לימוד מדריכים: פרשת ויקרא, עבודת ה'

בס''ד ובהשתדלותנו

לימוד מדריכים פרשת ויקרא
מחלוקת הקורבנות- מהי הדרך לעבודת ה' ?

•• מקור 1 ••
"כי באמת חקירה זו היא רחוקת התועלת, ובכלל היא למעלה מהשכל האנושי ונכנסת לכלל חוקר אלוה... ואנחנו לא נדע אם יש בידנו סולם לעלות אל ראש הפסגה של הר גבוה ותלול כזה. אבל מה שאנו אומרים לימוד טעמי המצוות, אין כונתינו כי אם על למוד ועיון סגולות המצוות, כי בודאי כיון שציונו השי"ת במצוות ותלה שלמותינו והשלמות הכללית בקיום המצוות שבתורה, ודאי יש לכל מצוה סגולה פרטית המתרחבת מאד..."
(הרב קוק)

∆ לפני שאנחנו מתחילים בכלל לדבר על המחלוקת, חשוב להדגיש שבסוף אנחנו לא יכולים לדעת את המהות של המצוות ואת טעמיהן המדויקים. 


~ פרשת ויקרא מדברת על הקורבנות. אנחנו בלימוד הזה ננסה לברר איך טוב לנו להסתכל על עבודת ה', איזו דרך נכונה לנו יותר לחיים שלנו, דרך המחלוקת של הרמב״ם והרמב''ן לגבי טעם הקורבנות.


•• מקור 2 ••
"כי אי-אפשר לצאת מניגוד לניגוד בבת-אחת. לכן אין אפשרות בטבע האדם שיעזוב את כל אשר הסכין אליו בבת-אחת... והדרך המפורסמת בעולם כולו, שהסכינו אליה באותם ימים, והפולחן הכללי שגדלנו עִמו, לא היה אלא להקריב מיני בעלי-חיים באותם מקדשים שהציבו בהן הצורות, ולהשתחוות להן, ולהקטיר קטורת לפניהן... לא הצריכו חוכמתו יתעלה ועורמת-חסדו, הנראית בבירור בכל מה שברא, שיצווה עלינו לדחות את מיני דרכי פולחן אלה, לעזוב אותם ולבטלם, כי זה היה באותם ימים דבר שאין להעלות על הדעת לקבלו בהתאם לטבע האדם אשר לעולם נוח לו במה שהסכּין אליו... לכן השאיר יתעלה את מיני העבודות האלה והעבירן מהיותן לנבראים ולדברים דמיוניים שאין להם מהות אמיתית, להיות לשמו יתעלה, וציוונו לעשׂותם לו יתעלה."
(רמב''ם במורה נבוכים, חלק שלישי, פרק ל"ב)

∆ הרמב''ם מתייחס לעבודת הקורבנות ואומר שהיא באה מפני שהאדם היה רגיל בה מעבודת האלילים, והוא מחובר אליה, ולכן נכון להמשיך את העבודה הזאת אבל לקדש אותה לעבודת ה'. ז''א שהקורבנות הם בשביל האדם, והאדם מחובר אליהם בשורשו.


•• מקור 3 ••
"והנה בכתוב הזה טעם הקרבנות שהם אשה ריח ניחוח לה'. ואמר הרב במורה הנבוכים (ג מו) כי טעם הקרבנות בעבור שהמצרים והכשדים, אשר היו ישראל גרים ותושבים בארצם מעולם, היו עובדים לבקר ולצאן, כי המצרים עובדים לטלה והכשדים עובדים לשדים אשר יראו להם בדמות שעירים. ואנשי הודו עד היום לא ישחטו בקר לעולם. בעבור כן צוה לשחוט אלה [...]
והנה הם דברי הבאי, ירפאו שבר גדול וקושיא רבה על נקלה, יעשו שולחן ה' מגואל שאיננו רק להוציא מלבן של רשעים וטיפשי עולם, והכתוב אמר כי הם לחם אשה לריח ניחוח... והנה נח בצאתו מן התיבה עם שלשת בניו אין בעולם כשדי או מצרי הקריב קורבן וייטב בעיני ה' ואמר בו: וירח ה' את ריח הניחוח. וממנו אמר אל לבו לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם (שם). והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, וישע ה' אל הבל ואל מנחתו (שם ד ד), ולא היה עדיין בעולם שמץ ע"ז כלל... וחלילה שלא יהא בהם שום תועלת ורצון רק שוללות ע"ז מדעת השוטים."
(רמב"ן, ויקרא, א', ח)

∆ הרמב''ן מתנגד לדעתו של הרמב''ם, וסומך את דעתו על כך שהקובנות הם ''ריח ניחוח לה' ''. לדעתו הקורבנות הם בשביל הקב''ה, ולא בשביל האדם כלל.  האדם לא צריך להיות מחובר אל המצווה הזו, זו מצווה לה' וזה כל מה שאנחנו צריכים לדעת.


•• דיון ••
נשליך את התייחסותם של הרמב''ם והרמב''ן לקורבנות, לשתי דרכים להסתכל על המצוות ככלל.
לדעת הרמב''ם המצוות באות בשביל האדם, והאדם צריך להיות מחובר אליהן בתוכו, לעשות את המצווה מתוך חיבור. ואם לאדם אין חיבור למצווה והוא לא מבין את טעמה, הוא צריך לחפש ולחקור עד שימצא איפה המצווה מתחברת אליו! 
לעומת זאת לדעת הרמב''ן המצוות הן לה', אנחנו לא יודעים את טעמיהן ואנחנו צריכים לעשות אותן פשוט כי ה' ציווה אותנו. אם האדם לא מרגיש חיבור למצווה, הוא צריך פשוט לעשות אותה בלי חיבור, ולדעת שזה מה שה' רוצה אז זה מה שעושים!
 
~ שואלים; לאיזה מהדרכים אתם מתחברים יותר? באיזה מהדרכים אתם משתמשים ביומיום שלכם ? האם יש דרך שהיא טובה יותר ?
~ נסכם שאין תשובה מוחלטת לשאלה, זה עניין אינדיבידואלי לכל אדם. אנחנו בתור אנשי תורה ומצוות צריכים למצוא את הדרך שהכי טובה לנו לקיים את מצוות ה'. לא לעשות סתם, אלא מתוך חשיבה והבנה מה ואיך נכון לנו.


שבת שלום!