פורסם: 14/05/2021, 18:36 מהספר 'הדרך אל החלום' – דברים שכתב דוד רובין.
אני חושב שכאשר אדם מוסר את נפשו זו מדרגה גבוהה של מבט אמוני קדימה. אנו חייבים ללמוד מזה ולהתבונן בתופעה, כי אותם שמוסרים את נפשם סומכים עלינו ומאמינים בנו שלאחר שהשקיעו את כל חייהם, כפשוטו, נמשיך לחיות. ולכן מוטלת עלינו חובה עליונה להמשיך לחיות! אך ישנו עוד עניין שקשור יותר בהסתכלות שלנו על אלו שמוסרים את נפשם: מסירות נפש אינה דבר טבעי, זה מצב קיצוני שנדרש מפרטים להקריב את נפשם למען עמם, אך ברור שזה לא מצב תקין ואידיאלי! כאשר יש ערעור על נקודה מסוימת, קריטית במהלך חיינו, ונקודה
זו עומדת בסכנה – מוכנים אותם אנשים לעמוד מול כל אלו שרוצים לקעקע ולגזול את ארצנו/חיינו/ תורתנו... אויבינו בעצם מבקשים להשבית את היסודות עליהם האומה יושבת, ואזי קמים אנשים מיוחדים שמוכנים להתמסר ולהציל את הנקודה העומדת למרמס גם במחיר חייהם. זאת מפני שהם מבינים שאותה נקודה כדאית להילחם עליה על מנת למנועה פגיעה אנושית ביסודות החיים של האומה והכל כדי ששאר העם יוכל לחיות ולהמשיך לפעול בתור אומה עם היסודות שלה. לכן עומדים בחוד החנית גיבורים אשר עוצרים בגופם את הפגיעה ביסודות האומה. חובתנו להעמיד בקרבנו את היסוד שעליו הסכים הפרט להקריב את כל חייו, ולבנות בעצמנו מדרגה פנימית של אותו היסוד באומה כולה. כשהיסוד יהיה חזק ובריא לא יהיה צורך לעשות מעשים חריגים על מנת לשמור על אותו יסוד! כנראה שכאשר ה' מסובב שאנשים יצאו מחוץ לגבולות הטבע ויאבדו את חייהם – הוא רוצה לרמוז לנו שהיסוד לא מספיק טבוע בנו. ואין אנו חיים אותו במדרגה הראויה! כאשר הפרטים מוסרים את נפשם על אותו יסוד, העם מתעורר להבין מדוע אותו אדם מסר את נפשו ומה עומד מאחורי אותה מסירות נפש.
ההבנה שאדם מסכים למסור את נפשו למען אידיאל גדול עד כדי כך שהוא מחשיב אותו יותר מחייו הפרטיים, גורמת לנו להעמיק בתוכנו ולברר מהו אותו אידיאל עליון. במעשה של מסירות נפש יש בעצם זעקה מזעזעת שאומרת: אתם חייבים להחדיר בתוככם את משמעות האידיאל. כביכול אותו פרט אומר לאומה: התעוררו!!! הבינו על איזה יסוד אתם עומדים! העמיקו ובררו את העניין עד כמה שניתן! וזה לדעתי המסר העצום שהאדם המוסר את נפשו מחדיר לאומה – זו אמירה, קריאה נשגבת מאוד, זעקה עילאית. על ידי מעשה עליו של הקרבה אישית מופיע אדם שחי את החשבון הכללי, הוא חי מתוך הבנה שישנם יסודות שאיננו יכולים לוותר עליהם ולהתחמק מהם! מלבד העובדה שהאדם עצמו היה חדור אמונה והבין את החשבון – לעיתים אי אפשר להסביר בפה את כל החשבון. מעשים אלו נובעים מנקודה הפנימית הנמצאת בלב כל יהודי, שלא תמיד נראית בפועל בחייו הרגילים. אנו צריכים ללמוד מהנעשה ולהבין שאדם מתוכנו יצא למעננו למות, על מנת שנוכל אנחנו לחיות ולהבין את אותו יסוד שעליו מסר את נפשו. ה' מצווה עלינו לחיות "וחי בהם". זו צוואת אותם המוסרים את נפשם על קידוש ה', זו הצוואה החזקה ביותר כי זו צוואה מתוך מעשיים בחיים, בבחירה! אסור לנו להתעלם מעניין שעליו מסרו את נפשם יהודים בריאים ויקרים, בעלי חיים תקינים, בעלי משפחות. חובה עלינו עד כמה שניתן להעמיק ביסודות אלו שעליהם מסר את נפשו עבורנו – אם אדם הבין שהנקודה היסודית הזאת שווה את כל חייו – כנראה שיש כאן נקודה שדורשת העמקה בירור והתעוררות מצדנו (נראה לי שכאשר אותו יסוד יהיה במצבו המתוקן והטבעי בכל האומה אז גם אומות העולם לא ירצו לפגוע באותו יסוד, מכיוון שתפקיד עם ישראל בעולם הוא לקדם את העולם וכאשר יסודות אלו יהיו חזקים בתוך האומה גם האומות יבינו שאין עניין לפגוע באותם יסודות).
אני חושב שכאשר אדם מוסר את נפשו זו מדרגה גבוהה של מבט אמוני קדימה. אנו חייבים ללמוד מזה ולהתבונן בתופעה, כי אותם שמוסרים את נפשם סומכים עלינו ומאמינים בנו שלאחר שהשקיעו את כל חייהם, כפשוטו, נמשיך לחיות. ולכן מוטלת עלינו חובה עליונה להמשיך לחיות! אך ישנו עוד עניין שקשור יותר בהסתכלות שלנו על אלו שמוסרים את נפשם: מסירות נפש אינה דבר טבעי, זה מצב קיצוני שנדרש מפרטים להקריב את נפשם למען עמם, אך ברור שזה לא מצב תקין ואידיאלי! כאשר יש ערעור על נקודה מסוימת, קריטית במהלך חיינו, ונקודה
זו עומדת בסכנה – מוכנים אותם אנשים לעמוד מול כל אלו שרוצים לקעקע ולגזול את ארצנו/חיינו/ תורתנו... אויבינו בעצם מבקשים להשבית את היסודות עליהם האומה יושבת, ואזי קמים אנשים מיוחדים שמוכנים להתמסר ולהציל את הנקודה העומדת למרמס גם במחיר חייהם. זאת מפני שהם מבינים שאותה נקודה כדאית להילחם עליה על מנת למנועה פגיעה אנושית ביסודות החיים של האומה והכל כדי ששאר העם יוכל לחיות ולהמשיך לפעול בתור אומה עם היסודות שלה. לכן עומדים בחוד החנית גיבורים אשר עוצרים בגופם את הפגיעה ביסודות האומה. חובתנו להעמיד בקרבנו את היסוד שעליו הסכים הפרט להקריב את כל חייו, ולבנות בעצמנו מדרגה פנימית של אותו היסוד באומה כולה. כשהיסוד יהיה חזק ובריא לא יהיה צורך לעשות מעשים חריגים על מנת לשמור על אותו יסוד! כנראה שכאשר ה' מסובב שאנשים יצאו מחוץ לגבולות הטבע ויאבדו את חייהם – הוא רוצה לרמוז לנו שהיסוד לא מספיק טבוע בנו. ואין אנו חיים אותו במדרגה הראויה! כאשר הפרטים מוסרים את נפשם על אותו יסוד, העם מתעורר להבין מדוע אותו אדם מסר את נפשו ומה עומד מאחורי אותה מסירות נפש.
ההבנה שאדם מסכים למסור את נפשו למען אידיאל גדול עד כדי כך שהוא מחשיב אותו יותר מחייו הפרטיים, גורמת לנו להעמיק בתוכנו ולברר מהו אותו אידיאל עליון. במעשה של מסירות נפש יש בעצם זעקה מזעזעת שאומרת: אתם חייבים להחדיר בתוככם את משמעות האידיאל. כביכול אותו פרט אומר לאומה: התעוררו!!! הבינו על איזה יסוד אתם עומדים! העמיקו ובררו את העניין עד כמה שניתן! וזה לדעתי המסר העצום שהאדם המוסר את נפשו מחדיר לאומה – זו אמירה, קריאה נשגבת מאוד, זעקה עילאית. על ידי מעשה עליו של הקרבה אישית מופיע אדם שחי את החשבון הכללי, הוא חי מתוך הבנה שישנם יסודות שאיננו יכולים לוותר עליהם ולהתחמק מהם! מלבד העובדה שהאדם עצמו היה חדור אמונה והבין את החשבון – לעיתים אי אפשר להסביר בפה את כל החשבון. מעשים אלו נובעים מנקודה הפנימית הנמצאת בלב כל יהודי, שלא תמיד נראית בפועל בחייו הרגילים. אנו צריכים ללמוד מהנעשה ולהבין שאדם מתוכנו יצא למעננו למות, על מנת שנוכל אנחנו לחיות ולהבין את אותו יסוד שעליו מסר את נפשו. ה' מצווה עלינו לחיות "וחי בהם". זו צוואת אותם המוסרים את נפשם על קידוש ה', זו הצוואה החזקה ביותר כי זו צוואה מתוך מעשיים בחיים, בבחירה! אסור לנו להתעלם מעניין שעליו מסרו את נפשם יהודים בריאים ויקרים, בעלי חיים תקינים, בעלי משפחות. חובה עלינו עד כמה שניתן להעמיק ביסודות אלו שעליהם מסר את נפשו עבורנו – אם אדם הבין שהנקודה היסודית הזאת שווה את כל חייו – כנראה שיש כאן נקודה שדורשת העמקה בירור והתעוררות מצדנו (נראה לי שכאשר אותו יסוד יהיה במצבו המתוקן והטבעי בכל האומה אז גם אומות העולם לא ירצו לפגוע באותו יסוד, מכיוון שתפקיד עם ישראל בעולם הוא לקדם את העולם וכאשר יסודות אלו יהיו חזקים בתוך האומה גם האומות יבינו שאין עניין לפגוע באותם יסודות).