל ויד שמאל על אוזן ימין. כשהמדריך נותן סימן כולם מתחילים להסתובב במקום במהירות (ובזהירות), כשהמדריך אומר עצור, כולם צריכים לרוץ לעבר הקיר/המדריך ולהגיע כמה שיותר מהר. (העניין זה שיש סחרחורת כבר אחרי ככ הרבה סיבובים. מי שירוץ ישר אחרי הסיבובים, יכול ליפול בדרך או לרוץ בזיגזג. מי שרגע עוצר להתפקס ורק אז רץ יכול להגיע יותר בבטיחות וקלות למטרה)
נשמיע את השיר חמש שניות של אודי דוידי+ קטע קול על השיר, נחלק את הקטע המסביר את הרקע לכתיבת השיר (על עמנואל מורנו) *נספח 1
https://www.youtube.com/watch?v=kvt427p8GGs
דיון- נכון אנחנו רוצים שכל רגע בחיים שלנו יהיה משמעותי ועם ערך. לפי מה שראינו לפני זה בסבב/פתקים - מה נותן לנו תחושת משמעות ומה לא?
מה המקום של חופש גדול בתוך הרצון למשמעות ועם זה רצון לחופש? הוא נועד למשמעות או לכיף? האם זה סותר? מה יגרום לנו להסתכל בסוף החוםש במבט לאחור ולא להרגיש באסה והחמצה אלא מיצוי עצמי?
נק למחשבה- טוב להתאוורר אבל לא לפרוק עול. חופש נועד לגדל אותנו, שנחיה את העצמיות והמטרות שלנו בכל הכח. גם לנוח זה יכול להיות מטרה לחופש, וגם להנות עם חברים, אבל חשוב שזה יהיה מתוך בחירה ומודעות, כחלק מהמהלך והאידיאל שאני מציב לעצמי ולא משהו נפרד ממנו שבסוף ארגיש שפיספסתי את מה שרציתי. לחשוב לפני, לתכנן מה אני רוצה, ואפשר וחשוב שזה יכלול דברים כיפים ומאווררים, ואז כשאני בוחר אני עושה את זה לכתחילה ומכניס לזה ערך ורצון פנימי אמיתי. לא ממקום כבד, ממקום אמיתי פנימי שרוצה משמעות אמיתית למעשים שלי.
אפשר לחבר את זה למירוץ שיכורים- אם אנחנו רוצים להגיע למטרה שלנו, לסוף החופש בתחושה טובה ומשמעותית, שווה את העצירה הזאת רגע אחד לפני שמתחילים, להתפקס ולחשוב- לאן אני רוצה להגיע? למה? איך? ואז לצאת לשם בכל הכח.
קטע פראייר
נדון בו ונסכם- אם אני בוחר במשהו ורוצה אותו והוא חשוב לי, אני לא פראייר, אני בוחר. גם אם אני בוחר לעשות משהו שלאחרים לא נראה משמעותי או נראה כמו ביזבוז. אם זה חשוב לי באמת- לא לתת לקולות חיצוניים להפריע, לדבוק באמת שלי, במטרה שהצבתי, בכל הכח.
לחלק לוחופש עם מקומות לכתוב מטרות אישיות וכו / רעיונות מה אפשר לעשות
אופציה נוספת- לחשוב כקבוצה על הלוחופש, מה המטרות שלנו בחופש, מה רוצים להשיג, איך עושים את זה וכו, קבוצות חשיבה וחלוקת אחריות +שיבוץ בלוח
נספח 1-
השיר נכתב לזכרו של סא"ל עמנואל מורנו, שנהרג במלחמת לבנון השניה.
"מספר שעות לפני הפעולה", מספר חברו של עמנואל מורנו, "דיברנו על כל מיני מקרים שונים שיכולים לקרות לנו ומה נעשה בכל אחד מהמקרים. בעקבות תקרית המסוק המצערת שקרתה שבועיים לפני כן, בה נורה טיל על מסוק ונהרגו בו חמישה חיילים, נוצר איזה חשש מהטיסה במסוקים מעל לבנון. בעקבות כך שאל אותי עמנואל שאלה: 'מה אתה עושה במידה וחס וחלילה המסוק שלנו חוטף טיל ונשארות לך חמש שניות לחיות עד ההתרסקות?' עניתי לו: 'לא יודע, אני משער שאהיה מאד עצוב ומפוחד, אעצום עיניים ואחכה שזה יגמר כמה שיותר מהר ובלי הרבה כאב'. עמנואל חשב רגע ואמר: 'מה שאני אעשה, וזה גם מה שאתה צריך לעשות, זה להגיד 'שמע ישראל'. הסתכלתי עליו ואמרתי לו: 'מה זה ייתן לך? הרי בכל זאת שניה אחרי כן המסוק יתרסק וכולנו נמות'. אז אמר לי עמנואל משפט שמלווה אותי עד עכשיו, וימשיך ללוות אותי כל חיי: 'אם לאדם נשארות חמש שניות לחיות ועדיין יש בשניות האלה משמעות לחייו, ושאיפה למה שאחריהם, משמע, לכל החיים שלו יש משעות, אך אם לעומת זאת לאדם נשארו חמש שניות לחיות, ואיננו מבין את חשיבות השניות הללו, אז כנראה אין משמעות לכל החיים שלו , כי אנחנו לא חיים בשביל לספק את היצרים, או ליהנות ולחיות את הרגע, אלא החיים הם שלב נוסף בדרך אל השלב הבא'"