ילד יקר,אני זוכר שכאשר התחתנתי אמרו לי שהרגע הגדול עדין לא הגיע, שהחיים משתנים רק כאשר אתה הופך להיות אבא, ואכן החיים משתנים, מאותו רגע אתה מפסיק לחשוב על עצמך וחושב על הילדים, חולם עליהם , לא ישן בגללם ובעצם הם הופכים להיות כל עולמך.אני רוצה לגלות לך סוד נוסף, כאשר אדם עושה בחירה ובוחר בחינוך כדרך חיים הוא בבת אחת הופך מאבא למשפחה נורמלית לאבא של משפחה מרובת ילדים , לפעמים 30 אם אתה מחנך כיתה, לפעמים 50 -100 אם אתה מלמד במספר כיתות. לפעמים של 500 אם אתה ראש ישיבה או מנהל תיכון. כמו בסרט של וולט דיסני על 101 הדלמטים, כך גם אצלנו המשפחות גדלות כל הזמן. ולכן עכשיו אנחנו לא חולמים, לא ישנים וחושבים גם עליך מלבד הילדים הפרטיים שלנו . לכן תרשה לי לכתוב לך כמה מילים לקראת החופש הגדול כי אתה חשוב לי כמו ילדיי הפרטיים.אומרים על הדור שלך שהוא דור המחשב והפייסבוק, שאתה לא יודע להיות חבר באמת, לפעמים אתם שומעים כמה אנחנו היינו טובים בעבר וכמה הדור של היום קשה. אז תרשה לי לומר לך את האמת, אתם לא פחות טובים מאיתנו ולפעמים טובים הרבה יותר.  אצלנו ביישוב יש בכל קיץ קייטנת אילן. במשך השנה יש כמה שבתות אירוח דומות, ובכל פעם אני עומד משתאה מול יכולת ההתנדבות והנתינה שלכם. בתקופתנו זה לא היה סוחף ומיוחד כל כך . אני רואה אתכם הולכים עם ציציות בחוץ באורך מלא מבלי להתבייש. אנחנו התביישנו. אני רואה אתכם מתפללים, שרים, רוקדים, מחפשים את הקב"ה ומנסים להגיע אליו בדרכים שונות , אנחנו עבדנו את ה' כמצוות אנשים מלומדה. בתקופה שלנו בבנ"ע מי שלא היה מתאים להדרכה, נשר, היום יש כל כך הרבה אפיקים: שבט יובל, גרעיני דרור, השחר ועוד והאמת היא שכבר הפסקתי לעקוב. בזמני היו אולי 15 ישיבות הסדר וישיבות גבוהות ,היום יש מעל 70 עם אין סוף מסגרות המשך לילדים כמוך שרוצים ללמוד עוד קצת תורה לשמה אחרי התיכון .אז נכון שכמות השעות שאתה משקיע מול המחשב לעומת מה שאנחנו השקענו היא ללא כל פרופורציה, אבל לנו לא היה מחשב בבית. אתה אולי כבר בגיל 14 היית פעם ראשונה בחו"ל, ואילו אצלי זה קרה בפעם הראשונה רק בגיל 34,  אבל זה גם הפער שלי לעומת ההורים שלי והפעם הראשונה בהם הם ביקרו בחו"ל.ובכלל כמות הניסיונות והעוצמה שלהם איתם אתה מתמודד, גדולים וקשים הרבה יותר מהמצבים איתם אני התמודדתי, וב"ה עם רובם אתם מסתדרים היטב כך אני מקווה. לכן אין מקום להשוואות כי הן קצת משקרות ומחטיאות את המטרה.ודווקא מהנקודה הזו של ההערכה הגדולה שלי אליך ושל האהבה העצומה, שיש לנו המחנכים כלפיך אני מבקש לחלוק איתך מספר עצות לקראת החופש הגדול.א. "היום התעוררת בשתיים בצהרים ,ראית מה השעה איזה חושך בעיניים" (אלון אוליארצי'ק- ילד מזדקן )-  חבל על היום, חבל על הזמן, גם אם אתה הולך לישון מאוחר אל תיתן לעצמך להיסחף בשינה בלי הכרה. קבע לעצמך כלל ברזל: אני מתפלל בכל בוקר במניין. לא חייבים בוותיקין, לא חייבים במנין של 06:00 .  גם מנין מאוחר זה בסדר. העיקר לקום לפני הצהרים, להתפלל ולהתחיל את היום מתוך תפילה.ב. קבע עיתים לתורה – לא, זה לא רק ל"דוסים". זה לכולם. כל אחד יכול .קבל על עצמך לסיים משהו בחופש: תנ"ך, מסכת במשנה ואפילו מסכת בגמרא. זה לא בשמיים ,יש מסכתות קצרות (תענית, מגילה ועוד). כל יום אפילו עמוד אחד, והנה סיימת משהו שאתה יכול להיות גאה בו.ג. תרום והתנדב – תן משהו מעצמך לחברה. יש המון אופציות, מגוון עצום, ואין כמו ההרגשה שעשיתי משהו טוב למען האחר, הרגשה כזו יכולה להעיף אותך למעלה ואיתך גם את החברה.ד. כיבוד הורים–  נשמע זקן ? לא עדכני ? אם כך תחזור לראש המכתב ותראה כמה ההורים שלך אוהבים אותך ונותנים לך. אתה כל עולמם, וכל עזרה הכי קטנה בבית, מילה טובה, אמירת תודה היא עוברם כוח ודלק להמשיך לעשות הכל בשמחה.ה. קח לעצמך זמן- במשך השנה קיטרת על כך שאין לך זמן לעצמך, לחשיבה, להתבוננות פנימית , להתמודדות עם שאלות אישיות שמטרידות אותך, יש לך עכשיו זמן בשפע, נצל אותו לחשיבה על היכן אתה והיכן  היית רוצה להיות, ומה הדרך לאותה נקודה .קח אחריות על עצמך, על נפשך, על הנשמה ועל העתיד.ו. חברות אמת – כן דווקא החופש הגדול הוא זמן לחברות אמיתית. בלמודים יש לפעמים אינטרסים, אבל עכשיו זה נטו אתה והחברים , זה הזמן לבדוק את מי אתה אוהב באמת, עם מי בא לך להיות כי אתה רוצה ולא רק מוכרח.  למי אתה מתגעגע? חשוב על כך ותתחיל להשקיע בחברים של אמת. זה הזמן לנסות שוב ואולי תחזור מהחופש עם כמה "אחים" חדשים.ז. אהבת הארץ – אמנם עלוני השבת, ובכלל זה שאתה מחזיק כעת בידך, מלאים במודעות על נסיעות לחו"ל, אבל המקום שאנו באמת קשורים אליו הוא ארץ ישראל. זה זול, זה פשוט וזה הכי אמיתי שיש, טיול בארץ ישראל על שלל הנופים, המעיינות, ההרים והמדבריות. זה הזמן.ח. לא להתייאש כלל – הרשימה ארוכה מידי? גם אם לא הצלחת, גם אם החופש התחיל "על הפנים", גם אם בזבזת חודש שלם ולא עשית כלום – אל תתייאש. תמיד אפשר להתחיל מחדש. "אחרי הכל מחר יהיה יום חדש"- הוא משפט אלמותי מסרט שבטח עוד לא ראית, אבל תשאל את ההורים הם כבר יספרו לך עליו…בהצלחה, אנו מאמינים בך ובטוחים שתצליח ואם אתה צריך אנחנו פה בשבילך. זה חופש אבל אנחנו לא באמת מתנתקים. אחרי הכל ממשפחה לא יוצאים לחופש.הרב חגי גרוס הוא ראש הישיבה התיכונית אמי"ת פ"ת ומרבני 'צהר'

(מתוך אתר ארגון צהר)