משחק 1 - בוחרים 2 חניכים, לחניך אחד קושרים את העיניים ולחניך אחד את הרגליים. הם צריכים להגיע ביחד למקום מסוים או להשלים משימה או להרכיב פאזל או משהו. כל אחד צריך לעזור לשני , החניך עםהעיניים הקשורות צריך לעזור לחניך עם הרגליים הקשורות ולהפך. אפשר לעשות זאת כתחרותבין 2 זוגות.

מגן דוד – מניחים שתי ערימות אבנים על הרצפה ומבקשים מהחניכים להכין מאחת מהן מגן דוד, כשהם מסיימים לוקחים חמש אבנים מהמגן דוד וחמד מהערימה ושואלים אותם באיזו ערימה ניכר יותר שלקחו חמש אבנים? ברור שהתשובה היא המגן דוד וזה משל לאחדות ישראל
רקמה אנושית - עומדים במעגל. נותנים לאחד החניכים חוט צמר. כל חניך שמקבל את החוט יחזיק אותו ויזרוק את ההמשך שלו לחניך אחר. כל חניך שזורק את החוט צריך לומר מעשה טוב שהוא עשה לאחר או שעשו עבורו. נראה שהמעשים הטובים שאנו עושים אחד לשני נרקמים ביחד והופכים למשהו גדול. כל מעשה מוסיף עוד טוב ומחזק יותר את האדם לו עשינו טוב ואת עם ישראל כולו.

משחק החיות- מחלקים לכל חניך 2 פתקים, על אחד כתוב שם של חיה כל שהיא ועל השני כתוב "אריה". החניכים אמורים לא לומר אחד לשני איזה חיות יש להם בפתקים.עומדים במעגל ומחזיקים ידיים. כל פעם המדריך יאמר שם של חיה אחרת, החניך שאמרו את החיה שלו צריך להצליח לשבת על הכיסאות במעגל, והחניכים האחרים צריכים למנוע ממנו לשבת. 
 כשהמדריך יאמר אריה- כולם ינסוו לשבת ואף אחד לא ימנע מהשני לשבת, וכך כולם יצליחו.
 נסביר שכשאנחנו ביחד פועלים לאותה מטרה, אנחנו חזקים כמו אריות:) לקבוצה יש כח משמעותי מאוד של ביחד
משחק הכיסאות ( לא הרגיל ) – מעמידים את החניכים על מעגל כיסאות, הם צריכים לעמוד על הכיסאות כמה שיותר ילדים על כמה שפחות כיסאות, המדריכים מוציאים לאט לאט כיסאות וככה החניכים צריכים להיעזר אחד בשני ולהתחבק כדי להצליח
 קטע יפה - האיש ההוא - שאני שונא - העומד בהפגנות עם שלט "מוות לערבים", הוא בעצם אותו האיש - שאני אוהב - המגיש מימיה לשבוי, מפני שגם הוא בן אדם.והאיש ההוא - שאני שונא - שצובע את שמו על פסל בוינה, הוא בעצם אותו האיש - שאני אוהב - שמלווה לי 50$ באתונה, רק בגלל שגם אני ישראלי.והאיש ההוא - שאני שונא - שבשם ערכים דתיים שאפילו הוא לא מבין, תובע זכות הסטורית על הפרת והחידקל, הוא בעצם אותו האיש - שאני אוהב - שעומד לידי ביום הכיפורים ומראה לי בסבלנות אין קץ את הקטעים הנכונים.והאיש ההוא - שאני שונא - שחושב ש'שלום עכשיו' הם בוגדים והמערך הוא משוגע, הוא בעצם אותו האיש - שאני אוהב - שנותן לי את הסיגריה האחרונה שלו, בעמדת השמירה בתוך הקור של לילה לבנוני נוסף.והאיש ההוא - שאני שונא - שדוחף אותי בתור לאוטובוס וזיעתו נדבקת אלי, הוא בעצם אותו האיש - שאני אוהב - שמבזבז יום שלם בשביל להחזיר הביתה את הילד של השכנים שאיבד את דרכו.והאיש ההוא - שאני שונא - שנכנס למסעדה החביבה עלי והורס לי את הערב בקולניות המעצבנת שלו, הוא בעצם אותו האיש - שאני אוהב - שעבד כל ביום במפעל יצוא והתרגל לצעוק כדי שרעש המכונה לו יפריע לו.והאיש ההוא - שאני שונא - שקורא לי אחי למרות שהוא לא, הוא בעצם אותו האיש - שאני אוהב - שאם ארצה או לא - הוא אחי.

תודה רבה ליעל הרשקוביץ על הפעולה:)