איש עני היו היה, ושמו היה גדליה
בין עיירות בפולין היה מסתובב  ומקבץ נדבות, ומקבל מעט כסף מנשים נדיבות.
איתו הלך תמיד איוון חברו, שאומנם לא היה יהודי אך היה אדם טוב.
והנה יום אחד כשביקרו בעיירה קטנה, ראו שבבתים ישנה איזו תכונה.
כולם ניקו וסידרו ללא הפסקה, ובליבו של גדליה ניצנצה הבנה .
עוד מעט הרי פסח, החג הנפלא ,בו יושבים כל היהודים בלילה לסעודה.
וכל עני שרוצה להצטרף יוכל, הרי "כל דכפין יתיי ויאכל".
שמח הוא מאוד כי ידע, ,שעוד מעט הוא ישבע, הו הו הוא ישבע.
אך לפתע חשב לעצמו  "ומה יהיה עם איוון, חברו?"
והרי הוא איננו יהודי, ומי יזמינו אליו ?
החליטו השניים שאיוון יתחפש, ילמד מנהגים, ובפסח יראה ככל היהודים.
למד אייון על קידוש, על מצות,
וגדליה הפליג בתיאורים על בשר, ,ירקות, דגים ועופות..
איוון כבר לא יכל לחכות,  והנה סוף סוף הגיע היום.
גדליה הלך למשפחה אחת, איוון לאחרת ,איוון הרגיש את בטנו מקרקרת.
התיישבו סביב שולחן עמוס בספרים, ואין זכר למאכלים...
ישבו והאבא החזיק כוס יין, אך חילק לכולם רק כוסיות קטנות כמעט ריקות.
אחר כך  העבירו ספל של מים, ומה מוזר, שפכו על הידיים!
אייון חכה , מתי האוכל יבוא? והנה הוגשו לשולחן צלחות,.
 ובתוכן?... רוטב שקוף ומעט ירקות, איוון שלנו רצה כבר לבכות.
ושוב שפכו על הידיים מים, ואכלו קרקים שרופים, ואין זכר לבשר, וגם לא לדגים.
ודיברו דיבורים, ושרו שירים , ולהגיש את האוכל פשוט שוכחים!
הו! הנה ! הביאו אוכל לשולחן, משהו לא מוכר שנראה פשוט מצוין
איוון לקח מנה גדולה, ונתן ביס בצהלה
אההההה זה שורף, זה חונק, עוד רגע ימות!
ניסה לשתות קערה עם מים שקופים, אך גם הם היו חריפים!
היהודים הרעילו אותו חשב,  שמו לו אוכל חריף, והוא צמא עד להטריף!
ברח משם כל עוד רוחו בו, ונרדם על ספסל כשחיכה לחברו.
חזר גדליה בחצות, שמח ושבע, ונדהם לפגוש את חברו היגע
ככששמע את תיאוריו הקוצפים של חברו המלא גידופים,
צחק וצחק עד שכמעט נחנק: "המרור, זה היה המרור! אם היית מחכה עוד טיפה, היית הכי שבע במדינה!"
ומה אנחנו לומדים מהסיפור? שלפעמים כשמר וקשה, כל מה שצריך זה טיפת סבלנות!
(מעובד ע"פ סיפור של רבי נחמן מברסלב)