נתינה מערך

פעולה 1: ניצול הכוחות לעשיה (מתאים לשבת)
מסר: זכינו בהרבה כוחות וכשרונות וזה לא מובן מאליו! אנחנו יכולים ויש לנו אחריות וזכות להשתמש בכוחות האלה כדי להוסיף טוב ולעזור:)
מהלך:
1. נפזר על הרצפה פתקים עם תכונות טובות, כל אחד אומר תכונה טובה שיש בו / שהוא רוצה שתהיה לו
2. נעמוד במעגל, נביא לאחד החניכים חוט צמר. הוא זורק אותו לחניך אחר ואומר עליו משהו טוב (וממשיך להחזיק את תחילת החוט). החניך הזה יחיזק את החוט ויזרוק את המשכו לחניך אחר ויאמר עליו משהו טוב עד שמגיעים לכל החניכים (לשים לב למצב חברתי רגיש, אם יכול להיות שחניך יפגע אפשר לחשוב על קונספט שונה)
3. בוחרים חניך ומכסים לו את העיניים. נבחר חניך אחר והחניך שלא רואה יצטרך למשש אותו ולזהות מי זה
4. נקרא עם החניכים את הקטע על המנורה/ שנספר להם את הרעיון בעל פה, נדון בו- מדוע זה היה ככה?
5. נסכם - לכל אחד מאיתנו יש כוחות וכשרונות מיוחדים שה' נתן לנו וזה לא מובן מאליו. זה שאני מסוגל לראות ולשמוע זה לא מובן מאליו- יש אנשים שלא יכולים, וככה גם על הכשרונות המיוחדים לי. כמו שבצלאל קיבל יכולת מסויימת ופעל איתה, ככה גם אנחנו צריכים להשתמש בכל הטוב שיש לנו כדי לעזור לאחרים!

-נספח:
הקב"ה ציווה את משה לעשות מנורה "ועשית מנורת זהב טהור". משה שאל את ה' איך לעשות וה' הסביר לו- מקשה אחת. משה שכח, וחזר ושאל את ה' איך לעשות, ה' הסביר לו ובכל זאת משה לא מצליח. אחר כך הקב"ה הראה לו בעצמו איך לעשות את המנורה, ולמרות הכל- משה לא מצליח לעשות את המנורה. אמר הקב"ה למשה שילך לבצלאל ושהוא יעשה את המנורה, ובצלאל ידע מיד איך לעשות את המנורה! משה לא הבין- הקב"ה הרי הסביר לו כמה פעמים, ואפילו הראה לו איך לעשות את המנורה, ובכל זאת הוא לא הצליח, ובצלאל ידע לעשות ישר, אפילו בלי לראות. (לפי מדרש רבה)

פעולה 2: חשיבות הנתינה (מתאים לאמצע שבוע)
מסר: השפעת הנתינה, אפילו הכי קטנה. נתינה בחיי היומיום. חשיבות הנתינה מתוך שמחה.
מהלך:
1. נשמיע את השיר "עיגולים של שמחה" ונקריא אותו
נשאל את החניכם אם יש להם עוד רעיונות איך אפשר לשמח
2. סרטון על נתינה הדדית
https://www.youtube.com/watch?v=24rrM-LHk5U
3. נספר את הסיפור " אני ואתה נשנה את העולם"  *נספח 1
4. נחלק את החניכים לקבוצות, כל קבוצה מקבלת קטע שקשור לנתינה / חושבת על סיטואציה של נתינה מחיי היומיום ומכינה הצגה ומראה לכל שאר החניכים. (אפשר להסריט ולהקרין)
5. נחלק לכל החניכים מרשמלו ושיפוד. את המרשמלו הם צריכים לתקוע על קצה השיפוד. המשימה: לאכול מרשמלו בלי לקפל את היד ובלי להפוך את השיפוד. (חייבים שיתוף פעולה ונתינה, כל אחד אוכל מרשמלו של החבר)
6. נעשה מצגת שבכל שקופית רואים דרך אחרת של עזרה לאחרים. כל חניך מקבל 3 פתקים ומרים את הפתק עליו כתוב מה שחושב על הסיטואציה "פראייר" "כל הכבוד אבל לא הייתי עושה את זה" "אני איתך"
7. אפשר לעשות משימה לחניכים למשך השבוע כתחרות/ כפרוייקט שבטי עם פרס יעד- לעשות כמה שיותר מעשים של נתינה במשך היום. (אפשר לחשוב איתם ביחד מה למשל אפשר לעשות)
אפשרות נוספת- לעשות יחד עם החניכים פעילות קצרה של נתינה ולשמח אנשים ברחוב ע"י חלוקה של פתק וטופי/ להכין משהו אחד לשני /להורים

פעולה 3:נתינה (מתאים לשבת)
מסר: בשביל לתת צריך לשים לב מה קורה סביבנו, וכך נדע איך אפשר לעזור ולתת.
מהלך:
1. משחק הטבעת -חניך אחד יוצא החוצה, שאר החניכים יושבים במעגל, כולם עם ידיים קפוצות. נותנים לאחד החניכים טבעת, והחניכים מתחילים להעביר אותה ביניהם בלי שהדבר יראה מבחוץ האם הם מעבירים באמת או בכאילו. נחזיר את החניך מבחוץ והוא יצטרך לאתר איפה הטבעת באמת נמצאת, תוך כדי שהחניכים מעבירים אותה ביניהם
2. סבב שכל חניך עושה תנועה בנוסף לתנועות שהיו לפניו, עד ששוכחים כבר את התנועות:)
3. נספר סיפור על אדם שנסע במכונית ופתאום נזרקה עליו אבן והוא התעצבן על זה ויצא לראות מי החצוף שזרק עליו את האבן, כשיצא ראה שזה ילד בוכה והילד התנצל וביקש ממנו עזרה ואמר שהיה חייב למשוך את תשומת ליבו כי אחיו נפל מכיסא הגלגלים שלו והוא רוצה להרים אותו חזרה ולא מצליח לבד ואין מי שיעזור לו. האיש עזר לילד וחזר מהורהר- אני צריך שיזרקו עלי אבן בשביל לראות שאנשים סביבי צריכים עזרה?
נקשר למשחקים- אנחנו צריכים לשים לב מה קורה סביבנו, להשתדל להיות עירניים וכך נוכל לעזור בלי צורך במעורר חיצוני
4. אפשר לשחק תופסת כיפים- אימון בלראות חברים שצריכים עזרה ולהשתדל לעזור להם כמה שיותר מהר:)
5. אפשר לתת סיטואציות מחיי היומיום ונחשוב עם החניכים איך אפשר לעזור בסיטואציה הזאת


* נספח 1 - אני ואתה נשנה את העולם- מתוך פייסבוק של עת לאהוב
יום אחד הייתי בניו-יורק ונסעתי עם ידיד במונית. כאשר יצאנו, ידידי אמר לנהג המונית, "תודה על הנסיעה. נהגת מצוין." נהג המונית היה המום. ואז הוא אמר, "אתה מנסה להתחכם?" "לא אדוני, ואני לא מתבדח. אני מעריץ את הדרך שבה אתה נוהג בכביש כל כל עמוס." "כן." אמר הנהג ונסע.

"מה זה היה?" שאלתי. "אני מנסה להחזיר את האהבה לניו-יורק," אמר. "אני מאמין שזה הדבר היחיד שיוכל להציל את העיר." "איך אדם אחד יוכל להציל את העיר?" "לא מדובר באדם אחד. אני חושב שעשיתי לנהג המונית את היום. נאמר שיש לו היום עשרים נסיעות. הוא יהיה נחמד לעשרים אנשים, משום שמישהו היה נחמד אליו. האנשים האלה יהיו נחמדים יותר למעבידים שלהם או לנשותיהם או למשפחותיהם. בסופו של דבר יתפשט הרצון הטוב ויגיע לפחות לאלף אנשים. זה לא רע, נכון?" "אבל אתה מצפה שנהג המונית הזה יהיה נחמד לכל האחרים." "אני לא סומך על זה," אמר ידידי. אני מודע לכך שהמערכת הזו אינה חסינה בפני תקלות. אבל אני בא במגע עם עוד אנשים היום. אם אחד מתוך האנשים האלה יוכל לשמח שלושה אחרים, הרי שאגיע בערך אל שלושת אלפים איש."

"זה נשמע טוב על הנייר," הודיתי, "אבל אינני בטוח איך זה יעבוד במציאות." "שום דבר אינו הולך לאיבוד אם זה לא יעבוד. זה לא עלה לי דבר, ולא גזל ממני זמן לומר לנהג הזה שהוא נהג טוב. ואם דברי נפלו על אוזניים ערלות, אז מה בכך? מחר יהיה נהג מונית אחר שאולי אותו אשמח." "אתה משוגע," אמרתי. "זה מראה עד כמה ציניקן הפכת. חקרתי את הנושא. הדבר שחסר, מלבד כסף, אצל עובדי הדואר שלנו, הוא מילה טובה מהמעסיקים שלהם. איש אינו משבח אותם על עבודתם." "אבל הם אינם עושים עבודה טובה." "הם לא עושים עבודה טובה משום שהם מרגישים שלאיש לא אכפת מה הם עושים. מדוע שאיש לא יגיד להם מילה טובה?"

עברנו ליד פסל רחוב שהיה בבנייה, וחמישה פועלים ישבו שם ואכלו צהריים. ידידי עצר. "איזו עבודה נהדרת עשיתם. זו בוודאי עבודה מסוכנת וקשה," אמר להם. אחד מהעובדים הביט בידידי בחשד. "מתי תסיימו זאת?" "ביוני," מלמל האיש בזעף. "אה. זה מרשים מאוד. אתם בוודאי גאים." הלכנו משם. אמרתי לו, "לא ראיתי מישהו כמוך מאז דון קישוט." "כאשר הפועלים האלה יבינו מה אמרתי להם, הם ירגישו טוב יותר עם זה. העיר תרוויח מאושרם." "אבל אתה לא יכול לעשות זאת לבדך!" מחיתי. "אתה רק אחד." "הדבר החשוב ביותר הוא לא להתייאש. אין זו משימה קלה להפוך את האנשים בעיר הזו לחביבים, אבל אם אנשים נוספים יצטרפו אלי למשימה..."

"הרגע קרצת לאישה סתמית ברחוב," אמרתי. "אני יודע," השיב. "אבל אם היא מורה, הכיתה שלה תזכה ליום נהדר."