שהיה הדר גולדין בן 17, מדריך בבני עקיבא, הוא כתב לחניכים שלו את הקטע הבא לקראת פסח

"טוב, עברנו את פורים ואנחנו ממש לפני פסח.
הדבר המיוחד לפורים ולפסח, ששניהם מלאים בסיפורים.
אנחנו כולנו נהיים מספרי סיפורים! בפורים סיפור המגילה, ובפסח (פה-סח) מרבים לספר בסיפורי יציאת מצרים.
בחיים שלנו יש הרבה סיפורים, לכל אחד יש את הסיפור שלו, וכל הסיפורים שלנו הם חלק מסיפור גדול של עמנו, שמוביל את הסיפור הגדול של ההיסטוריה.
בדרך היו אבותינו, אברהם, יצחק, יעקב, דוד... ועכשיו אנחנו.
בסיפור הזה כל אחד יכול להחליט אם הוא הדמות הראשית, הגיבור, או אם הוא הדמות המשנית שהסיפור חולף לידו.
האם אתה מוביל את הסיפור שלך?
האם הסיפור שלך הוא סיפור טוב?
האם הסיפור שלך מחובר לסיפור של עם ישראל?
האם הוא מקדם אותנו?
או האם אתה נותן לאחרים לשלוט בסיפור שלך?
האם אתה בן חורין אמיתי, או שאתה עבד לאחרים או עבד ליצרים שלך?".