לפני שנה בדיוק, בערב שבת הגדול תש"פ, פרסמתי את הפוסט הזה. נראה לי שבפרספקטיבה של שנה שווה לקרוא אותו שוב. פייר, הטוב התגבר עוד יותר מכל מה שהעזנו לחלום. הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.


סוף העולם ושבת הגדול
הרב חגי לונדין
לכל המתרגשים מהסרט או מהספר ש'חזה' את הקורונה - אני מציע לא להתרגש.דמיונות על סוף העולם הן דמיונות נפוצים בתרבות המערבית. הפסימיות מייצרת באופן טבעי חזיונות אפקולפטיים. מידי כמה ימים מופיע ספר /סרט/ סדרת טלביזיה שמתארים נגיף / מטאור / רעידת אדמה/ פלישה של חייזרים שמשמידים את האנושות.
המכנה המשותף לכל אלה - שהמציאות היא הפוכה: האנושות רק הולכת וצומחת. גם הקורונה תיזכר כמשבר (לא קטן) אבל משבר חולף.העולם לא הולך להישמד. יש כאן נגיף שהאנושות מתמודדת איתו בתבונה ובשליטה. הקורבנות והנזקים הכלכליים והחברתיים הם אדירים - אבל לא סופניים. רחוק מכך.הכל ישתקם.השבת אנו מציינים את 'שבת הגדול', בין השאר עקב הפסוקים בהפטרה (שהשנה נקרא לעצמנו בבית): 'הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא'; ומה קורה לפני בוא יום הגדול והנורא? - 'והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם'. יום ה' הגדול והנורא אינו יום של אפוקליפסה והשמדה - הפוך! זהו יום של השבת לבבות ושל עולם חדש ומופלא שמגיע.הביטויים המופיעים לעיתים בחז"ל כדוגמת 'הקדוש ברוך הוא בורא עולמות ומחריבן' משמעותם העמוקה היא ש'הקדוש ברוך הוא בורא עולמות ומפתחן'.כדוגמת מחשבות שלנו מאתמול ש'נחרבו' וכיום נולדו בנו מחשבות מפותחות יותר, כך העולמות כל העת משתכללים אחד מתוך השני, לא אחד על חשבון השני.'לא תוהו בראה - לשבת יצרה' (ישעיהו מח, יב).*שנה מעכשיו אנחנו ניזכר בימים הללו בכאב אבל גם בפורפורציה*. נפיק את הלקחים ונמשיך לצמוח הלאה.למה?כי יש א-לוהים.
שבת שלום
הרע יעבור.הטוב יתגבר.בעזרת ה'