הוא הלך לחפש את האושר בטירה הגדולה שעל פסגת ההר. אבא שלו בעט בו החוצה מביתו והודיע לו, לצעיר בעל העיניים הגדולות שרצה לכבוש את תענוגות העולם כולו אל חיקו, שלא יחזור עד שילמד בטירה שבקצה ההר את סוד האושר מפי החכם הזקן.
נבעט החוצה וצעד אל הפסגה. ארבעים יום וארבעים לילה צעד. בחושך, בקור, בגשם ובשרב, על הסלעים ובין הטרשים, בתוך מפלי מים  ובינות לעצי פרא עבותים.
כשעמד סוף סוף מול חומותיה המתנשאים של הטירה הוא עמד נרגש ונפעם. משרת במדים הראה לו את הדרך פנימה והוא הובל דרך מסדרונות ארוכים מעוטרים בטוב טעם, והוכנס אל אולם ההמתנה הגדול.
היו שם אנשים מכל קצוות תבל, רבים מהם היו עשירים ועושרם ניכר גם בבגדיהם, בצורת ההליכה שלהם ובדיבורם. קול פסיעות הנוכחים נבלע בבד הרך של השטיחים המרהיבים שכיסו את האולם מקצה לקצה, והנוכחים כיבדו את עצמם בשלל מאכלים ומשקאות שהוגשו בידי משרתים נעימי סבר במדי הבית.
שלוש שעות המתין הצעיר עד שנקרא להיכנס פנימה להיכלו של החכם.
ובפנים, הדרת כבוד, אור מבהיק וריח גן עדן, ובתווך, בתוך החדר המדהים ביותר שראה אי פעם, במשהו שמשלב בין טרקלין מפואר ובין גן עדן של עצי פרי ופרחי נוי, יושב החכם הקשיש בשלווה וברוגע ומזמין את הצעיר הנבוך לדבר את שבלבו.
“באתי לחפש את סוד האושר”, לחש הצעיר, נרגש.
החכם הביט אל תוך עיניו, הרהר קמעה ואמר בחן: “אני קצת עסוק כעת, ולא אוכל להסביר לך את סוד האושר עכשיו. אבל אתה בודאי כבר סקרן לראות את הטירה ולהתבונן בכל שכיות החמדה שבה, יש לך שעתיים, שבהן תוכל להסתובב ולהתרשם ככל שתרצה”.
“חכה רגע!” עצר בו קולו של החכם לפני שיצא. הוא שלף מאי שם כפית קטנה ויצק לתוכה שתי טיפות של שמן, “יש לי רק בקשה קטנה אליך, קח את הכפית הקטנה הזו, וכשאתה מטייל בארמון תשגיח היטב שלא יישפך ממנה כלום, חזור לכאן בעוד כשעתיים כשהכפית מלאה”.
יצא הצעיר, טייל בשבילים, עלה במדרגות הרבות שבטירה הגבוהה, והעפיל אף למגדל התצפית שבראשו, וכל העת לא גרע את עינו מכפית השמן שבידו. הוא חזר כעבור שעתיים אל החכם וכפית השמן מלאה כשהייתה, אף טיפה לא נשפכה.
“נו?” שאל החכם, “ראית את הטירה המדהימה שלי, “שמת לב לארכיטקטורה המדהימה של האגפים השונים? ראית את הנוף מקצה המגדל? הבחנת בפרחים הנהדרים שבערוגות הגן? הסתכלת על מחלקת הצמחים הטורפים המיוחדת שלי? ואת השטיחים המיוחדים שלי ראית?”
- “לא! לא שמתי לב!” הודה הבחור, “הייתי עסוק בשמן, שלא יישפך!”.
- “אז בבקשה, לך לסיור נוסף, והפעם תשים לב היטב לכל מה שאתה רואה, תתבונן על נפלאות הטירה וכשתחזור לפה אוכל ללמד אותך את סוד האושר”.
הצעיר יצא וכפית השמן בידו.
כשחזר כעבור שעה נפעם ונרגש ומלא בחוויות. הוא סיפר לחכם את שראו עיניו במרחבי הטירה, הוא תיאר את הכול בצבעים חיים, את העיטורים המרהיבים, את הפרחים הצבעונים, את העצים הנהדרים, ואפילו את השטיחים.
“אבל איפה השמן?” שאל החכם ועצר אותו משטף דיבורו.
- “אופס!” אמר הצעיר והחוויר.
- “זה בדיוק סוד האושר!” לחש החכם, “לדעת להתבונן וליהנות, אבל לשמור על השמן שלא יישפך!”