פורסם: 26/04/2021, 21:37מהלך הפעולה:
חלק א':
(החלק מורכב ממגוון משחקים ומשימות)
משחקים:
מתחילים בכמה משחקים המצריכים מהירות ויעילות:
1) נותנים לחניכים כדור ואומרים להם שהמשימה זה להעביר את הכדור כמה שיותר פעמים ביניהם ב10 שניות, יש להם 3 הזדמנויות ומותר להם לתכנן.
חוקים: #חובה על כל אחד מהחניכים לגעת לפחות פעם אחת בכדור. #אסור לדבר במהלך העשר שניות רק לפני ואחרי. # יש להם רק 3 הזדמנויות.
2) משימות כמותיות- אומרים לחניכים שיש להם עכשיו כמה משימות שלכל אחת מהן יש להם דקה בלבד.
חוקים: #כולם חייבים להשתתף. #אפשר לדבר אך לא לצעוק.
דוגמאות למשימות: לעמוד ע"פ מידת נעליים, לעמוד ע"פ תאריך לידה, לעמוד ע"פ מספר חדרים בבית, לאסוף 10 בקבוקים, לאסוף 10 אבנים.
אפשרי לצרף גם צ'ופר אם הם מצליחים מספר משימות מסויים. לדוגמא, 5 משמיות מוצלחות= כל אחד סוכריה.
מצרכים- >כדור >שעון >רשימת משימות >צ'ופר אם רוצים.
חלק ב':
(החלק מורכב מדיון ומתודה/סיפור ממחישה.)
דיון:
מניחים לחניכים דף ועליו כתוב 84,600$
אומרים לחניכים "ישנו אי מרוחק שבו כל יום התושבים מקבלים 84,600 דולר, הם יכולים להשתמש בחלקו או בכולו אך מה שלא ינצלו באותו היום יעלם מהחשבון.
מה אתם הייתם עושים עם כל הכסף הזה?"
(עושים סבב קצר שכל אחד אומר מה הוא היה עושה עם הכסף)
סיכום ביניים:
לאחר שכולם אומרים מה היו עושים מחליפים להם את הדף, מ84,600$ ל84,600 שניות ואומרים להם:
"יש לנו 84,600 שניות ביום, איך אנחנו מנצלים אותם? האם אנחנו באמת מצליחים לנצל אותם במלואם?
תחשבו על זה שניה, כל כך הרבה זמן שאנחנו מבזבזים, כל כך הרבה זמן שאנו שורפים על שטויות, מריבות עם אחרים, זמן ממושך במסך וכ'ו.
יש לנו 84,600 שניות ביום, מה אנחנו עושים איתם? האם אנחנו באמת מצליחים לנצל אותם כמו שצריך, למלא את היום שלנו בתיכנונים ובאמת לעשות?"
מצרכים: >שני דפים על אחד כתוב 84,600$ והשני 84,600 שניות.
מתודה/סיפור:
את המתודה הזו אפשר לספר כסיפור ואפשר לעשות ממש מול החניכים.
סיפור- יום אחד הוזמן מרצה זקן בבית הספר למנהל ציבורי בארה"ב לשאת הרצאה על הנושא "תכנון זמן יעיל", בפני קבוצה של 15 מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב.
ההרצאה הייתה אחת מתוך חמש הרצאות ביום העיון שאורגן עבורם. למרצה ניתנה שעה אחת "להעביר את החומר".
בעמדו בפני קבוצת האליטה הזו, שהיתה מוכנה לרשום כל מילה שתצא מפיו, העביר המרצה הזקן את מבטו עליהם באיטיות
ולאחר מכן אמר: "אנו עומדים לערוך ניסוי".
מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניחו בעדינות לפניו.
לאחר מכן הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת, בתוך המכל.
כאשר התמלא המכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרים המרצה את מבטו באיטיות ושאל: "האם המכל מלא?"
כולם השיבו "אכן". המרצה המתין מספר שניות ושאל :"האמנם?" ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ.
בקפדנות שפך את החצץ מעל האבנים וניער מעט את המכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המכל.
שוב הרים המרצה הזקן את מבטו ושאל את הקהל: "האם המכל מלא?" עתה החלו מאזיניו המבריקים להבין את כוונתו.
אחד מהם השיב "כנראה שלא." "נכון" השיב המרצה הזקן. חזר והתכופף, והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא בחול.
בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ.
פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו: "האם המיכל מלא?" הפעם ללא היסוס ובמקהלה השיבו התלמידים המחוננים: "לא!"
"נכון" השיב להם המרצה הזקן. וכפי שציפו תלמידיו רבי העוצמה והיוקרה, הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המכל עד לשפתו.
המרצה הזקן הרים את מבטו אל הקהל ושאל: "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?"
בחושבו על נושא ההרצאה, השיב אחד הנועזים והזריזים שבין מאזיניו:
"אנו למדים שככל שנראה לנו שהיומן שלנו גדוש ומלא התחייבויות, אם באמת מתאמצים תמיד ניתן להוסיף עוד משימות ומטלות".
"לא", השיב המרצה הזקן. "לא זה. האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו:
אם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס אותן אחר כך."
דממה עמוקה השתררה באולם, כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה.
הזקן התבונן בשומעיו ואמר:
"מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? ידידיכם? הגשמת חלומותיכם?
לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להילחם למען מטרה נעלה? להינפש? לקחת זמן לעצמכם?
מה שחייבים לזכור הוא, שחשוב ביותר להכניס קודם כל את האבנים הגדולות בחיינו, כי אם לא נעשה זאת,
אנו עלולים לפספס את החיים. אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים (החצץ, החול) יתמלאו החיים בדברים הקטנים,
ולא יישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים באמת בחיים.
משום כך, אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה: מהן האבנים הגדולות בחיי?
וכאשר תזהו אותן, הכניסו אותן ראשונות למיכל החיים שלכם."
בתנועת יד ידידותית בירך המרצה את מאזיניו ויצא באיטיות מן האולם.
>למי שרוצה לעשות זאת כמתודה מומלץ לאסוף לפני את החומרים הבאים: -צנצנת שקופה -כדורי פינגפונג -חצץ -חול -בקבוק מים.
ולנהל את זה ממש כמו שכתוב בסיפור.
סיכום:
חבר'ה אנו רואים שיש לנו המון זמן בחיים, כל יום הוא ממש מתנה והוא לא יחזור יותר- כמו שראינו בסיפור עם הבנק וה84,600$.
אנחנו צריכים לשאול איך אנחנו מנצלים אותו? והאם אנו מנצלים אותו בצורה נכונה?-כמו שבמשחקים, תכננו את עצמנו כדיי להסיפק כמה שיותר בכמה שפחות זמן.
מעכשיו אין דבר כזה "אין לי זמן" יש "אין לי רצון לפנות לזה זמן"- כמו שראינו בסיפור/ מתודה.
(אם זה לפני החופש הגדול אפשר להוסיף: אז עכשיו חופש גדול ואנחנו קיבלנו 70 ימים להנות ולעשות בהם כרצוננו, קחו את עצמכם בשתיי ידיים ותכננו איך לנצל את הזמן כמו שצריך, כי בסוף הזמן הזה יחלוף במהירות.)
חלק א':
(החלק מורכב ממגוון משחקים ומשימות)
משחקים:
מתחילים בכמה משחקים המצריכים מהירות ויעילות:
1) נותנים לחניכים כדור ואומרים להם שהמשימה זה להעביר את הכדור כמה שיותר פעמים ביניהם ב10 שניות, יש להם 3 הזדמנויות ומותר להם לתכנן.
חוקים: #חובה על כל אחד מהחניכים לגעת לפחות פעם אחת בכדור. #אסור לדבר במהלך העשר שניות רק לפני ואחרי. # יש להם רק 3 הזדמנויות.
2) משימות כמותיות- אומרים לחניכים שיש להם עכשיו כמה משימות שלכל אחת מהן יש להם דקה בלבד.
חוקים: #כולם חייבים להשתתף. #אפשר לדבר אך לא לצעוק.
דוגמאות למשימות: לעמוד ע"פ מידת נעליים, לעמוד ע"פ תאריך לידה, לעמוד ע"פ מספר חדרים בבית, לאסוף 10 בקבוקים, לאסוף 10 אבנים.
אפשרי לצרף גם צ'ופר אם הם מצליחים מספר משימות מסויים. לדוגמא, 5 משמיות מוצלחות= כל אחד סוכריה.
מצרכים- >כדור >שעון >רשימת משימות >צ'ופר אם רוצים.
חלק ב':
(החלק מורכב מדיון ומתודה/סיפור ממחישה.)
דיון:
מניחים לחניכים דף ועליו כתוב 84,600$
אומרים לחניכים "ישנו אי מרוחק שבו כל יום התושבים מקבלים 84,600 דולר, הם יכולים להשתמש בחלקו או בכולו אך מה שלא ינצלו באותו היום יעלם מהחשבון.
מה אתם הייתם עושים עם כל הכסף הזה?"
(עושים סבב קצר שכל אחד אומר מה הוא היה עושה עם הכסף)
סיכום ביניים:
לאחר שכולם אומרים מה היו עושים מחליפים להם את הדף, מ84,600$ ל84,600 שניות ואומרים להם:
"יש לנו 84,600 שניות ביום, איך אנחנו מנצלים אותם? האם אנחנו באמת מצליחים לנצל אותם במלואם?
תחשבו על זה שניה, כל כך הרבה זמן שאנחנו מבזבזים, כל כך הרבה זמן שאנו שורפים על שטויות, מריבות עם אחרים, זמן ממושך במסך וכ'ו.
יש לנו 84,600 שניות ביום, מה אנחנו עושים איתם? האם אנחנו באמת מצליחים לנצל אותם כמו שצריך, למלא את היום שלנו בתיכנונים ובאמת לעשות?"
מצרכים: >שני דפים על אחד כתוב 84,600$ והשני 84,600 שניות.
מתודה/סיפור:
את המתודה הזו אפשר לספר כסיפור ואפשר לעשות ממש מול החניכים.
סיפור- יום אחד הוזמן מרצה זקן בבית הספר למנהל ציבורי בארה"ב לשאת הרצאה על הנושא "תכנון זמן יעיל", בפני קבוצה של 15 מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב.
ההרצאה הייתה אחת מתוך חמש הרצאות ביום העיון שאורגן עבורם. למרצה ניתנה שעה אחת "להעביר את החומר".
בעמדו בפני קבוצת האליטה הזו, שהיתה מוכנה לרשום כל מילה שתצא מפיו, העביר המרצה הזקן את מבטו עליהם באיטיות
ולאחר מכן אמר: "אנו עומדים לערוך ניסוי".
מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניחו בעדינות לפניו.
לאחר מכן הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת, בתוך המכל.
כאשר התמלא המכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרים המרצה את מבטו באיטיות ושאל: "האם המכל מלא?"
כולם השיבו "אכן". המרצה המתין מספר שניות ושאל :"האמנם?" ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ.
בקפדנות שפך את החצץ מעל האבנים וניער מעט את המכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המכל.
שוב הרים המרצה הזקן את מבטו ושאל את הקהל: "האם המכל מלא?" עתה החלו מאזיניו המבריקים להבין את כוונתו.
אחד מהם השיב "כנראה שלא." "נכון" השיב המרצה הזקן. חזר והתכופף, והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא בחול.
בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ.
פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו: "האם המיכל מלא?" הפעם ללא היסוס ובמקהלה השיבו התלמידים המחוננים: "לא!"
"נכון" השיב להם המרצה הזקן. וכפי שציפו תלמידיו רבי העוצמה והיוקרה, הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המכל עד לשפתו.
המרצה הזקן הרים את מבטו אל הקהל ושאל: "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?"
בחושבו על נושא ההרצאה, השיב אחד הנועזים והזריזים שבין מאזיניו:
"אנו למדים שככל שנראה לנו שהיומן שלנו גדוש ומלא התחייבויות, אם באמת מתאמצים תמיד ניתן להוסיף עוד משימות ומטלות".
"לא", השיב המרצה הזקן. "לא זה. האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו:
אם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס אותן אחר כך."
דממה עמוקה השתררה באולם, כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה.
הזקן התבונן בשומעיו ואמר:
"מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? ידידיכם? הגשמת חלומותיכם?
לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להילחם למען מטרה נעלה? להינפש? לקחת זמן לעצמכם?
מה שחייבים לזכור הוא, שחשוב ביותר להכניס קודם כל את האבנים הגדולות בחיינו, כי אם לא נעשה זאת,
אנו עלולים לפספס את החיים. אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים (החצץ, החול) יתמלאו החיים בדברים הקטנים,
ולא יישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים באמת בחיים.
משום כך, אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה: מהן האבנים הגדולות בחיי?
וכאשר תזהו אותן, הכניסו אותן ראשונות למיכל החיים שלכם."
בתנועת יד ידידותית בירך המרצה את מאזיניו ויצא באיטיות מן האולם.
>למי שרוצה לעשות זאת כמתודה מומלץ לאסוף לפני את החומרים הבאים: -צנצנת שקופה -כדורי פינגפונג -חצץ -חול -בקבוק מים.
ולנהל את זה ממש כמו שכתוב בסיפור.
סיכום:
חבר'ה אנו רואים שיש לנו המון זמן בחיים, כל יום הוא ממש מתנה והוא לא יחזור יותר- כמו שראינו בסיפור עם הבנק וה84,600$.
אנחנו צריכים לשאול איך אנחנו מנצלים אותו? והאם אנו מנצלים אותו בצורה נכונה?-כמו שבמשחקים, תכננו את עצמנו כדיי להסיפק כמה שיותר בכמה שפחות זמן.
מעכשיו אין דבר כזה "אין לי זמן" יש "אין לי רצון לפנות לזה זמן"- כמו שראינו בסיפור/ מתודה.
(אם זה לפני החופש הגדול אפשר להוסיף: אז עכשיו חופש גדול ואנחנו קיבלנו 70 ימים להנות ולעשות בהם כרצוננו, קחו את עצמכם בשתיי ידיים ותכננו איך לנצל את הזמן כמו שצריך, כי בסוף הזמן הזה יחלוף במהירות.)