מהות החיבור לעם ישראל

1. משחקים דגלים/מחניים
מה הקשר בין בנות הקבוצה? מה מחבר בינהן? מטרה משותפת.

2. משחקים חיי שרה זוגות (הן יכולות להתמסר אחת עם השנייה. אם אחת נפסלת גם השניה פסולה, אם אחת מהן מפסילה, הפסולה היא של שתיהן.)
 
3. מפזרים תמונות+ סיפורים מדברים שקרו לאחרונה. עושים סבב, מישהי מכירה אנשים מלוד? מישובי העוטף? מעכו? כן/לא
(לשנים אחרי תשפ"א- מפזרים תמונות של חיילים/אזרחים שנרצחו, ועושים סבב, מישהי מכירה אישית חיילים או אזרחים שנרצחו? כן/לא)
הרוב לא יכירו.. אז למה זה ככ אכפת לנו? אפשר לדבר על המשחק הראשון, האם מה שמחבר בין עמי זאת מטרה משותפת? יש לנו בכלל מטרה משותפת?
אם לא, אז מה בעצם מאחד אותנו ומשאיר אותנו ביחד למרות הכל? (התורה? היותנו נרדפים בגלות? עבר משותף? אבות ואימהות?)
מדברים על המשחק השני. שואלים את הזוג המנצח: היה לכן כיף להיות כזוג? שואלים את אחד הזוגות המפסידים: זה היה כיף שהפסלתן בעצם אחת את השנייה?
מדברים על זה שלא משנה אם תמיד כיף או קל, גם כשהפסילו וגם כשניצחו, הן היו כזוג.  לטוב ולרע. ככה גם עם ישראל.. בקושי ובדברים הטובים.

בונוס
בעלייה של המוסלמים למכה כל שנה, נדרסים ונחנקים למוות אלפי בני אדם. למה זה לא אכפת לנו בכלל, ולעומת זאת האסון במירון היה ככ משמעותי? האם זה אגואיסטי מצידנו לדאוג רק לעם שלנו? 

סיכום קצר: 
1. מהות החיבור ביננו כעם 
2. לטוב ולרע, אנחנו ביחד. לכן כואב לנו כשקורה דברים לאנשים סביבנו גם אם הם לא מוכרים לנו אישית, כי הן מהעם שלנו.

סיפור: פעם בא אדם אחד אל הרב ואמר לו, "לא אכפת מעם ישראל. הרי את רובו אני בכלל לא מכיר! לי אכפת רק מאנשים שאני מכיר ואוהב אישית"
שאל אותו הרב: "אתה ימני או שמאלי?"
אמר האיש "ימני."
חייך הרב, הביא לו סכין ואמר, "תחתוך אצבע אחת מיד שמאל"
הזדעק האיש "אתה משוגע?? למה שאעשה דבר כזה? זה כואב!"
"ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר" שמח הרב "הרי היד החזקה בה אתה משתמש, היא בכלל ימין. אבל אתה לא מוכן לחתוך את יד שמאל, כי זה כואב! ככה גם עם ישראל. אתה אולי לא משתמש ביד שמאל, ואולי אתה לא מכיר אישית את האדם הזה, אבל אתם חלק מאותו גוף! כשקורה לו משהו, לך כואב." 

צ'ופר: "הלוואי הייתי יכול להרכיב את כל האנושות בגוף אחד, שאוכל לחבק את כולם" (הרב קוק)

*אם מעבירים את הפעולה לקבוצה שיכול להיות שהפעולה מדברת עליה (למשל: עוטף עזה) אז כמובן להחליף ולדבר על מקום אחר (למשל: לוד).

תודה רבה לאורי גריזים על הפעולה:)