תרום
צור קשר
1. נבנה מגדל מכוסות חד"פ. נשאל את החניכים מה הם רואים? (מגדל/ כוסות מחוברות)
נוציא כוס מתחתית המגדל, והוא יקרוס..
נסביר שהמגדל הגדול שראינו בנוי מהרבה כוסות קטנות, וכל אחת משמעותית וחשובה! אפשר לחשוב 'מה כבר יקרה אם אוציא כוס אחת?' אבל אנחנו רואים שבפועל כל כוס וכוס חשובה ומוסיפה.
2. נשחק עם החניכים 'תפוח אדמה חם'- עומדים במעגל כאשר חניך אחד באמצע. החניך שבאמצע סופר בשקט עד שלושים (כשהוא מגיע ל10 מרים יד ימין לצד, 20 מרים יד שמאל לצד, 30 מוחא כף מעל הראש). במקביל, כדור עובר בין כל החניכים במעגל מהר מיד ליד. החניך שאצלו הכדור נמצא כאשר החניך שבאמצע מחא כף- פסול, ויושב במקום בו עמד, עם רגליים כלפי פנים המעגל. מעכשיו ולמשך הסבבים הבאים- כל פעם שהחניכים שלידו ירצו להעביר את הכדור הם יצטרכו קודם לדלג עליו בזהירות ורק אז להעביר את הכדור לחניך הבא.
3. נשחק משחק התנועות- כל חניך חוזר על התנועות שעשו לפניו ולאחר מכן מוסיך תנועה משלו
4. נעשה סבב בו כל חניך יספר על מעשה חשוב שהוא עשה היום
5. נספר סיפור על הילד שרצה להציל את העולם, ובסוף הבין שהוא צריך להתחיל מהדברים הקטנים שפיספס בדרך
6. נסכם- כל הרצונות הגדולים שלנו, מתחילים במעשים הקטנים. כמו המגדל שבנוי מכל כך הרבה כוסות וכל אחת חשובה ומוסיפה, כמו במשחקים שראינו איך כל רגע חשוב ואיך כל תנועה מוסיפה. כך גם המעשים החשובים שאנחנו עוים זה לא צריך להיות משהו גדול ומפוצץ, זה יכול להיות גם הדברים הכי קטנים כביכול, שביחד מצטרפים להוסיף עוד ועוד טוב.
7. אפשר לקשר את זה לשבועות- אחרי מתן תורה, שקוראים בפרשת יתרו, ישר עוברים לפרשת משפטים בה יש כל כך הרבה דינים ופרטים ומצוות כביכול קטנות. מה? לאן נעלמו כל האורות של מעמד הר סיני? אלא שהם לא נעלמו! קבלת התורה שלנו מתבטאת דווקא ביכולת שלנו לחיות אותה כמה שיותר בתוך פרטי החיים.
