האם אנחנו משתדלים להיות אכפתיים ולעזור לסובבים אותנו?

1. נבחר 2 חניכים ונקשור להם את הרגליים. נעמיד את כל החניכים בשורה וניתן להם משימה: כולם צריכים להגיע למקום מסויים תוך 6 שניות.
נשים לב להתנהגותם ונעורר את תשומת ליבם לכך לאחר המשימה- האם חשבנו רק על עצמנו או עזרנו לחברים שיותר קשה להם? (החניכים עם הרגליים הקשורות)
2.נשחק 'קוף באמצע'.
נסביר שאמנם במשחק זה המהות שלו.. אבל בחיים שלנו, יכול להיות שיש מישהו מול העיניים שלנו שצריך עזרה, מנסה ולא מצליח, והשאלה זה האם אנחנו עוזרים לו או שבכלל לא שמים לב / מתעלמים?
3.נציג לחניכים סיטואציות (אפשר לכתוב אותם על דף ולהניח באמצע כל פעם סיטואציה אחרת): 
-לאח שלי הקטן קשה בלימודים
- חבר שלי עצוב היום
- סבתא שלי רוצה שאבוא לבקר אותה
- יש מלא כלים בכיור
ועל כל סיטואציה נשאל: 1 האם אשים לב? 2 האם אעשה עם זה משהו?
נגיע למסקנה: יש סביבנו המון מקומות שבהם אנחנו יכולים לעזור, אנחנו צריכים לפקוח עיניים, לשים לב ולסייע.
4. נשחק 'מלך התנועות', בצורה קצת שונה: 
נוציא חניך שיצטרך לנחש מיהו 'מלך התנועות' שמתחיל את התנועות וכולם עושים אחריו. בזמן שהחניך לא נמצא, נאמר לשאר החניכים חוקים נוספים למשחק: אם החניך ינחש לא נכון מיהו מלך התנועות, החניך שניחשו שזה הוא יצטרך לעמוד במרכז המעגל ולצעוק 'קוקוריקו אני תרנגול'. 
בסוף המשחק, נדון עם החניכים בדרך בה התנהלו במהלכו. ניתן להניח שאף אחד מהחניכים לא ירצה לצעוק שהוא תרנגול ולכן כולם ישתדלו לא להיות חשודים בתור מלך התנועות, בעקבות כך יהיה מאוד קל לזהות מיהו המלך והמשחק קצת יהרס... נשים לב ונעלה שאלת מחשבה- האם אנחנו חושבים רק על עצמנו או גם על טובת הקבוצה? ברגע שכל אחד חושב על עצמו בלבד, בסוף זה פוגע בכולם!
5. נציג הקדמה לכתבה על האופנוען. *נספח
נשאל את החניכים: האם זה נראה לכם הגיוני? מה אתם הייתם עושים? מה דעתכם? מה אתם חושבים על האנשים שלא עזרו?
נסביר שנכון שמדובר במקרה קצה שלא תמיד קורה, אבל זה קרה. למה? ואיך נדאג לזה שזה לא יקרה שוב? וגם לא בדברים הקטנים היומיומיים כמו שראינו בסיטואציות שונות סביבנו שצריך עזרה..?
6. נקרא עם החניכים את הכתבה הארוכה/ נקריא להם חלקים ממנה. לאחר כל חלק נעצור ונרחיב בסיבה המוצגת בו.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340, ... 17,00.html   קישור לכתבה
נדון בסיבות המוצגות בה:
סיבה 1- סומכים על האחרים שמישהו יעשה..
נספר את סיפור אמבטיית הקולה של המלך. *נספח
נשאל את החניכים האם הם מכירים זאת מחיי היומיום? אפשר לכוון אותם לרעיונות.
סיבה 2- לא שמים לב.. 
נשאל את החניכים איך אפשר לראות יותר את מי שסביבנו? איך אפשר שלא יקרה מצב בו יש אדם שצריך עזרה ואנחנו פשוט לא רואים את זה?
נדון בדברי הרב שרלו- נסביר שאנחנו מחוייבים לעזור זה לזה! 'ואהבת לרעך כמוך', 'לא תעמוד על דם רעך'...
7. נסכם: יש המון מקומות בחיים שלנו שאנחנו יכולים להתחשב יותר באחרים ולעזור יותר. עלינו להשתדל להסתכל סביבנו, להיות רגישים ולחפש מי צריך עזרה ואיפה אפשר להוסיף טוב.

*נספח\ הקדמה לכתבההפצוע שכב באמצע הכביש, אף נהג לא עצר
מעריב | 6/5/2007 משה חי-ישראלי, בן 62 מחולון, נהרג אתמול בצהריים בתאונת דרכים בצומת אזור, לאחר שנפגע ממערבל בטון. מתמונות שצולמו על ידי מצלמת הצומת, ואשר פורסמו אמש בערוץ 10, עולה כי
חי-ישראלי שכב על הכביש במשך דקות ארוכות לאחר התאונה, עד שמישהו מעוברי האורח והנהגים שעברו בצומת טרח לעצור ולבדוק מה מצבו.

*נספח\ אמבטיית הקולה למלך
במדינה אחת חי מלך, והמלך היה אהוב על כל נתיניו . יום אחד חלה המלך, ורופאיו לא הצליחו לרפאו,
כל הרופאים שהגיעו אליו כבר אמרו נואש. יום אחד הגיע רופא אחד, שאמר,
 שאם המלך ישכב כל יום 4 שעות בבריכה של קולה, הוא יתרפא.
חשבו יועצי המלך איך להשיג כ"כ הרבה קולה, והחליטו,
שכל נתין בממלכה ישפוך לתוך הבריכה שבנו לשם כך שתי כוסות קולה, ואז תהיה למלך בריכת קולה והוא יתרפא.
עוד באותו היום הכריזו בכל רחבי הממלכה על ההחלטה, ועל כך שעוד באותו הלילה חייב כל אדם למלא את חלקו.
אדם אחד, שיותר משאהב את מלכו חס על כספו, חשבלעצמו:
'אם כולם יביאו קולה, ורק אני אביא מים, אף אחד לא ישים לב'.
למחרת בבוקר קמו כל אנשי הממלכה והארמון וגילו להפתעתם הרבה כי כל הבריכה מלאה מים.
הסתכלו האנשים זה על זה והבינו כי כולם חשבו ועשו אותו הדבר.